במשפט שנפתח היום במינכן נגד איוואן דמיאניוק, ישתתפו כ-40 "תובעים-שותפים", מעמד מיוחד המאפשר לבני משפחתם של הקורבנות להשתתף בהליך המשפטי. רודי קורטיסוס יספר את סיפורה של אמו, אמי, אחת מ-200 אלף הקורבנות בסוביבור
רודי קורטיסוס, בנה של אמי קורטיסוס שנרצחה בסוביבור. יעיד במשפט במעמד תובע-שותף
תצלום: מיגל גונזלס
נפתח היום (שני) במינכן משפטו של ג'ון (איוואן) דמיאניוק - הפעם הראשונה שבה אחד מעוזרי הנאצים (לפי כתב האישום) יועמד לדין בגרמניה. העמדתו לדין של דמיאניוק, בן 89, מהווה שינוי מדיניות של מערכת המשפט הגרמנית. "אני לא יכול לדמיין שלפני עשר שנים היו מעמידים לדין את דמיאניוק", אמר אתמול ראש מכון ויזנטל, אפרים זורוף, שניהל מאבק ממושך להעמידו לדין באירופה, "משום שאז העמידו לדין רק קצינים. זהו שינוי משמעותי ביותר והוא מבורך".
בעקבות מצבו הבריאותי הרעוע של דמיאניוק הוגבלו הדיונים לשלוש שעות ביום, עם הפסקה באמצע. הדיונים יחלו היום ב-11:00 (שעון ישראל). ביום חמישי ייצא המשפט להפסקה של כשלושה שבועות ויתחדש לסירוגין עד מאי 2010, אז צפוי פסק הדין. המגזין הגרמני "שפיגל", שחישב כי מבחינה סטטיסטית תוחלת החיים של דמיאניוק היא כשנה בלבד, העריך כי ייתכן שהמשפט יופסק בשלב מסוים בשל הידרדרות במצבו הבריאותי.
שלושה עורכי דין מייצגים את דמיאניוק, שיאזין לדיונים בסיוע מתורגמן לאוקראינית. בשלושת ימי הדיונים הקרובים, צפוי התובע להקריא את כתב האישום נגד דמיאניוק, ולהעניק לו הזדמנות תגובה. במהלך ימים אלה, יצטרכו גם ה"תובעים-שותפים" להוכיח את קשר המשפחה שלהם לקורבנות בסוביבור, לפי
דמיאניוק
תצלום: רויטרס
דרישת ההגנה. לפי הדיווחים בתקשורת הגרמנית, כוונת ההגנה היא לחזור ולהכחיש כי דמיאניוק שירת בסוביבור, כפי שהוא עצמו טען בעשרות דיונים ומסמכים משפטיים בעבר. במהלך משפטו בישראל, זוכה דמיאניוק מחמת הספק מההאשמה כי הוא "איוואן האיום" מטרבלינקה.
בין הראיות המרכזיות של התביעה נמצאת תעודת שירות מקורית של דמיאניוק באס-אס וגם צווי העברה שמציבים אותו בסוביבור ב-1943. מספרו האישי כ"וואכמן" (שומר) מופיע במסמכים רשמיים רבים הקושרים אותו לסוביבור. התביעה צפויה לערער על מקוריותם של המסמכים. אין לתביעה שום עדות חיה של אדם כלשהו ששירת כשומר עם דמיאניוק בסוביבור.
השופט הכריע כי אין לצלם או להקליט את הדיונים, ולא יתקיים שידור טלוויזיה מתוך אולם הדיונים.
בחזרה לסוביבור
רודי קורטיסוס הגיע למינכן עם תמונה ישנה של אמו. הוא נולד ב-1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, אך לא זכה להכיר אותה מעולם. כשהיה תינוק, נאלצה המשפחה היהודית לרדת למחתרת באמסטרדם משום שנרדפה על ידי הגרמנים. אמו התחבאה בעליית גג אחת, אביו במקום מחבוא אחר ורודי - שנולד בשם שלמה קורטיסוס - נמסר למשפחה אומנת שקראה לו רודי אורט והסתירה את מוצאו היהודי. "אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא שאני הולך לכנסייה ומתפלל", סיפר שלשום ל"הארץ".
רודי לא זכה להכיר את אמו כיוון שיום אחד, באביב 43', יצאה ממחבואה לכמה שעות. "היא סבלה מאסתמה וגם היתה חסרת מנוחה", סיפר קורטיסוס, לפי פרטים שחילץ מפי אביו אחרי המלחמה. ככל הנראה, אחד השכנים שידע על אודות מוצאה היהודי הסגיר אותה למשטרה, שהעבירה אותה למחנה המעבר וסטרבורק בדרך להשמדה בסוביבור.
"אמי שלחה לאבי שני מכתבים מווסטרבורק", מספר קורטיסוס, "אבי מת בגיל צעיר יחסית ב-1959, ושני המכתבים נמצאים כעת בידי. הם יקרים לי יותר מכל. במכתב הראשון אמי מתארת את התנאים בווסטרבורק ואיך הסגירו אותה לגרמנים. היא שואלת את אבי, 'מה שלום סאלו?' - זה היה כינוי החיבה שלי. היא מבקשת מאבי 'בבקשה תן לו נשיקה קטנה ממני'".
"את המכתב השני כתבה ממש לפני שנכנסה לרכבת מזרחה. היא זרקה אותו לרחוב ללא בול, אבל הוא הגיע". כמו כל יהודי מערב אירופה באותה תקופה, לא היה לה מושג כי היא נשלחת אל מותה. "היא כתבה לאבי ?אל תדאגו, אנחנו נהיה חזקים. אנחנו נוסעים למזרח, אנחנו הולכים לעבוד", אומר קורטיסוס בכאב. ב-18 במאי 1943 יצאה הרכבת מזרחה, לסוביבור.
על מה שאירע לנוסעים בתום כמה ימי נסיעה נאספו במהלך השנים עדויות רבות, ביניהן כאלו של בכירים נאצים שעמדו למשפט. הנוסעים התשושים הגיעו לסוביבור, שם נאמר להם כי זוהי רק תחנת מעבר בדרך ליישוב מחדש במזרח. למעשה, היה זה מחנה השמדה שהוקם חודשים לפני כן, כחלק מ"מבצע ריינהארד" שנועד להכחיד את היהודים באירופה, כחלק מהפתרון הסופי.
התרמית היתה מתוכננת להימשך זמן רב: הם אפילו תלו אדניות פרחים כדי לייפות את המחנה בעיני הקורבנות לעתיד.
ליהודים נאמר כי עליהם לעבור חיטוי, והם נאלצו להוריד את כל בגדיהם ולמסור את חפציהם. גדרות המחנה נשמרו על ידי שומרים חמושים שלא היו גרמנים. לאחר שהיהודים הורידו את הבגדים, הפכו השומרים ואנשי האס-אס לאלימים יותר. הם דחפו אותם בשביל חיצוני מגודר לתוך תאי הגזים.
בתוך התאים האטומים נחנקו הקורבנות למוות מגזי הפליטה של מנועי טנקים שהוזרמו לתוכם. הבודדים ששרדו את מחנה ההשמדה סיפרו כי ניתן היה לשמוע את זעקות הקורבנות ברחבי המחנה. לאחר שפסקו הזעקות, נפתחו דלתות התאים וגופותיהם של הקורבנות היהודים נשרפו ואפרן פוזר, או שהם נקברו בקברי אחים. אמי קורטיסוס, אמו של רודי, היתה אחת מתוך כ-200 אלף קורבנות בסוביבור.
לפי כתב האישום במשפט שנפתח היום במינכן, בין מקבלי פניה במחנה ההשמדה היה גם ג'ון (איוואן) דמיאניוק.
דמיאניוק מואשם כי היה אחד מ-120 שומרים לא גרמנים, ובהם חיילים סובייטים לשעבר, שפעלו בשירות האס-אס במחנה סוביבור. לפי התביעה, דמיאניוק, שנולד באוקראינה, התגייס לצבא הסובייטי, נפל בשבי הגרמני, עבר אימונים במחנה טרווניקי (שנועד להכשיר שומרים למחנות הריכוז וההשמדה), התנדב לאס-אס ונשלח למחנה סוביבור במארס 1943 לתקופה של חצי שנה לפחות.
היום בבית המשפט יתייצב מולו רודי קורטיסוס, כאחד מ-40 "תובעים-שותפים", מעמד מיוחד למערכת המשפט הגרמנית, המאפשר לבני משפחתם של קורבנות רצח להשתתף בהליך המשפטי. בקבוצה שהתארגנה במהלך השנה האחרונה יש ניצולים מסוביבור כמו יוליוס שלוויס, ששרד את המחנה אך איבד בו את אשתו, ופיליפ ביאלוביץ' מארה"ב, שהוכרח להיות חלק מה"זונדרקומנדו" שטיפל בגופות הנרצחים. 19 מהתובעים-שותפים הגיעו אתמול למינכן וישתתפו בימים הקרובים במשפט.
"רצינו להעניק קול לקורבנות", אומר הפרופ' קורנליוס נסטלר, המייצג את קרובי המשפחה של הקורבנות ההולנדים, "הרי אי אפשר להבין מהם 27,000 נרצחים, אבל אפשר להבין ולהזדהות עם כל מקרה לגופו. לא רצינו שתשומת הלב תתרכז ב'קשיש' דמיאניוק - שעומד למשפט בפעם השנייה - אלא במעשים שלהם הוא אחראי". כחלק ממדיניות תקשורתית זו תכנס היום הקבוצה מסיבת עיתונאים.
"אני גוזר מאמרים מהעיתון על דמיאניוק מאז שנות ה-70", אומר קורטיסוס. "חקרתי ככל יכולתי על סוביבור, וברגע ששמעתי על הסגרתו של דמיאניוק יצרתי קשר עם הארגון להנצחת קורבנות סוביבור בהולנד, ותוך 24 שעות הם סיפרו לי על קבוצת התובעים". עצם היותו חלק מקבוצה עוזר לו ולתובעים האחרים: "אני לא בטוח שהייתי יכול לעשות את זה לבד. לנסוע למינכן ולהתייצב בבית המשפט לבד", הוא אומר.
את התמונה שהוא נושא עמו לכל מקום במינכן מצא קורטיסוס באלבום תמונות משפחתי. האלבום שרד את השואה, המשפחה המצולמת בו לא. 64 מבני משפחתו נרצחו במלחמת העולם השנייה. הוא ואביו שרדו.
"הניצחון שלי הוא המשפחה שהקמתי", אומר קורטיסוס, "שני ילדיי, ארבעת נכדיי". אבל הוא גם מחכה לרגע שבו יוכל לנאום, בגרמנית, מול בית המשפט ולספר את סיפורה של משפחתו. "את זה אני עושה בשביל אמא שלי", הוא אומר.
