הפרקליטות הצבאית הראשית הורתה למצ"ח לחקור שמונה תלונות על התעללות בעצורים ואלימות כלפי פלסטינים במהלך "עופרת יצוקה". כך מסרה הפרקליטות דרך דובר צה"ל ל"הארץ". ארבע מבין התלונות שמצ"ח חוקרת, על התעללות לכאורה של חיילים בתושבי הרצועה, הוגשו על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. בסה"כ, מתוך מאה פניות של גורמים שונים (ישראלים וזרים) שהגיעו לצה"ל ובהן טענות נגד הצבא בזמן המתקפה, הפרקליטות הורתה לפתוח בחקירה כללית ב"למעלה מעשרים מקרים".
התלונה הראשונה של הוועד נשלחה לפרקליט הצבאי הראשי תא"ל אביחי מנדלבליט ב-19 בינואר. שלוש התלונות האחרונות נשלחו בשבוע האחרון של אפריל. עורכי דין של הוועד נפגשו בחודשים האחרונים עם 14 מתוך ארבעים עצורי "עופרת יצוקה". 19 מבין העצורים שוחררו כבר, בהם המתלונן הראשון - א"כ. א"כ נעצר בביתו בשכונת אל זייתון ב-8 בינואר. לפי עדותו, הוא הוחזק אזוק בידיו במשך חמישה ימים רצופים. במשך ארבעה ימים מתוך החמישה, גם עיניו היו רעולות. בתלונת הוועד נטען שבעודו עצור בביתו, כשידיו אזוקות באזיקי פלסטיק לוחצים ועיניו מכוסות, "אחד החיילים הצמיד בחוזקה רובה למצחו תוך כדי סיבוב הרובה בתוך מצחו, באופן שגרם לו לכאבים קשים והותיר פציעה במצחו. א"כ לא ראה איזה חלק של הרובה הוצמד למצחו, שכן עיניו היו מכוסות".
עורך הדין מוחמד ג'בארין, שייצג אותו, ראה בבירור את סימני הפציעה במצח ב-12 בינואר, כשנפגש עמו לראשונה בבית המשפט בבאר שבע בדיון להארכת מעצרו. בבית המשפט גם הוסרו
עצירים פלסטינים בזמן ''עופרת יצוקה''. לא הורשו ללכת לשירותים
תצלום: AFP
לראשונה האזיקים מידיו, וג'בארין ראה אז גם את סימני האזיקה העמוקים.
כשא"כ עדיין היה כלוא בביתו, החייל שהצמיד את הרובה למצחו תחקר אותו - בצעקות לעדותו - לגבי מיקומו של ציוד מלחמתי ומנהרות. בזמן חקירת השדה הזו, נכתב בתלונה, "חיילים שנכנסו לביתו בעטו בו בחוזקה והמשיכו להכותו למרות שהתחנן שיפסיקו".
כשהסתיימה החקירה, שבה אמר א"כ שאינו יודע על ציוד מלחמתי או מנהרות, הוא הוכנס לחדר המקלחת, ושם הושאר במשך יומיים אזוק ומכוסה עיניים. או אז הועבר לתחום מדינת ישראל.
ב-11 בינואר בדק אותו רופא, ולראשונה הוסר הכיסוי מעל עיניו. יחד עם אביו ושניים מאחיו שנעצרו עמו, הוא הוחזק כיממה בקרוואן. לדבריו, לא היו בקרוואן מים זורמים או שירותים, מזרנים או שמיכות, והיה בו רק פתח קטן בגג.
מהי התעללות
עו"ד באנה שגרי-בדארנה מהוועד הציבורי נגד עינויים אומרת ש"התעללות" היא "כל יחס אכזרי ו/או משפיל ו/או בלתי אנושי". קביעת יחס כהתעללות נסמכת על ההגדרה "עינויים" באמנה הבינלאומית נגד עינויים שהתקבלה ב-1986 (ושישראל חתומה עליה). לפי הגדרה זו, ב"התעללות" נמצאים שלושה מתוך ארבעת המרכיבים של עינויים. הקריטריון הראשון הוא הכוונה - המעשה של גרימת סבל וכאב לשני היה מכוון. השני הוא חומרת הכאב והסבל - המעשה גרם לקורבן כאב או סבל חמור, פיזי או נפשי. הקריטריון השלישי הוא המטרה - המעשה נעשה לשם השגת מטרה, ובכלל זה השגת מידע או הודאה מהקורבן, ענישה, הפחדה או הפליה. הקריטריון הרביעי הוא המעורבות הרשמית - המעשה נעשה בידי אנשי רשות, ולמצער בהסכמת השלטונות או תוך העלמת עין מצדם.
שגרי-בדארנה אומרת ששמונה מתוך 14 העצורים שאתם נפגשו נציגי הוועד סירבו להגיש תלונה מפחד שהרשויות יתנכלו להם. .
כמה מהעצירים מיוצגים עכשיו על ידי עורכי דין אחרים שמטפלים בשאלת תנאי המעצר הראשוני. שגרי-בדארנה אומרת שבתלונות שהוועד מגיש וימשיך להגיש, הוא חותר לשים קץ לשוויון הנפש שבו מתייחס הציבור לעובדה שהצבא עוצר אנשים בתנאים כואבים, משפילים ובלתי אנושיים, שאין להם כל קשר לעצם המעצר. "זהו יחס שנעשה בדרך שגרה", היא אומרת, "ומטרת הוועד היא שאנשים לא יתרגלו לתופעות 'קלות' כביכול של התעללות, רק משום שיש תופעות קשות מהן".
ראג'י מסבאח עבד רבו, משכונת עזבת עבד רבו בג'באליה, היה אזוק במשך יומיים תמימים באזיקוני פלסטיק שמתהדקים כל אימת שהידיים זזות. בעודו אזוק, שימש, לפי עדותו, מגן אנושי לכוח צה"ל. כל העדויות שהצטברו על חיילי צה"ל שהשתמשו בתושבים פלסטינים כדי לבצע חיפושים בבתים או לפרוץ לתוכם, מתייחסות לכוח שכבש את שכונת עזבת עבד רבו בינואר 2009. לפני אזיקתו, המתלונן ועוד שלושים עצורים שהוצאו מבתיהם הוחזקו ישובים על האספלט במשך כארבע שעות, ללא מים לשתייה וללא גישה לשירותים. לדבריו, חיילים ששמרו עליהם אמרו לעצורים שביקשו מים ש"מי שיזוז יירו בו למוות". ליד מקום שבתם-מעצרם, היו מונחות שתי גופות של פלסטינים. אחד החיילים גם אמר ש"מי שיזוז גורלו יהיה כגורלם".
אחר כך המתלונן ועוד שני תושבים נאזקו וגויסו כ"מגינים אנושיים". המתלונן העיד על תשעה משכניו, בסך הכל, שנדרשו להיכנס לבתים לפני החיילים. החיילים, לעדותו, קיללו והכו אותו לעתים. עיניו של ראג'י מסבאח כוסו בהפוגות שבין הכניסות לבתים שאותם נצטווה לסרוק, כשהחיילים מאחוריו. לפי התלונה, הוא הורשה לגשת לשירותים רק פעם אחת במשך יומיים. את הסנדוויץ' האחד שניתן לו במשך היומיים התקשה לאכול בגלל האזיקים.
מהפרקליטות נמסר דרך דובר צה"ל כי "כל תלונה או עדות המצביעה על התעללות לכאורה בתושבים פלסטינים, נבדקת על ידי גורמי אכיפת החוק בצה"ל (קרי, מצ"ח והפרקליטות הצבאית), ואלה מתייחסים בחומרה לכל תלונה. כל מקרה נבחן לגופו לפי נסיבותיו, ללא קשר לזהות הקורבן".
שאלות פתוחות
שאלת "הארץ" אם במהלך חקירת מצ"ח נפגשו חוקרים עם ארבעת המתלוננים דרך הוועד הציבורי, לא נענתה. לא נענתה גם השאלה האם החיילים המעורבים אותרו.
דו"צ לא ענה לשאלה האם לאור ריבוי העדויות על שימוש ב"מגן אנושי" צה"ל החליט לחזור בו מהטענה הגורפת שדיווחים אלו (כולל אלו שפרסם "הארץ") הם כזב. גורמים צבאיים מסרו ל"הארץ" שבסעיף "התעללות" (סעיף 65) בחוק השיפוט הצבאי, מצוין כי חייל שהכה חייל הנמוך ממנו בדרגה או שהכה אדם הנמצא במשמורת שהחייל מופקד עליה, או שהתעלל בהם אחרת, דינו מאסר שלוש שנים. חייל שהתעלל בחייל אחר, דינו מאסר שנתיים. בנסיבות מחמירות, שאינן מפורטות, העונש המושת הוא של שבע שנות מאסר.
