בעלי הבית הראשון במוצא אחזו בו בציפורניהם כנגד מתקפות תרפ"ט וסירבו לפנותו במלחמת השחרור; הוא מחזיק מעמד שם, בדרך לבירה, כבר 120 שנה - ועכשיו פארסה ביורוקרטית בעיריית ירושלים מאיימת להכריעו
בית שטיינברג. ''מוצא זה בדרך לירושלים וכשיבוא המשיח נוציא צינור מהיקב ונשקה אותו ואת עולי הרגל ביין'', הסביר ירחמיאל שטיינברג מדוע בחר להקים בית במקום
תצלומים: אמיל סלמן / ג'יני
בית בן 120 שנה במוצא תחתית שבפאתי ירושלים עתיד להיהרס בזמן הקרוב - ככל הנראה בשל טעות ביורוקרטית. הבית שייך למשפחת שטיינברג, ממייסדי המושבה מוצא בסוף המאה ה-19 ואבות שושלת אישי ציבור. בין בני המשפחה אפשר למנות את רעיית נשיא המדינה לשעבר, אורה הרצוג ובנה השר, יצחק (בוז'י) הרצוג; סוזי אבן, רעייתו של שר החוץ לשעבר אבא אבן; הח"כ לשעבר יוסף בא-גד ואיש המודיעין אלוף הר-אבן.
הבית נבנה בידי ירחמיאל שטיינברג ב-1890, כשזה בא למוצא יחד עם אחיו, יחיאל (מיכל). יחיאל בנה בצמוד את הבית הידוע כ"בית האדום", ששימש בית חרושת ללבנים ולרעפים. ביתו של שטיינברג שימש כיקב ולמגורים, ופעל בו גם בית כנסת. שטיינברג, שנחשב לאחד ממייסדי מוצא, נודע בפי כל כ"מוכתר" של המקום. נכדו, שלום בא-גד, אחיו של ח"כ הרב יוסף בא-גד והאוצר הלא רשמי של ארכיון המשפחה, נזכר בהסבר של סבו להחלטתו להתיישב במוצא: "הוא אמר שבירושלים תמיד
יגורו מספיק אנשים, אבל מוצא זה בדרך לירושלים וכשיבוא המשיח הוא יוציא צינור מהיקב וישקה אותו ואת עולי הרגל ביין".
שטיינברג נודע כמי שסירב פעמיים לפנות את הבית: בפעם הראשונה במאורעות תרפ"ט (1929), הותקף בית משפחת מקלף השכנה. הבן הצעיר מרדכי, לימים הרמטכ"ל השלישי, הסתתר בבית שטיינברג וניצל, בעוד שטיינברג מגן על ביתו ברובה לא חוקי שהחזיק. בפעם השנייה הוא סירב לבקשת הפלמ"ח לפנות את הבית במלחמת השחרור.
בקלסר המסמכים הגדול שמחזיק בא-גד שמורים בין היתר מכתב תודה של מושל ירושלים לסבו על סל ענבים ששלח לו במתנה, והזמנה שקיבל שטיינברג לטקס לכבוד הכתרת המלך ג'ורג' החמישי ב-1937. שטיינברג גר בבית עד למותו ב-1957, ולאחר מכן המשיכה המשפחה לגור בו ולהפעיל את היקב. לפני 20 שנה החליטה למכור אותו. "היו יותר מדי יורשים", מסביר בא-גד. מאז, הבית עמד לרוב נטוש. הוא הוכר כבניין לשימור בידי המועצה האזורית מטה יהודה, וב-1990 התקיים טקס לציון 100 שנה להקמתו, בהשתתפות נשיא המדינה דאז חיים הרצוג. הרצוג נישא לבת אחיו של שטיינברג, אורה; אחותה סוזי נישאה לאבא אבן.
אך לפני כעשור הצליח בעל הקרקע להעביר בעיריית ירושלים תוכנית שמאשרת את הריסת הבית, ומשנה את ייעוד הקרקע מחקלאות למסחר ומגורים. לאחר השינויים הללו נרכש המגרש על ידי הבעלים הנוכחיים שלו, שהכינו תוכנית להקמת בניין בגובה חמש קומות למסחר ולמגורים. השכן שי ירדני טוען כי יזמי הפרויקט לא פרסמו את תוכניות הבנייה כנדרש: הוא גילה את הכוונה להרוס את הבית לגמרי במקרה. "אני מכיר את המבנה כמבנה לשימור; לפני שבועיים בא מישהו לחצר שלי ואומר לי שהוא צריך לתאם אתי את הכריתה של העצים לפני התחלת הבנייה, כך נודע לי שעומד לקום פה פרויקט ענק. אף אחד לא שמע על זה פה".
איציק שוויקי, יו"ר המועצה לשימור אתרים בירושלים, מעריך כי הסיבה לאישור התוכנית למרות שהבית יועד לשימור היא תקלה ביורוקרטית שנבעה מכך שמוצא תחתית עברה לפני כ-15 שנים מתחום השיפוט של מועצה אזורית מטה-יהודה לעיריית ירושלים. "מישהו כנראה לא העביר את כרטיס השימור של המבנה", אומר שווייקי. כך או כך, בניגוד לרישומים הישנים של מטה-יהודה, ברשימות השימור של עיריית ירושלים לא מופיע המבנה כמיועד לשימור. היזמים לא נדרשו לשמר את הבית ההיסטורי, וקיבלו היתר להרוס אותו.
בא-גד לא יודע את נפשו מאז נודע לו שבית סבו מועמד להריסה. "האם פרט לכסף אין שום דבר במדינה הזו? הסיפור הזה עולה לי בבריאות, כי חשבתי שיש ערכים שיותר חשובים מכסף. ארץ ישראל זה לא רק קבלנים ולא רק נדל"ן", אמר.
בעיריית ירושלים מודים כי אינם מבינים איך קרה שהבית עומד להיהרס. סגנית ראש העיר ויו"ר ועדת השימור העירונית, נעמי צור, ביקשה מהיועץ המשפטי של העירייה, עו"ד יוסי חביליו וממהנדס העיר, שלמה אשכול לבחון אפשרויות למניעת ההריסה. בינתיים פנה אשכול לאדריכל איל איציקין, מבעלי המגרש ומתכנן המבנה החדש, וביקש ממנו שלא להתחיל בבנייה עד לקיום דיון להבהרת הנושא. "היום זה לא היה קורה לנו", אומרת צור, "זה קרה במשטר אחר, עם ראש עיר אחר. עכשיו אנחנו נעשה את כל מה שאפשר. איני רוצה להגיד שנצליח אבל נשקיע מאמצים. זו תהיה בכייה לדורות אם ניכשל".
היזם איצקין הציג ל"הארץ" מסמכים מהם עולה שהתוכנית אושרה כחוק. גם שבתוכנית שלו, הדגיש, תישמר פינת הנצחה לבית שטיינברג: מצבה ובה האבן שקבע בא-גד בקיר הבית. "פעלנו על פי החוק, מהנדס העיר ביקש מאתנו להנציח את הבניין וכך נעשה".
אפילו העירייה לא מצליחה לשמור על הבתים
השלטון החדש בעיריית ירושלים הביא אתו רוח חדשה בכל הנוגע לשימור בניינים בעיר. בניגוד לימי השלטון הקודם, כעת נושא שימור המורשת ההיסטורית והפיזית של העיר נלקח בחשבון בסדרי העדיפויות של העירייה. ראש העיר ניר ברקת מינה לראש ועדת השימור את סגניתו, נעמי צור - אשר בתפקידה הקודם שימשה ראש סניף החברה להגנת הטבע בעיר. הוועדה מתגאה בכמה הצלחות: בין היתר הוכנה כרטסת שימור, המכילה רישום של 8,000 מבנים, מונומנטים ואתרים הראויים לשימור. צור מתגאה גם בהצלתו של קולנוע סמדר מהאיום להופכו למיזם נדל"ני; בהצלתה של וילה שוקן ברחביה ושל בית החולים למצורעים בטלביה. "אנחנו מאוד מאוד נזהרים היום והמדיניות היא פרו-שימור", אומרת צור.
עם זאת, הכוונות הטובות נתקלות לעתים קרובות בקשיים במימוש, ובתים בעלי ערך היסטורי ממשיכים להיהרס בירושלים. המצב נובע, בחלקו, ממורשת השנים הקודמות. כמו בית שטינברג, בעיר בתים נוספים שהריסתם אושרה לפני שנים ועתה כמעט בלתי אפשרי לעצור את ההריסה מבחינה משפטית. בעיה נוספת היא שהאווירה בהנהלת העירייה לא מחלחלת לעשייה בשטח: קבלנים ויזמי נדל"ן ממשיכים להרוס מבנים בעלי ערך, אם בזדון ובגניבה ואם מתוך חוסר זהירות.
אחת הדוגמאות הקשות לכך היתה הריסתו לפני חודש של בית בן 100 שנים בשכונת הבוכרים. הריסתו של הבניין, שהופיע ברשימות השימור ואף הוכנה תוכנית לשימורו, עוררה זעם רב בעירייה. שם הבטיחו כי זה יהיה קו פרשת המים בכל הנוגע ליחס למבנים לשימור בעיר. במטרה לשדר לשטח את המדיניות החדשה, הורה היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד יוסי חביליו, להחמיר את ההליכים המשפטיים נגד יזמים שהרסו מבנים לשימור. בין היתר מתכוונת העירייה להתחיל בהגשת כתבי אישום פליליים נגד עברייני שימור.
