ביום שני, תוך כדי חיפוש בארכיון התמונות של "הארץ" אחר תצלומים ואיורים לרשימתו של יעקב שביט על עמוס קינן המתפרסמת כאן, נפלה לידינו מעטפה ובה קריקטורות מקוריות פרי עטו של קינן, מאמצע שנות החמישים, שהתפרסמו ב"הארץ". עמוס קינן אמנם פוטר מעבודתו כבעל הטור "עוזי ושות'" ב"הארץ" אחרי שנעצר על ידי המשטרה והואשם כי השליך פצצה לביתו של שר התחבורה אז. אבל יש לשער שקשריו עם העיתון נמשכו גם אחרי כן. בתחתית הרישומים ציין קינן את ההערה "להיום, לידי מר פינקלשטיין". חיים פינקלשטיין היה מזכיר המערכת וסגנו של גרשם שוקן, עורך "הארץ".
בצדן האחורי של הקריקטורות רשם קינן, כנהוג באותם ימים, את הכיתוב המבהיר אותן. לעתים, יד העבירה קווי מחיקה בעט שחור על הכיתובים והציעה נוסח חדש. עדנה לווינשטיין, שהיתה מזכירתו של העורך בשנות השישים, זיהתה בתוספות ובמחיקות בלי כל ספק את כתב ידו של גרשם שוקן. המציאות העולה מן הקריקטורות היא של ישראל הפוסחת עדיין בין שתי הסעיפים ואינה יודעת אם מוטב לה לנתק את עצמה מחיבוק הדוב הרוסי ולדבוק בארצות הברית של הנשיא אייזנהאור ובתרבותה הקפיטליסטית. כאז כן היום, הרשו לעצמם השרים מותרות שישראלים רגילים לא העזו אף לחלום עליהם ומשכורותיהם עלו ביחס הפוך ליעילות משרדיהם. לבסוף, קינן מקונן על הרס הטבע שגרמה הקדחת לפיתוח הנגב, וגם בזה מתברר שאין חדש תחת השמש.
(1955) מאחורי הרישום, בכתב ידו של עמוס קינן: "מזל שאייזנהאור נשבע לי ידידות ניצחת". גרשם שוקן מחק ותיקן: " - אחרי שאייזנהאור הבטיח את ידידותו אני יושב קצת יותר נוח".
הכיתוב שהציע עמוס קינן: "וכאן, רבותי, היה פעם הנגב. היו כאן רק חולות וגמלים. תודות למפעלנו המשגשג לא נשאר פה אף גמל אחד". שוקן הציע את נוסח הכיתוב הבא: "חזרתי ממצעד ההישגים באילת. פעם היו שם רק שממה וגמלים. בינתיים כבר הצלחנו לגרש את הגמלים".
הצעתו של קינן לכתוב בתחתית הקריקטורה: "חברי אש"ד סירבו להצעת שר התחבורה להסתפק במשכורת של שר - מן העיתונות". שוקן שינה את הכיתוב לנוסח הבא: "אם כבר משכורת של שר, אז לפחות עם נסיעה ב'קונסטליישן'". או הנוסח "והם יסכימו רק אם יתנו להם פעם בחודש לנסוע באוטובוס ?קונסטליישן'"
הכיתוב מאחורי הרישום בכתב ידו של קינן: "הממשלה החליטה לא להתיר יבוא תקליטים זולים מאמריקה, ותחת זאת לעודד את תעשיית התקליטים כאן. יש אפשרות לייצא מכאן תקליטים ליוון וטורקיה בכמה סוגי מוסיקה".
עצמה מחיבוק הדוב הרוסי ולדבוק בארצות הברית של הנשיא אייזנהאור ובתרבותה הקפיטליסטית. כאז כן היום, הרשו לעצמם השרים מותרות שישראלים רגילים לא העזו אף לחלום עליהם ומשכורותיהם עלו ביחס הפוך ליעילות משרדיהם. לבסוף, קינן מקונן על הרס הטבע שגרמה הקדחת לפיתוח הנגב, וגם בזה מתברר שאין חדש תחת השמש. 
