כיכר רבין. מלים כמו ''ייתכן'' ו''כנראה'' מעוררות חשד
תצלום ארכיון: אריאל שליט
לשכת נשיא המדינה הפנתה לא מכבר את תשומת לבו של השב"כ לאתר אינטרנט הקובע ששמעון פרס רצח את יצחק רבין. פרס מכיר את הטענה הזאת מזמן. לפני שנים אחדות ציטטתי בעיתון דברים שנכללו אז באתר "ויקיפדיה" בשפה האנגלית ולפיהם "יש אומרים" שפרס עומד מאחורי הרצח. למחרת פגשתי את פרס במזנון הכנסת: הוא הביט בי במבט צונן וסינן מבין שיניו, כשהוא מדגיש כל הברה: "אני-לא-רצחתי-את-רבין".
בינתיים, האפשרות שפרס עשה זאת נמחקה מוויקיפדיה, אך מרחבי האינטרנט רושפים בתיאוריות קשר לאין ספור, האמורות כולן להוכיח שלא יגאל עמיר הוא הרוצח. תיאוריות קשר נולדות בדרך כלל בדמיונם של נודניקים מטורללים, אך כמעט תמיד הן מתבססות על פרט זה או אחר שנשאר חסוי או תמוה. גם מעל רצח רבין מרחפים כמה סימני שאלה אמיתיים. אחד מהם אף הוכר רשמית בדו"ח ועדת שמגר, שחקרה את הרצח.
מיד לאחר שעמיר החל לירות נשמעה בקרבתו הצעקה "זה סרק, זה סרק", או מלים בעלות משמעות דומה, כגון "זה לא אמיתי", או "זה אקדח פיקות" וכדומה. יותר מתריסר אנשים העידו בפני ועדת שמגר ששמעו את הצעקה. אחד מהם היה יגאל עמיר עצמו. לדבריו, לא הבין מדוע צעקו זאת. לטענתו, לא הוא צעק. לאחר שנתפס שאלו אותו: "זה סרק?" אך לדבריו, לא השיב כדי שלא יהרגו אותו. גם נהגו של ראש הממשלה וקציני משטרה שמעו את הצעקה וכן כמה מאבטחים.
ועדת שמגר ייחדה לנושא זמן ניכר; רוב העדים מזוהים בדו"ח הוועדה בשמותיהם ודבריהם מצוטטים באריכות. אך הוועדה לא הצליחה לברר מי השמיע את הצעקה ועל כן קבעה: "נקודה זו סתומה עדיין". הנה כי כן תעלומה רשמית - ומכרה זהב לכל בלוגר סהרורי: הייתכן שהשב"כ ידע מראש על כוונתו של עמיר לירות ברבין, התכוון להחליף את הכדורים באקדחו בכדורי סרק, אך מסיבה כלשהי (אולי בכוונה), הכדורים החיים נותרו באקדח? האם ייתכן שבין הנוכחים במקום היה מי שידע על הכוונה להחליף את הכדורים, האמין שהדבר נעשה ועל כן צעק "סרק, סרק" כדי להרגיע את המצב? האפשרות שמישהו הניח שעמיר ירה רק כדורי סרק יכולה להסביר גם את העובדה התמוהה שכוחות הביטחון לא ירו בו למוות, כי אם הפילוהו לארץ ואחר כך הובילוהו למעצר.
יש כמובן אלף אפשרויות אחרות. הניחושים מתבקשים לא רק מפני שוועדת שמגר קבעה שנקודה זו "סתומה", אלא גם מפני שחברי הוועדה עצמם לא התאפקו והציעו שני ניחושים משלהם: ייתכן שעמיר אכן היה זה שצעק "סרק, סרק". לדברי הוועדה "ייתכן אף שלא היה מודע לכך בעת מעשה שהוא משמיע את הצעקה, אולי במעשה התגוננות והסוואה".
ועוד כתבו חברי הוועדה: "יש להבחין בין מי שהשמיע את הצעקה בעת הירי ממש, לבין מי שאמר דברים ברוח זו בשניות שלאחר מכן, כנראה מתוך תקווה כי אכן כך הדבר וכי אין מדובר בירי אמיתי".
מלים כמו "ייתכן" ו"כנראה" מעוררות חשד, ואין כמוהן לפרנס תיאוריות קשר. ייתכן שאקדחו של עמיר אכן נשא כדורי סרק, אך הוא לא ידע זאת ומאמין עד היום שהוא הרוצח, בעוד שרבין נרצח בעצם בידי אחר, אולי במקום אחר: במהלך הנסיעה לבית החולים, בבית החולים עצמו. יש כיום תעשייה שלמה בעניין זה; היא מתחרה בתיאוריות קשר אחרות, מתעלומת החייזרים בניו מקסיקו ועד לרצח קנדי. יש בהן קסם מסוים; הן מציעות מפלט אל מחוזות הדמיון ומפרנסות את התשוקה למופלא מאתנו. והאינטרנט סובל הכל.
