מתוך הערפל, כמה סימנים מעידים: רשת אל-ערבייה הסעודית מדווחת מפי מקורות בחמאס כי עסקת שליט תושג בתוך ימים. רשת "פוקס" האמריקאית יודעת לספר שהחמאס כבר העביר רשימה מתוקנת ובה שמות חדשים של אסירים שהוא דורש לשחרר, העומדים בקריטריונים המוקדמים שקבעו הצדדים. נשיא המדינה, שמעון פרס, מדבר על "התקדמות משמעותית" במשא ומתן. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, מבהיר שכל פרסום בתקשורת על מצב השיחות עלול לגרום נזק. ואילו המטה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט מסביר לפעיליו כי "זה הזמן להחריש".
אחד מבכירי החמאס ברצועת עזה, איימן טהא, אישר אמש שמשלחת מטעם הארגון תיפגש היום בקהיר עם אנשי המודיעין המצרי וכנראה גם עם המתווך הגרמני. בתשובה לשאלת "הארץ", אם ניתן לסיים את העסקה עד עיד אל-אדחה, חג הקורבן המוסלמי, שמתחיל ביום שישי, השיב טהא בזהירות: "אינשאללה... יש תזוזה בנושא". ועדיין, חרף הזהירות, זו גישה אופטימית יותר מכפי שנקטו ראשי החמאס בתגובה לדיווחים קודמים על פריצות דרך בשנות המשא ומתן הארוכות. גם עצם העובדה שהחמאס מתקבל כעת במצרים חריגה. מצרים מנעה באחרונה מראשי הארגון האיסלאמי להיכנס לשטחה, בשל סירובו של הארגון להסכים ליוזמת הפיוס שהציגה קהיר לחמאס ולפתח.
התפתחות נוספת העשויה להעיד על התקדמות המשא ומתן היא הכרזת שר הפנים של החמאס, פתחי חמאד, משלשום, על הפסקת ירי הרקטות לישראל שתחייב את כל הפלגים ברצועה. ספק אם תזמון ההודעה מקרי. לחמאס יש עניין כעת בשקט, כדי שלא לתת לתקרית מקומית כמו נפילת רקטה שתגרור נפגעים בצד הישראלי ותגובה של צה"ל ברצועה להשפיע על מצב המשא ומתן.
תחת מגבלות הצנזורה, כלי התקשורת בישראל מנועים מלהרחיב בשאלת לוח הזמנים האפשרי לעסקה, אם אמנם תתממש. לא ניתן גם לדווח על פרטי ההסכם שמציע המתווך הגרמני. מה שנותר הוא דיון, בשלב זה תיאורטי בלבד, ביחסי הכוחות המסתמנים בממשלה, זו שתידרש בסופו של דבר לאשר את ההסכם בצד הישראלי.
החוכמה המקובלת גורסת שבהיותה של הממשלה המכהנת ימנית יותר בהשקפותיה מקודמתה, ממשלת אולמרט, צפויה לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, מלאכה יותר מסובכת. זה לא בהכרח מדויק. אם תובא העסקה לאישור הממשלה, הרי שהמשמעות היא שהדבר נעשה על דעתו של נתניהו. תמיכת שר הביטחון, אהוד ברק, בעסקה מובטחת עוד מתקופת הממשלה הקודמת. בהנחה ששרי העבודה מצטרפים לנתניהו ולברק ולנוכח העמדה המסורתית של הרב עובדיה יוסף בזכות ויתורים למען החזרת שבויים, מצבו של נתניהו נראה טוב למדי.
משקל מיוחד יינתן בוודאי לעמדת ראשי מערכת הביטחון. ראש השב"כ יובל דיסקין וראש המוסד מאיר דגן הביעו הסתייגויות מהעסקה הקודמת, זו עם חיזבאללה להחזרת גופות החיילים החטופים אלדד רגב ואודי גולדווסר. מי שהכריע אז את הכף, מבחינת השרים המצביעים היה הרמטכ"ל, גבי אשכנזי.
זה המקום להעיר על התפקיד יוצא הדופן שממלאת הפעם הצנזורה הצבאית בפרשה. בהשוואה למשאים ומתנים קודמים, ואף לשלבים מוקדמים יותר במשא ומתן על שליט, האיפול שמוטל כעת הוא כמעט מלא. הצנזורית הצבאית הראשית, אלוף-משנה סימה ואקנין-גיל, פועלת כך בתיאום עם מנהלי השיחות מהצד הישראלי, מתוך הבנה שעודף פרטים עלול להכשיל את השגת ההסכם. הצנזורית טוענת שמניעת הדיווח המפורט לא נועדה כלל להשפיע על דעת הקהל, אלא רק לאפשר מהלך תקין של המשא ומתן.
ואקנין-גיל היא אשת מקצוע הגונה. מדיניותה בשנים האחרונות מצטיינת בדרך כלל בשיקול דעת מפוכח ומתון. אבל הטיעון שלה הפעם לוקה בחסר. אם התקשורת מנועה כעת מלדווח מה מספרם הכולל של האסירים ישוחררו בעסקה ואילו רבי-מרצחים של החמאס ייצאו מהכלא בעקבותיה, לא יכול להתקיים דיון ציבורי אמיתי בעסקה. כשיותרו לבסוף הפרטים לפרסום, המהלך לאישור העסקה כבר יהיה בשיא תנופתו: דיוני בזק בקבינט ובממשלה, והופ, סיימנו.
צעד השנוי במחלוקת ציבורית חריפה (גם אם רוב הישראלים תומכים בעסקה, לפי סקרי דעת קהל) יעבור בלא שמתנגדיו יספיקו בכלל להתארגן. ואולי, כמובן, זו בדיוק הכוונה. כמו במקרה של האיסור המתמשך והתמוה בדבר פרסום פרטי הפצצת הכור הגרעיני בסוריה, נדמה שגם בפרשת שליט הדרג המדיני והביטחוני הבכיר מצליח להכתיב כאן שתיקה, ממניעים שלא כולם ענייניים.
