מבכירי עולם הפרסום ב"הגברים של שדרות מדיסון" ועד ארז דה דרזנר ב"האח הגדול", מהתיכוניסטים הנוצצים של "אחת שיודעת" ועד ילדי הכאפות של "Glee" - בשנה האחרונה קשה להדליק טלוויזיה בלי להיתקל בפפיונים (עניבות פרפר) לצווארי הגברים. עד לפני כמה שנים נלוותה להם תדמית של גנדור מיושן ומוגזם, אולם בחורף האחרון הסתערו הפפיונים על הרחוב הישראלי, אחרי שעל מסלולי התצוגות ומגזיני האופנה הם השתלטו בשנה שעברה - עם שובו של מראה הקולג'ים המגוהץ (preppy) וההצלחה הכבירה של "מד מן".
עניבות פרפר ניתן למצוא היום לא רק בשחור בחנויות להלבשת חתנים, אלא גם בשלל בדים, טקסטורות ומחירים ברשתות אופנה מסחריות: קסטרו, גולף, אמריקן אפרל, H&M ואחרות, שמציעות פפיונים קשורים מראש שנרכסים בקליפס. מדוע הפפיון חוזר ולמה דווקא עכשיו, אחרי שנים שנחשד בגנדור מוגזם ומיושן? יש מי שמסביר זאת בזיקה לעבר "נקי, פשוט, טוב ואיכותי יותר, נוסטלגיה למשהו בריא ו'נכון'", כפי שמנסחת זאת ד"ר שושנה-רוז מרזל, חוקרת אופנה מבצלאל ומאוניברסיטת בר אילן; או בשאיפה לקודים ברורים וחדים - כנהוג בצו הלבוש האלגנטי - בעקבות המיתון וחוסר הוודאות של השנים האחרונות. סטייליסט הצמרת ראובן כהן נחרץ יותר. "למה? ככה!" הוא קובע, "זה דבר שרירותי, שהמטרה היחידה שלו היא למכור פריטי לבוש. אנחנו משרתים קרטלים גדולים של כסף, וכולם הולכים לאותו כיוון במקביל כי ככה מושכים את העדר".
שורשיו של הפפיון בצרפת של שלהי המאה ה-18. בתקופה זו הופיע בצרפת הקרוואט, מעין צעיף שנקשר סביב הצוואר, ובמאה ה-19 "החלו לקשור אותו בצורת פרפר (פפיון, בצרפתית) ליד הגרוגרת, וגם להשתמש בצבעים נוספים, לא רק בלבן", אומרת מרזל. "פפיונים כפי שאנחנו מכירים כיום הופיעו בסוף המאה ה-19".
המטען הגנדרני והראוותני מוחלף בפפיון מודל 2009-2010 בקריצה אירונית. במקום חולצה לבנה מעומלנת - חולצה צבעונית משובצת; במקום חליפת טוקסידו - ז'קט קטיפה ומכנסיים קצרים. "זה עניין של אופי וביטחון עצמי שבן אדם מסוגל לשדר", אומרת אלה איזנברג, הבעלים והמעצבת של מותג בגדי הגברים מאיזון רוז', "אחרת זה עשוי להיראות ליצני".
ככל שימשיך טרנד הפפיונים להתרחב לשכבות גדולות והמוניות יותר יתלווה לו הסיכון שבהתקרבנות אופנתית, אולי הוא יעבור לאגף הנשים, כמו בתצוגת החורף האחרונה של דולצ'ה וגבאנה, ואולי יגווע לאטו, עד הרטרו הבא.
