העיתונאי דיוויד ברוקס חולל סערה כשהציג את "האמת ההיסטורית" על המכבים כ"פנאטים" שמלו בכפייה יהודים מתבוללים, על המרד ביוונים שהסתיים בשלטון מושחת ועל נס פך השמן כמעשייה של רבנים
הדלקת נר שלישי, אתמול בטקס שערכו חילונים ומסורתיים ברחבת הכותל נגד התחרדות המקום
תצלום: טס שפלן
חנוכה הוא אחד החגים החביבים על יהודי ארה"ב, אך השנה הצית אדם אחד - החוקר, העיתונאי והפרשן דיוויד ברוקס - להבה בלתי מצויה סביב שולחנות החג באמריקה. מאמר שפרסם תחת הכותרת "סיפור חנוכה" בערב הנר הראשון של החג מעורר דיונים חמים ליד השולחן ובבלוגספרה, כשבין הקוראים נפער שסע עמוק: חלקם מכריזים כי החג שלהם "נהרס רשמית" וקוראים לברוקס להתבייש, ואחרים משבחים אותו על כך שהאיר את עיניהם לראות את האמת על אודות החג.
במאמרו, שפורסם בניו יורק טיימס, מבקש ברוקס להתחקות אחר שורשיו ההיסטוריים של החג, ולהפריך את מיתוס חנוכה כ"סיפור של גבורה ואחדות יהודית נגד אימפריה הלניסטית אנטישמית", בלשונו. הוא מדגיש כי מרד החשמונאים התרחש דווקא בתקופה של פילוג בקרב העם שהסתיים במלחמת אזרחים יהודית. את המכבים הוא מכנה "פנאטים מתונים": למרות נס המאבק שנשאו נגד
התבוללות יהודית, הוא מזכיר בין היתר כי את מעשיהם הסבירו בלשון המשפט היווני. "הם לא היו החבורה האחרונה של בחורים מזוקנים, עצבניים ודתיים שמרדו במעצמה גדולה במזרח התיכון והביסו אותה", הוא מאבחן, "אך ייתכן שהיו בין הראשונים לעשות כן".
לכאורה, מוסר ההשכל של ברוקס, שלפיו אין ניצחונות נקיים, אינו חדש. ובכל זאת, כמה מדבריו פגעו בעצב רגיש אצל קוראיו, ובהם דימויים פלסטיים כברית המילה הכפויה שביצעו המכבים ביהודים מתבוללים, או הטענה כי את נס פך השמן הוסיפו רבנים לסיפור "כדי לייחס לאלוהים לפחות חלק כלשהו בתהליך". "אני מניח שאתה היית שמח לראות חזירים נשחטים בבית המקדש, מול הפסלים של זאוס ואפולו", כתב לו קורא מאוכזב אחד, ורבים אחרים הבהירו שראו בדברי ברוקס עלבון אישי המאיים להרוס עבורם את טעם הסופגניות השנה.
"כתבה לא ראויה", הוסיפה ואלרי מניו יורק. "היא מצטטת היסטוריה, אך מסלפת את העובדות ומנסה להוציא את השמחה מהחג היפה הזה ובו המסורת של תקווה וחידוש. למרות האינטלקטואליזם השקרי שלך, יהיה זה לילה יפה של כינוסים משפחתיים, חיבוק החברים, הילדים והנכדים". קורא אחר הצהיר כי "החג נהרס רשמית, אך אני מעריך את השיעור בהיסטוריה וגם את היושר. קשה שלא לתהות אילו שקרים נוספים סיפרו לי בבית הספר היהודי".
בדרך זו התייחס הקורא ישירות לכך שהמאמר יוצא נגד האופן שבו הנחילו "דורות של מורים בבתי הספר היהודיים של יום ראשון" את סיפור החג לתלמידיהם, אך הוא מזכיר כי גם "מתנחלים בגדה המערבית מספרים אותו כסיפור ניצחונו של הגרעין היהודי הקשה על ההמון היהודי המושחת והמתבולל".
קורא נוסף כתב: "אני מעריץ את האומץ שלך בניסיון להבהיר את המורכבות של החוויה הדתית-פוליטית הזאת. הלוואי שבילדותי הייתי זוכה ללמוד על השילוב שבין רוחני לנבזי בהיסטוריה הקתולית. בטח תחטוף על הראש על הכנות שלך", הוסיף, ובכך בהחלט דייק בניבוי התגובות.
היו אף קוראים שהתרשמו מהמאמר, שלעדותם גרם להם לחשוב, ונדהמו לגלות שאינם מצליחים להעלות את הקישור אליו בפייסבוק, משום שכמה קוראים זריזים וזועמים הספיקו לדווח עליו למנהלי האתר בתור "תוכן פוגעני".
"הסיפור הזה גרם לי להתבייש", סיכם קורא אחד. "חשבתי שאני בקי בהסטוריה והנחתי שחנוכה זה חג שמח. מר ברוקס מספר לנו על ההיסטוריה האנושית, על עצמנו ועל המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, על אומה שסועה בגלל דתות, פוליטיקה ומלחמות - בעולם משוסע לא פחות. ועדיין אנחנו מתכוננים לחגים, שכולם נולדו מתוך אלימות, בני אדם שהשקו את האדמה בדם אחיהם, הכל למען ?מטרות טובות'".
