כמה רעבים יש בעולם? איך השפיע המשבר הכלכלי על מצבם? האם אזורים מסוימים נפגעים יותר, ומה ניתן לעשות? דו"ח ארגון המזון והחקלאות על מצב הרעב העולמי, שהתפרסם בשבוע שעבר, מתאר מצוקה גלובלית מחמירה והולכת
אחד מכל שישה בני אדם בעולם סבל מתת תזונה במהלך 2009 - כך עולה מהדו"ח השנתי על מצב אי-הביטחון התזונתי שפרסמו בשבוע שעבר ארגון המזון והחקלאות ותוכנית המזון העולמית של האו"ם.
בדו"ח, אשר פורסם לרגל יום המזון העולמי החל ב-16 באוקטובר, מעריך הארגון שכ-1.02 מיליארד איש בעולם סובלים מרמה כלשהי של חוסר ביטחון תזונתי - המספר הגבוה ביותר של רעבים מאז 1970. החלוקה הגיאוגרפית של הרעב אינה מפתיעה: בדרום אסיה ובמזרחה סובלים 642 מיליון איש מרעב דרך קבע; 265 מיליון רעבים חיים באפריקה שמדרום לסהרה; בדרום אמריקה ובמרכזה סובלים 53 מיליון איש מרעב. לעומת זאת, במדינות העשירות - אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה - סובלים רק כ-15 מיליון איש מחוסר ביטחון תזונתי.
במזרח התיכון ובצפון אפריקה חיים כיום 42 מיליון בני אדם בתת-תזונה - מספר נמוך בהשוואה למספר הרעבים בעולם כולו. אולם מומחים אומרים שעל מדינות האזור - וישראל בהן - להתייחס לנתונים הללו כמשקפים מצב זמני בלבד, כי המשבר האקלימי הנוכחי עשוי להביא בעשורים הקרובים לעלייה בטמפרטורות, לירידה חדה בכמות המים הזמינים לחקלאות ולפיכך לפגיעה חמורה ביכולת האזור לספק מזון לתושביו. "התלות הקיצונית במערך הסחר העולמי, והעוני היחסי של רוב מדינות האזור, עלולים להביא אוכלוסיות גדולות במדינות שכנות למצבים קיומיים נואשים וליצור גלים של פליטים סביבתיים - אנשים שלא יכולים עוד להתקיים באזורים שבהם חיו עד עתה", אמר פרופ' דני רבינוביץ מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א, אשר חוקר את ההיבטים החברתיים והפוליטיים של בעיות סביבה. "מכאן קצרה הדרך לאי-יציבות פנים מדינתית, אזורית, ובמקרה של המזרח התיכון - גם להפרה של איזונים גיאו-אסטרטגיים גלובליים".
הדו"ח חושף כי מספר הרעבים בעולם עלה לאט אך בהתמדה במשך העשור האחרון - עלייה שהחלה עוד לפני פרוץ המשבר הכלכלי הנוכחי. אולם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שהחל לפני הגידול האטי במספר הרעבים בעולם הפך לזינוק חד. במהלך שנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים, המאמצים לצמצום הרעב העולמי נחלו הצלחה. ב-1995, לפי הארגון, הגיע מספר הרעבים בעולם לרמתו הנמוכה ביותר ב-40 השנים האחרונות. כסיבה עיקרית לכך מציין הדו"ח את הגדלת ההשקעה העולמית בחקלאות. אולם מאז ועד 2004, עם הקטנת היקף הסיוע הבין-לאומי למדינות העניות, עלה מספר הרעבים בכל העולם.
דרום אמריקה ומרכזה היו האזורים היחידים שלא חל בהם שינוי לרעה, אך מ-2006 גם שם נוספו רעבים. לא רק זאת: מ-1995 עד 2004 גדל המספר האבסולוטי של רעבים בעולם, אך שיעורם היחסי הצטמצם; אך מאז 2004 נוספה על העלייה האבסולוטית גם עלייה בחלקם היחסי באוכלוסייה של הסובלים מרעב. ב-2009 הפכה העלייה המתונה לזינוק חד.
שטפונות, דלקים ושחיקה
לפי הדו"ח, שלושה גורמים עיקריים מייחדים את המשבר הנוכחי ומבחינים אותו ממשברים קודמים. ראשית, ההתמוטטות הכלכלית פגעה בו-זמנית בחלקים נרחבים מהעולם, ובכך צמצמה מאוד את יכולתן של מדינות עניות להסתמך על מנגנוני תמיכה שסייעו להן בעבר, כמו: פיחות של המטבע המקומי, נטילת הלוואות, קבלת סיוע מארגונים בינלאומיים או העברות כספים ששלחו הביתה מהגרי עבודה.
שנית, המשבר הכלכלי התווסף למשבר מזון שכבר פגע במדינות העניות ורושש את השכבות החלשות בהן עוד קודם לכן. אחרי שקיצצו את הוצאותיהן על חינוך ובריאות, נאלצו משפחות רבות למכור את נכסיהן כדי להמשיך ולהתקיים, ובכך שקעו עמוק יותר במלכודת העוני. גורם שלישי שמונה הדו"ח הוא הסרת חסמי הסחר והשילוב העמוק של המדינות העניות בכלכלה העולמית, דבר ההופך אותן פגיעות מאד לזעזועים העוברים על הכלכלה העולמית.
כמה סיבות הביאו לעלייה החדה במחירי המזון בשנים האחרונות. לפגעי טבע כמו שטפונות ובצורות קשות (דוגמת זו שפגעה באוסטרליה ב-2007 וצמצמה את יבול הדגנים במדינה בקרוב ל-50%) יש השפעה מסוימת על כמות המזון הזמינה לאנושות.
נוספת לכך שחיקה מסיבית של קרקעות, שהיא כולה מעשה ידי אדם: באפריקה, אסיה ודרום אמריקה נשחקות הקרקעות החקלאיות בקצב הגדול פי 30 בערך מקצב ההתחדשות שלהן; באירופה וצפון אמריקה קצב השחיקה גדול פי 17 מקצב ההתחדשות. סיבה נוספת היא השימוש הבזבזני והפושע ביבולים: לפי הערכות שונות, כשליש מיבולי הדגנים וכרבע מיבולי הקטניות בעולם משמשים לא למאכל, אלא לייצור דלקים והאבסת בעלי חיים.
לבסוף ניתן למנות גם את מדיניות הסובסידיות החקלאיות של המדינות העשירות, שהביאה בעשרות השנים האחרונות לייצור עודפים אדירים של תוצרת חקלאית, שהציפה את שוק המזון העולמי, וגרמה לחקלאים רבים במדינות העניות לנטוש את העיסוק בחקלאות - דבר שיצר תלות קשה של מדינות עניות ביבוא מזון ממדינות עשירות.
דרושה רק נכונות פוליטית
ולמרות כל אלה, "יש בידינו האמצעים הכלכליים והטכנולוגיים הדרושים כדי לגרום לרעב להיעלם", אמר ז'אק דיוף, מנכ"ל ארגון המזון והחקלאות. "מה שחסר לנו הוא נכונות פוליטית לעשות זאת". דיוף ציין כי "סך כל מענקי הסיוע הדרושים לנו לצורכי פיתוח חקלאי, 44 מיליארד דולר אמריקאי, נמוך מאוד בהשוואה ל-365 מיליארד הדולרים שהקצו ב-2007 ממשלות המדינות העשירות כדי לתמוך בענפי החקלאות שלהן, וכאין וכאפס בהשוואה ל-1,340 מיליארד דולר שמוציאות ממשלות העולם מדי שנה על נשק ותחמושת".
את התבטאותו הדיפלומטית של דיוף ניתן לפרוט לכמה צעדים קונקרטיים. כדי להקל על הרעב בטווח המיידי, יש להגדיל את הסיוע הבינלאומי הניתן למדינות העניות. אולם כדי לצמצם את מספר הרעבים לאורך זמן, נדרשים מספר צעדים חריפים יותר.
ראשית, על מדינות ארה"ב ואירופה להפסיק לסבסד תוצרת עודפת המציפה את מדינות העולם השלישי והורסת את התשתית החקלאית בהן.
שנית, יש להשקיע סכומים ניכרים בהטמעת טכנולוגיות חקלאיות יעילות, שיצמצמו את שחיקת הקרקעות ואת פגיעות היבולים לבצורות ולמחלות. לבסוף, על חלקו העשיר של המין האנושי לצמצם באורח חד את צריכת הדלקים והמוצרים מן החי, השואבים נתח אדיר מן היבול החקלאי העולמי. אחרת, מספר הרעבים בעולם רק יגדל.
"הידרדרותם של 100 מיליון איש נוספים השנה לחרפת רעב היא דוגמה ברורה לאיוולת של המין האנושי, תוצר של קוצר ראיה כלכלי, סביבתי, מדיני, מסחרי וטכנולוגי", אומר ד"ר נח עפרון, ראש התוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן. "כל אלה מועצמים ומוגברים עקב תאוות הבצע והאדישות שלנו - בעלי האמצעים - נוכח סבלם של מעוטי היכולת. בני אדם הם שיצרו את הטרגדיה הזו, אך למרבה הצער קשה להיות אופטימיים ולקוות שבני אדם גם יעשו את הדרוש כדי לפתור את הבעיה".
