לא מעט אנשים רואים בגביע העולם במקסיקו 70' את המונדיאל הטוב מכולם; בדרך כלל הזוכה בו, ברזיל, נחשבת כנבחרת המעולה בהיסטוריה, לפחות האלופה הטובה וההתקפית ביותר; בהרבה משאלים, משחק חצי הגמר בין איטליה לגרמניה הגיע למקום הראשון בבחירת המשחקים הגדולים של המונדיאלים, לרגע שב הכדורגל ההתקפי לשלוט ואפילו נבחרת ישראל רשמה במקסיקו הופעה היסטורית יחידה.
לראשונה נערך גביע העולם בגובה רב, אבל עקב הכנות קפדניות של הנבחרות, תנאי הגובה לא פגעו בהן; לראשונה נשמר מקום בין 16 המשתתפות בטורניר לנבחרת אפריקאית; לראשונה שודר המונדיאל בטלוויזיה בצבע ברחבי תבל; לראשונה הוא שודר (בשחור-לבן כמובן) בטלוויזיה הישראלית שהיתה בחיתוליה. הבדלי השעות וההתחשבות בפריים-טיים באירופה גרמו לתקדים, כשהטלוויזיה השפיעה על שעות המשחקים וחלקם החלו במקסיקו ב-12 בצהריים, בחום כבד - מחאת הנבחרות והשחקנים לא עזרו. הטלוויזיה החלה למלא תפקיד מרכזי בכדורגל.
תור הזהב של הכדורגל הישראלי - תחת עמנואל שפר, עם צמד השי"נים מוטל'ה שפיגלר וגיורא ושפיגל (וגם יצחק שום), עם הגנה מצוינת שכללה את יצחק ויסוקר בשער, צבי רוזן, דוד פרימו, ישעיהו שווגר ושמוליק רוזנטל ועם חלוץ כמו שייע פייגנבוים - הגיע להישגים גדולים, כולל רבע הגמר האולימפי שנתיים קודם לכן (והפסד בהגרלה) ולמונדיאל במקסיקו. צריך לזכור שישראל עברה רק את ניו זילנד החלשה ואת אוסטרליה, אז נבחרת בינונית מאוד, אבל עצם ההעפלה בשיא תקופת "ישראל הגדולה", היתה גאווה ונחשבה בצדק להישג.
במונדיאל עצמו שובצה הנבחרת לבית קשה עם איטליה, אורוגוואי ושוודיה, שיחקה כדורגל הגנתי וקשוח (הופעותיו של שווגר המנוח מול אורוגוואי ושוודיה מככבות בקלטת הבריטית "הרגעים הקשוחים בגביעי העולם"). ישראל הפסידה 2-0 לאורוגוואי, סיימה ב-1-1 מול שוודיה ("שפיגל לשפיגלר, ושפיגלר בועט, ושער! שער! שפיגלר, עשה את זה! שער כזה יכול להיות גם בגמר", כפי שתיאר נחמיה בן-אברהם) ואף היתה קרובה לנצח. 0-0 מול איטליה, שתגיע בהמשך עד לגמר, שלח את ישראל הביתה עם שתי נקודות מכובדות ועם תקווה לחזור למעמד השיא של הכדורגל העולמי. ארבעים שנה אחרי, זה עוד לא קרה.
שובה של הזריחה
אנגליה אלופת העולם וכמובן ברזיל, נחשבו מועמדות, כמו גם איטליה אלופת אירופה, גרמניה המערבית וברית המועצות. אנגליה הגיעה עם רוב כוכבי 66' כולל בובי מור (שלפני הטורניר נעצר בקולומביה, שם שהתה אנגליה למחנה אימונים, באשמת שווא של גניבת צמיד), בובי צ'רלטון שיפרוש לאחר הטורניר כשיאן עולמי של הופעות בינלאומיות עם 106 הופעות, וגורדון בנקס הגדול.
ברזיל היתה נחושה לכפר על הבושה של 66', אז לא עברה את השלב המוקדם, ולמאמן מונה ז'ואאו סלדאניה. אבל "ז'ואאו חסר הפחד" כפי שכונה, שהיה גם עיתונאי וקומוניסט, סירב לתכתיבים של השלטון ולרמזים ברורים כי עליו לכלול בנבחרת אחד דאריו, חביבו של הנשיא מדיצ'י שעמד בראש דיקטטורה צבאית. "גם לי יש השגות על בחירת השרים של הנשיא", אמר וסירב להוראה, מה שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו. במקומו מונה מי שכבר אימן את הנבחרת, המאמן הצעיר, ההתקפי וזה שהכיר חלק מהשחקנים עוד כשחקן בנבחרת ובבוטאפוגו, מריו לובו זגאלו, מכוכבי 58'. פלה, שנשבע אחרי התיקולים האיומים שספג ב-66' כי לא ישוב לנבחרת וסירב לשחק בה כשזומן ב-69', שב אליה בכל זאת, ובגיל 30 כמעט, חזר לזרוח, ממש כמו תריסר שנים קודם לכן.
זגאלו הוכיח את עצמו גם בסגנון המשחק המלהיב שסיגל לנבחרת, וגם כמי שהצליח לחבר בין כמה כישרונות עצומים. כהרגלה כינסה ברזיל מחנה אימונים ממושך, סגור ורציני. לצד פלה שיחקו בחוד ז'ארז'יניו הגדול (שהבקיע בכל משחק בטורניר לפחות שער) ורוברטו רבלינו בעל השפם ובעיטות הפצצה. הקישור, בראשות גרסון הנפלא והמקריח, אשף המסירות המדויקות ובעיטות הבננה וטוסטאו שהיה בעל כישורי כדרור ומסירה מדהימים, היה נהדר. בגיל 23, טוסטאו כבר היה נס רפואי. שנה לפני המונדיאל הוא כמעט איבד את הראייה באחת מעיניו בגלל פגיעת כדור משחק, עבר ניתוחים והחלים בזמן לקראת מקסיקו. בגיל 26 הוא יפרוש ויהפוך לרופא עיניים. ההגנה של ברזיל היתה החלק החלש שלה, אם כי המגינים בראשות המגן השמאלי והקפטן, קרלוס אלברטו טורס, תרמו רבות למשחק ההתקפי.
ברזיל ואנגליה שובצו יחד בבית המוקדם ו"משחק האלופים" ביניהן (בשיפוטו של אברהם קליין) הניב רמה גבוהה ואת "הצלת המאה" המפורסמת של בנקס, בזינוק פנתרי לכדור נגיחה של פלה שנראה כבר בפנים. אחרי ה-0-1 נגד אנגליה המשיכה ברזיל להלהיב ובכדורגל משוחרר והתקפי עברה ברבע הגמר את פרו המפתיעה (אותה אימן דידי שזכה עם פלה וזגאלו במונדיאלים של 58' ו-62') ובחצי את היריבה הוותיקה אורוגוואי, והגיעה עד הגמר.
אנגליה מנגד, נפלה קורבן ל"נקמת מונטזומה", אחרי שבנקס לקה בשלשול ערב רבע הגמר נגד גרמניה. אנגליה הובילה 0-2, אבל פטר בונטי מחליפו של בנקס לא הגיע לרמתו, אלף ראמזי טעה כשהחליף את בובי צ'רלטון כשאנגליה הובילה, וגרמניה נקמה את ההפסד בגמר ארבע שנים קודם לכן וניצחה בהארכה 2-3 משער של מלך שערי הטורניר, גרד מילר, אחרי טעות של בונטי.
שבעת המופלאים
בחצי הגמר נגד איטליה, שבה פרחו ג'יג'י ריבה ו"נער הזהב" ג'יאני ריברה, השוותה גרמניה ל-1-1 בדקה ה-90. ההארכה היתה דרמטית מאין כמוה, ולא לחינם מכונה ההתמודדות "משחק המאה". 1-2 לגרמניה בדקה ה-95, 2-2 בדקה ה-99, 2-3 לאיטליה בדקה ה-103, 3-3 בדקה ה-111, 3-4 לאזורי בדקה ה-112. פרנץ בקנבאואר שיחק 53 דקות עם יד שבורה, אחרי ששני החילופים המותרים כבר נעשו.
פלה, בהופעה מבריקה, כבש את השער הראשון בגמר (ושערו ה-12 בתולדות המונדיאלים). שגיאה נתנה לאיטלקים הזדמנות להשוות, אבל במחצית השנייה הוכיחה הסלסאו למה הנבחרת של 70' היתה אולי הטובה מכולן. קונצרט כדורגל מרשים, שלושה שערים נוספים (גרסון, ז'ארז'יניו וקרלוס אלברטו) הובילו את ברזיל לניצחון אדיר 1-4. ארבע דקות לסיום הובקע השער האחרון שממחיש את כל הסיפור. ברזיל התקדמה מהאזור שמשמאל לרחבת ה-16 שלה עד לימינה של רחבת ה-16 האיטלקית בלי שאף שחקן איטלקי ייגע בכדור. שמונה שחקנים שונים היו מעורבים במהלך, כולל כל שבעת הכובשים שלה במונדיאל הזה. טוסטאו החל את ההתקפה, קלודואלדו עבר ארבעה שחקנים, בשטף נפלא הגיע הכדור עד פלה שריכז סביבו את ההגנה האיטלקית רק כדי להכין ימינה לקרלוס אלברטו שבא בדהרה ושלח בומבה לרשת. 115 אלף צופים באצטקה של מקסיקו סיטי ומאות מיליונים ברחבי תבל ידעו בוודאות, שהפעם אין כל ספק מי הטובה בעולם ולמי מגיע הגביע.
פלה והחברים חגגו מאושרים את אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, כשברזיל היתה הראשונה שזכתה בשלושה גביעי עולם. התקנון קבע שזכייה שלישית מקנה את הגביע לצמיתות לזוכה בו, וכספת ההתאחדות בריו נראתה אכן המקום הטבעי ביותר לגביע ז'יל רימא. עם שלוש זכיות בתריסר שנים ובארבעה טורנירים (פלה וזגאלו היו שותפים לכולן), כדורגל נהדר וכוכבים גדולים, נראה היה שהשליטה של "הקנריות" בגביע העולם רק תלך ותתבסס, אבל ייקח שנות דור ושינוי כיוון עד הפעם הבאה שגביע העולם ישוב לריו.
