סופרבול: דרו בריס העביר שיעור בווינריות לפייטון מאנינג
מאת גרג בישופ, מיאמי
דרו בריס העביר לפייטון מאנינג שיעור בווינריות והוביל את הסיינטס לזכייה בסופרבול אחרי ניצחון 31-17 על אינדיאנפוליס קולטס. "אנחנו אוהבים אותך ניו אורלינס, זה בשבילך", חתם בריס את נאום הניצחון. הרבה טיפות זלגו, אבל הפעם של אושר
דרו בריס מגלה שהגביע לא כל כך כבד, אתמול לפנות בוקר
תצלום: אי-אף-פי
ניו יורק טיימס
זה היה הרגע לו ציפה דרו בריס, הסיבה לחזרתו מפציעה כה קשה עד שחלק מרופאיו חזו כי כתפו לעולם לא תשתקם ממנה. זה היה גם הרגע לזקוף חזה מול שורת המבקרים שטענה שהוא נמוך מדי לשחק את המשחק ומול שורת הקבוצות שוויתרו עליו כשהיה שחקן חופשי.
אבל יותר מכל זה היה הרגע שלו ושל ניו אורלינס. בריס הגיע לסיינטס לפני ארבע שנים כקוורטרבק שייחל נואשות להיות אחד שזקוקים לו. ניו אורלינס, הרוסה מנזקי סופת קתרינה, היתה עיר שייחלה נואשות לעזרה.
זה קרה אתמול לפנות בוקר, רגע אחרי שבריס ניפק טאצ'דאון שני בסופרבול ה-44 במסירה לטייט אנד ג'רמי שוקי, והעניק לקבוצתו יתרון 24-17. הקוורטרבק של הסיינטס עמד בשולי המגרש והביט למעלה. השעון הורה חמש דקות ו-42 שניות, ופייטון מאנינג החל לנהל את התקפת היריבה, הפייבורטית, אינדיאנפוליס קולטס.
בריס ידע שמדובר בזמן שיספיק למאנינג, מועמד ודאי להיכל התהילה, לייצר אפילו שני טאצ'דאונס. בריס ידע כי מאנינג עומד בדרכה של ניו אורלינס לסוף מושלם. כעבור שתי דקות, כשמסירה של מאנינג מצאה את ידיו המושטות של הקורנר בק טרייסי פורטר - חטיפה שהולידה טאצ'דאון ויתרון 31-17 - היו יכולים בריס והסיינטס לנשום לרווחה. ארבעה עשורים של תסכול באו לקצם בצורה בלתי צפויה, בלתי אפשרית ומטריפה.
מה שהחל בעונת 2006 כמסע בנייה מחדש של בריס וניו אורלינס כאחד, הסתיים בסוף הוליוודי. הגביע היה קל משקל משחשב בריס, אבל לא פחות נוצץ. במסיבת העיתונאים לאחר המשחק ניסה בריס למצוא מלים שיתארו את ההרגשה בתום מסע בן ארבע שנים. "זה בלתי ייאמן", הוא אמר במידה בלתי מבוטלת של היגיון.
הזכייה שבתה את ביל בקנל בן ה-60. הוא החל את דרכו כנער המים של הסיינטס בעונה בה הצטרפו ל-NFL ב-1967, שירת את ניו אורלינס כעשר שנים במגוון תפקידים ואחרי שפרש כיהן כהיסטוריון הלא רשמי של המועדון וחזה בכל הקוורטרבקים שלבשו את מדי הזהב-שחור. אתמול לפנות בוקר הוא בכה כמו תינוק והתמוגג: "בזכות בריס והקבוצה הזאת, אני יודע שיום אחד אמות שמח".
בריאן שוטנהיימר, מתאם ההתקפה של ניו יורק ג'טס, היה האיש שבישר לבריס הפצוע לפני חמש שנים כי סן דייגו מתכננת לבחור בדראפט קוורטרבק במקומו. שוטנהיימר, אז מאמן הקוורטרבקים של הצ'ארג'רס, חזה לאורך השנים בבריס משתקם מהפציעה, מתגבר על מות אמו לפני שנה ומצליח להיבנות מחדש.
כאשר בריס סיים עם אחת ההופעות הפרודוקטיביות בהיסטוריה של קוורטרבקים במשחקי הסופרבול - 32 מסירות מוצלחות (שיא סופרבול) מתוך 39 ניסיונות, 288 יארד ושני טאצ'דאונס - הוא אחז בזרועותיו את בנו ביילין, והפעוט הושיט את ידו הקטנה כדי לתפוס את פתיתי הקונפטי שעטפו אותם. שוטנהיימר צפה בתמונה מביתו בניו ג'רזי ופרץ בבכי. את בריס ריגשה המעטפת כולה. הבן שלו, הקבוצה, העיר, הקריירה. הוא נאבק בדמעותיו כשסיפר כיצד הגרעין הקשה של הסיינטס, רובם שחקנים חופשיים שהגיעו כמוהו לפני עונת 2006, נדרו האחד בפני האחר לבנות מחדש את הקבוצה והגאווה של ניו אורלינס ואזור הגולף העוטף אותה, נשבעו לתמוך אלה באלה, לסייע, להישען. "אנחנו אוהבים אותך ניו אורלינס, זה בשבילך", חתם בריס את דבריו.
בצד השני של המגרש עמד מאנינג. הקוורטרבק הפייבוריט, השחקן עליו נטען לפני המשחק כי הוא בדרכו להיות הגדול מכולם. בריס אולי לא מוסר נקי ויפה כמו מאנינג, אבל בקרב ראש בראש הוכיח שהוא יותר יעיל מיריבו המהולל. בריס אמנם חווה קשיים בשני מהלכי ההתקפה הראשונים של ניו אורלינס במשחק, אך התגבר על הפתיחה המהוססת ובשלב מסוים אף רשם 19 מסירות מוצלחות מ-20 ניסיונות. הוא שיחק פוטבול בטוח, מיזער אפשרויות לשגות.
תוכנית ההגנה של הקולטס נשענה על היכולת למנוע מבריס מסירות ארוכות. התגובה של הקוורטרבק היתה פשוטה. הוא שלח מסירות בטוחות לקו ההתקדמות של הראנינג בקס ומסירות קצרות לצדדים לעבר הווייד רסיברס. הסיינטס התקדמו באטיות אך בבטחה. מסירה קצרה שכזו מצאה ברבע השלישי את פייר תומאס והעניקה לניו אורלינס יתרון 13-10.
כבר אז החלו בקנל, בריס ואוהדי הסיינסט להרהר באפשרות של ניצחון. אחרי החטיפה של פורטר כבר היו ברור שמסע השיקום המשותף של ניו אורלינס העיר, המועדון והקוורטרבק שלה יסתיים באליפות, ובריס יוכתר ל-MVP.
מוקדם יותר העונה השתמש בריס במלים "גורל" ו"קריאת כיוון" לתיאור הגעתו לניו אורלינס. אתמול לפנות בוקר, אחרי שהשלים את השניים, הוא הוסיף שהסיינטס לא רק שיחקו למען העיר, אלא עבור מדינה שלמה וכי הפעם מארדי גראס (קרנבל התחפושות של העיר) לא ייגמר לעולם.
התמונה בסיום אמרה את מה שאיש לא יכול היה לתאר במלים. בריס עמד מוקף במאות אנשים, בנו חבוק בזרועותיו. אחר כך, במסיבת העיתונאים, סיפר כי אותו רגע היה מבט מודע אל תוך חייו, אל הדרך שעבר כדי להגיע לאן שהגיע. בריס הוסיף כי רצה באותו רגע שהזמן יעמוד מלכת ובעיניו נקוו הדמעות, הפעם ללא הפרעה מצדו.
