הפרק העוסק בישראל בדו"ח משרד החוץ האמריקאי על חופש דת בעולם מציג תמונה עגומה למדי בכל הנוגע לקבוצות חסרות משענת פוליטית איתנה: מוסלמים, נוצרים, עדי יהוה, בדווים, נשים ויהודים רפורמים
טקס נישואים אזרחיים על רקע תפאורה דמויית הכותל בשדרות רוטשילד בתל אביב
תצלום ארכיון: מוטי קמחי
סובלנות כלפי מיעוטים, יחס שוויוני לבני כל העדות, פתיחות כלפי זרמים שונים בחברה, כבוד לאתרים קדושים לזולת - כל אלה הם מבחנים מובהקים של חברה סובלנית ופלורליסטית. הדו"ח החדש של משרד החוץ האמריקאי על חופש דת בעולם מעניק בכל אלה לישראל ציון "בלתי מספיק".
השוואת הפרק העוסק בישראל לסקירת מצב חופש הדת במדינות דמוקרטיות מטיל את ישראל לתחתית הרשימה. קשה למצוא מדינות רבות שמספקות לידידינו האמריקאים חומר רב ומגוון כל כך בכל הנוגע לאפליית קבוצות חסרות משענת פוליטית איתנה: ממוסלמים ועד עדי יהוה, מרפורמים ועד נוצרים, מנשים ועד בדווים. בדו"ח נאמר כי שגרירות ארה"ב בישראל "ציינה בשיטתיות את דאגתה מהפרת חופש הדת בפני משרד החוץ, המשטרה, משרד ראש הממשלה וסוכנויות ממשלתיות אחרות".
הדו"ח המקיף, שנכתב על ידי המחלקה לענייני דמוקרטיה, זכויות אדם ועבודה במשרד החוץ האמריקאי, מציב סימני שאלה וסימני קריאה סביב דגל חופש הפולחן לכל הדתות - מאבני היסוד של קווי הסברה הישראלים. מאז "איחוד ירושלים" ביוני 1967, ממשלות ישראל טופחות לעצמן על השכם ומתהדרות בחופש פולחן לכל הדתות. הדו"ח האמריקאי מציין שאמנם החוק להגנה על המקומות הקדושים משנת 1967 מתייחס לכל העדות הדתיות בכל רחבי המדינה ובכלל זה בכל חלקי ירושלים, אך מציין כי "הממשלה מתקנת תקנות רק בנוגע לאתרים יהודיים". על פי הדו"ח, "אתרים קדושים לא-יהודיים לא נהנים מהגנת החוק מכיוון שהממשלה לא מכירה בהם כאתרים קדושים רשמיים".
באזורים מסוימים מתירה הממשלה לאזרחים פרטיים או לרשויות מקומיות להפוך מסגדים ישנים לגלריות, מסעדות ומוזיאונים; הגבלת הכניסה לאתרים דתיים לא-יהודיים וההגנה עליהם תרמו למתחים על רקע דתי ומדיניות ממשלתית ארוכת שנים מתכחשת לתביעות בעלות, בקשות להיתרי בנייה ושירותים מוניציפליים מצד 80 אלף תושבי הכפרים הבדווים הלא מוכרים, כך שהאוכלוסייה החלשה הזאת אינה מסוגלת להקים מסגדים או לתחזק את הקיימים.
בסוף 2008, היו 137 אתרים קדושים מוכרזים, כולם יהודיים. יתרה מכך, ממשלת ישראל התקינה תקנות לזיהוי, שמירה ומימון של אתרים יהודיים בלבד. בעוד שאתרים ידועים ומוכרים זוכים בפועל להגנה עקב חשיבותם הבינלאומית, אתרים נוצריים ומוסלמיים רבים מוזנחים, בלתי נגישים, או נתונים לסכנה מצדם של יזמי נדל"ן ורשויות מקומיות. אתרי הצליינות הנוצריים סביב הכנרת ניצבים בפני איומים זוחלים של ועדות תכנון מחוזיות המבקשות לנצל חלקים משטחיהם למטרות נופש. בעבר, רק התערבויות דיפלומטיות הצליחו לבלום ניסיונות כאלה.
מחברי הדו"ח, שמתבסס על נתונים המרוכזים בידי שגרירות ארה"ב בתל אביב, ארגוני זכויות אדם ופרסומים גלויים, קובעים כי "באופן כללי הממשלה תומכת בחופש הפולחן הדתי". אך מיד אחר כך נכתב כי "בהקצאה הממשלתית של משאבי המדינה ניתנה העדפה לקבוצות דתיות ולמוסדות דתיים יהודיים אורתודוקסיים וחרדים תוך אפליה של לא-יהודים ושל זרמים יהודיים לא-אורתודוקסיים. מוסדות לאוכלוסייה הדתית זכו אשתקד לתקציב של כ-1.6 מיליארד שקל, בעוד שמיעוטים דתיים, המהווים כ-20% מהאוכלוסייה, קיבלו רק כ-65 מיליון שקל - פחות מ-5% מהתקציב.
משרד החוץ האמריקאי רשם לעצמו שממשלת ישראל אינה מכירה בהמרת דת ליהדות הנערכת בארץ בידי רבנים לא-אורתודוקסים; הממשלה מממנת תוכניות אורתודוקסיות להמרת דת, אך אינה תומכת בתוכניות רפורמיות וקונסרווטיביות; הממשלה מבצעת מדיניות המבוססת על פרשנות אורתודוקסית של החוק הדתי ומפלה אזרחים המשתייכים לקבוצות דתיות אחרות; והממשלה מממנת את בנייתם של בתי כנסת ובתי עלמין יהודיים בלבד. לפי הממשלה, בעוד שתקציב המדינה אינו מכסה את עלויות בנייתם של מקומות פולחן לא יהודיים, היא כן תומכת בתחזוקתם, למרות שברמה נמוכה ביותר בהשוואה לבתי כנסת.
הדו"ח מזכיר שתופעות שנהפכו בישראל לשגרת חיים, נחשבות במדינות נאורות לחריג הראוי לתיקון; יותר מ-300 אלף עולים שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה אינם יכולים להינשא ולהתגרש בישראל, או להיקבר בבתי קברות יהודים. נישואים אזרחיים, נישואים לא-אורתודוקסיים של יהודים, או נישואים של בני דתות שונות חייבים להתקיים מחוץ לגבולות המדינה כדי לקבל הכרה ממשלתית. נחמה פורתא: הממשלה הכריזה ב-2007 שתתיר נישואים קונסולריים שייערכו בידי נציגים דיפלומטיים בארץ, לאנשים הרשומים כחסרי דת או המשתייכים לעדה דתית שאינה מוכרת על ידי המדינה.
הנוהג של אפליית נשים תופס אף הוא מקום (לא) נכבד במסמך: "הממשלה, באמצעות הרבנות הראשית, מפלה נשים בענייני מעמד אישי הקשורים לנישואים וגירושים. לפי הפרשנות של בית המשפט הדתי היהודי לחוק המעמד האישי, אשה יהודייה אינה יכולה לקבל גט ללא הסכמת בעלה. כתוצאה מכך אלפי נשים, המכונות ?עגונות', אינן יכולות להתחתן שוב או להביא ילדים חוקיים מכיוון שבעליהן נעלמו או סירבו להתגרש מהן. חברת התחבורה של המדינה, אגד, המפעילה את מערכת התחבורה הציבורית של המדינה, המשיכה להפעיל אוטובוסים עם הפרדה מינית בקווים עירוניים ובין-עירוניים שמשרתים בעיקר יהודים חרדים. נשים המסרבות לשבת בירכתי האוטובוסים הללו מסתכנות בהטרדה ובתקיפה פיזית בידי נוסעים זכרים. רשויות המדינה אוסרות על תפילות מעורבות מגדרית באתרים דתיים, ובראשם הכותל המערבי. נשים אינן רשאיות לנהל תפילות בכותל המערבי כשהן עוטות טליתות ולקרוא שם בספרי תורה".
הסעיף הנוגע להלכות נישואים בישראל יכול להראות לקורא הזר כאילו עיניו נפלו בטעות על סקירת חופש הדת באיראן. הדו"ח מצטט מתוך חוברת הסברה שפקידי הרבנות הראשית מחלקים לחתנים הנדרשים להשתתף בפגישות ייעוץ של רשויות הדת האורתודוקסיות - תנאי לרישום נישואים. החוברת קוראת לחתן "לעצב ולצקת אותה לפי רצונו". הבעל גם מונחה שלא להפוך ל"חסר חוליות" או לגלות סובלנות כלפי התנהגות לא נאותה של אשתו: "אם היא נוהגת בחוסר כבוד אסור לך להיכנע; מותר לך לכעוס ולהפסיק לדבר אתה עד שהיא תבין שהיא טועה". הבעל גם נקרא להחמיא לאשתו באופן קבוע, "גם אם זהו שקר", משום ש"אשה שלא זוכה למחמאות משולה לדג מחוץ למים".
משרד החוץ האמריקאי שב והביע השנה את מורת רוחו מסדרת התנכלויות ליהודים משיחיים ולחברי קהילת עדי יהוה. האחרונים דיווחו על עלייה בתקיפות ובפשעים אחרים נגדם וציינו את הקשיים שבהם נתקלו חבריהם כשניסו לשכנע את המשטרה לחקור וללכוד את החשודים. בין ספטמבר 2007 לספטמבר 2008 הגישו חברי ארגון עדי יהוה 46 תלונות פליליות נגד פעילים אנטי-מיסיונרים, רובם חברי "יד לאחים". לדברי המחלקה המשפטית של עדי יהוה, המשטרה מסרה כי הגיבה ל-15 מתוך 35 קריאות לעזרה באותה תקופה. "החמרת המתחים האלה הביאה לאמונה הרווחת אך המוטעית שהמרת דת היא בלתי חוקית בישראל". מעניין שלמרות ההצקות, הדו"ח מצביע על כך שמספר היהודים המשיחיים והנוצרים האוונגליסטים עלה בשנים האחרונות באמצעות הגירה והמרת דת.
הידידה הגדולה אינה פוסחת גם על סוגיית הבערות ברשות התורה והממשלה. הדו"ח מזכיר כי החוק מתיר לממשלה לסבסד כ-60% מתקציבם של בתי ספר החרדים, אף שאלה אינם עומדים בדרישה שבכל מוסדות החינוך הממומנים על ידיד משלם המסים ילמדו מקצועות ליבה כמו אנגלית, מתמטיקה ומדעים.
המשאבים הממשלתיים המוקצים ללימודי דת ומסורת לבתי ספר ציבוריים ערבים ויהודים לא-אורתודוקסיים נמוכים משמעותית מאלה המוענקים לבתי ספר ציבוריים אורתודוקסיים. לפי נתוני המרכז לפלורליזם יהודי, בשנת 2006 האחרונים זכו ל-96% מכלל המימון הממשלתי לחינוך דתי-יהודי.
השתתפו בהכנת הכתבה: דן תמיר וגיתית גינת
"קרובים לפונדמנטליזם"
הדו"ח של משרד החוץ האמריקאי מספק תחמושת טרייה לעמותה החדשה לחופש דת ושוויון - חדו"ש. מנכ"ל הארגון, הרב אורי רגב, אומר שהמסמך המקיף שסוקר את מצב חופש הדת ב-198 מדינות, מלמד כי ישראל קרובה יותר למדינות האיסלאם הפונדמנטליסטי מאשר לעולם הדמוקרטיה המערביות. "זו רק שאלה של זמן מתי יוצבו סימני שאלה בקרב הציבור האמריקאי באשר לאיכות הדמוקרטיה הישראלית", מזהיר רגב, ערב צאתו למסע הרצאות בצפון אמריקה.
לדבריו, "הדו"ח חושף את ערוות הממשלה, הנכנעת ללחץ חרדי ומוכנה לפגוע בזכות הנישואין, בחופש היהדות, הפולחן, כבוד האשה, ציבור העולים ועדות לא-יהודיות. כל זאת בגלל הפוליטיזציה של הדת".
