ובאמת, מי צריך את כל זה. נשיא ארה"ב משקיע חלק ניכר מזמנו היקר ומרוחו הטובה, כדי לנסות ולשכנע בצורך לשים קץ לסכסוך, האירופים מוכנים להיכנס לפעולה, חצי עולם מחכה, אבל הבה נודה באמת: בשביל מה לנו כל הטררם הזה? המתנחלים עלולים להקים קול צווחה ולחסום צמתים, צה"ל עלול לרדת מגדולתו, החדשות עלולות להפוך להיות משעממות, היקב בגולן עלול להיסגר וכמותו גם יקב הבוטיק בעפרה. החיים בישראל סבבה, ולמי יש ראש עכשיו לשלום, למו"מ, לנסיגות, ל"מחיר" ולכל הבלגן המיותר הזה. בתי הקפה הומים, המסעדות מפוצצות, הנופשונים מלאים, השווקים מתפקעים, הטלוויזיה מטמטמת, הכבישים מפוקקים, הפסטיבלים רועשים, "לה סקאלה" וגם מדונה בפארק והחופים גדושים בתיירים ובמקומיים, קיץ 2009 הוא קיץ נפלא - אז למה לנו שינוי?
הישראלים לא משלמים שום מחיר בעוון הכיבוש. החיים בישראל טובים לאין שיעור מאשר במרבית ארצות תבל. המשבר הכלכלי העולמי פגע בישראל פחות מאשר במקומות אחרים, יש בה עניים אבל לא כמו בעולם השלישי, וגם עשיריה ומעמד הביניים שלה לא נפגעו אנושות. גם מצב הביטחון בכי טוב. אין פיגועים, אין ערבים: כשהטרור נרגע, כמו בשנים האחרונות, מי עוד זוכר שיש בכלל "בעיה פלסטינית". צה"ל ובנימין נתניהו יכולים להמשיך להלך עלינו אימים בעניין סכנת הטרור, אבל בינתיים לפחות הוא לא קיים; גם הפצצה האיראנית היא כרגע רק אופציה מעורפלת; החיים בישראל בטוחים לפי שעה.
אמנם, אחת לכמה שנים מתפרץ איזה גל מקומי אלים, אבל זה קורה בדרך כלל בפריפריה, שלא מעניינת איש במרכז, קסאמים על שדרות או קטיושות על קרית שמונה - למי אכפת, ואחריו באה שוב תקופה של שקט, כמו עכשיו. הגדר, התקשורת, מערכות החינוך והתעמולה עושות עבודת תעתוע מצוינת כדי להשכיח את מה שצריך לשכוח, ולהסתיר את מה שיש להסתיר. הם שם ואנחנו כאן, וכאן החיים דבש, שלא לומר פיצוץ. כמו בשווייץ? עוד יותר טוב.
אל הנאות החיים ומנעמיהם ידענו תמיד להוסיף גם קורטוב של משמעות. עובדים את פולחן הביטחון, דתה האמיתית של החברה, ומנציחים את זכר השואה; אפשר ליהנות בישראל וגם להתקרבן; להתהולל וגם להתבכיין. איפה יש לכם עוד מקום כזה?
הישראלים לא משלמים דבר בעוון הכיבוש ולכן הכיבוש לא יגיע לסיומו. הוא לא יסתיים רגע אחד לפני שהישראלים יתחילו לשלם וגם להבין את הקשר בינו לבין המחיר שייגבה מהם. הם לעולם לא יתנערו ממנו ביוזמתם, וכי למה להם. הרי אפילו מתקפות הטרור האכזריות ביותר שנחתו על הארץ לא חילצו מהישראלים את התובנה בדבר הקשר בין סיבה למסובב, בין כיבוש לטרור. בחסות התקשורת והפוליטיקאים, שני היסודות המטמטמים והמעוורים ביותר בחברה הישראלית, למדנו לחשוב שהערבים נולדו להרוג, שהעולם כולו נגדנו, שהאנטישמיות היא שקובעת את היחס לישראל, ושאין כל קשר בין מעשה ידינו לבין המחיר שנגבה מאתנו מדי פעם.
חרם בינלאומי או שפיכות דמים נוראה, שניהם לא נראים למרבה המזל באופק, ובלעדיהם למה לנו? נכון שהעולם החל להחמיץ פניו לישראל, אז מה? בלאו הכי הוא שונא אותנו, משוכנעים הישראלים. כל עוד לא נמנעת מהם הנאה מהנאות העולם, אין סיבה לדאוג. תנסו לשאול ישראלים למה הם מנודים ומיד תשמעו נאצות על העולם, לא חלילה ביקורת עצמית כלשהי. הישראלים לא רק נהנים, הם גם מאוד מאוד מרוצים מעצמם, ממידת המוסריות שלהם, מצבאם, ממדינתם.
כל זה היה יכול באמת להיות סבבה, אלמלא היה זה אות מבשר רעות: כי העיוורון הוא מסוכן, והסוף הלא טוב ידוע מראש. עוד קיץ נפלא בתל אביב - ועזה וג'נין, ואתן גם חלק מהעולם, יתפוצצו בפרצופנו. או אז נעמיד פני משתוממים, קורבנות שווא אומללים שכמותנו, כמו שאנחנו כל כך אוהבים להיות.
