לפעמים מישהו צריך להזכיר לנו שחוף ים יכול להיות יפה
מאת עמליה רוזנבלום
הרבה לפני תוכניות הבישול והמסעות וה-lifestyle בטלוויזיה, יצא כאן "ספר התענוגות" של עמוס קינן. עמליה רוזנבלום על ההוצאה המחודשת
ספר התענוגות עמוס קינן. מהדורה מחודשת, הוצאת זמורה-ביתן, 103 עמ', 89 שקלים
כל ספר בישול הוא ספר מסעות וכל מדריך טיולים הוא גם ספר בישול; את זה אנחנו יודעים היום, כשתוכניות בישול בטלוויזיה לוקחות אותנו לכפרים באסקיים מרהיבים, ותוכניות תיירות מראות לנו איכרים חובצים
איורים מתוך הספר: עמוס קינן
גבינה ומבשלים גדי בחלב אמו לפי מסורת עתיקת יומין. אבל פעם לא ידענו שזה ככה. פעם היה זה רק "ספר התענוגות" של עמוס קינן (לוין-אפשטיין 1970), שגילה לנו שמחוץ לישראל זה ככה. שיש אנשים שפשוט נהנים מהחיים.
"את לא יודעת מה הספר הזה היה בזמנו", ניסתה להסביר לי יהודית, המוכרת מחנות הספרים "סיפור פשוט" שקיבלה את הספר בגיל 17 מאחיה הגדול, שהקדיש אותו לכל התענוגות שיהודית הנערה כבר החמיצה ועוד תוסיף להחמיץ בחייה. היום, כשאנחנו מזמינים "שרימפסים" במסעדות עירוניות ומשווים בין אי יווני סודי אחד לשני, האם אפשר באמת להבין מה הביא אתו תיאור מקסים של סלט פירות-ים (עמ' 19) לבתינו מוגפי הצלונים?
ואם הכל השתנה עד כדי כך, האם יש עדיין מקום לספר הזה, בהוצאה מחודשת? התשובה היא: יש ויש. משום שיש דברים שתמיד טוב שמישהו ילמד אותך. כמו למשל, "איך להתרחץ בים" (עמ' 52-53) או "מסביב למה בנויים החיים" (עמ' 119-121) ועדיף להתחיל מהיסודות, כלומר "איך ללכת לישון או איך לקום בבוקר" (עמ' 9-11). כי גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים הכל, יש דברים שעדיין כדאי שיזכירו לנו. כמו למשל ש"חוף ים צריך להיראות יפה. וחוף ים יכול להיראות יפה. ויש מקומות שבהם הוא נראה יפה" (עמ' 52), או ש"החיים האמיתיים הם מסביב למיטה" (עמ' 119).
הספר כולל כמובן גם מתכונים רבים, שמצליחים להיות שימושיים
ומפתים גם בלי צילומי פורנו של עגבניות. אפשר למצוא בו מתכונים בסיסיים רבים, שמקנים לקוראת תחושת התמצאות בתפריטים ברחבי העולם גם מבלי שניסתה להכין אותם בעצמה (איולי, רמולאד, הולנדז, בשאמל, מארינייר ואחרים). מתכונים אחרים פשוט מהנים לקריאה, כמו למשל המתכון לפרושוטו קון מלונה, "אחת ההקדמות הנפלאות ביותר, והיא פשוטה כשם שהיא נפלאה. הפרושוטו אינו אלא קותל בשר חזיר של פארמה, לא מעושן ולא מבושל אלא מומלח ומיובש, חתוך לפרוסות דקות עד כדי שקיפות. והוא נאכל יחד עם פלחי מלון, והצירוף, הצירוף הזה! אין צורך בשום גסטרונומיה. פשוט, פרושוטו טוב, ומלון טוב, וקיץ יפה, במקום יפה, ורצוי שכל זה יקרה בגיל שבו אתה עדיין מוכשר ליהנות מדברים פשוטים כאלה" (עמ' 41). זהו, זה המתכון.
כלומר, מאחר שמעצם עיסוקו בסגנון (מה שהיום אוהבים לכנות במושג lifestyle הוא עצמו חסר סגנון בעליל), "ספר התענוגות" עוסק ב"איך" יותר מאשר ב"מה". אכן, רבים מהמתכונים מוצלחים ומחכימים, אך הספר הוא באמת יותר מאשר מתכונים והקדמות. הכתיבה המסוגננת והחיננית מספקת חוויית קריאה מהנה הן בצורה והן בתוכן. רשימותיו של קינן אמנם משתייכות בפירוש לזמן אחר, אך הן חוצות בקלות את המרחק הזה. אולי גם משום שעל אף שהיום אפשר לקנות רוטב סויה בכל סופרמרקט, יש דברים שלא השתנו, ועד היום אפשר בהחלט להסכים ש"מה שהורג את הבן אדם בישראל זה שמהעבודה הוא הולך ישר הביתה. בעולם כולו, לא חשוב באיזה מקום בעולם, בדרך הביתה הוא מתעכב באיזשהו מקום. ההתעכבות הזאת היא הדבר היחיד שיש לו לבן אדם בין העבודה ובין הבית. מפני שאם החיים שלך הם רק בין העבודה ובין הבית, אז יש לך עבר ויש לך עתיד ורק הווה חסר" ("הדלפק החסר", עמ' 36).
קינן כותב בברוטליות, לפעמים קשה מנשוא, על יחסי גברים-נשים: "את האשה שלנו לא ירמו בשיטות טיפשיות שכאלה. היא דורשת תמורה מלאה למאמץ שלה. היא לבשה את השמלה היפה שלה, ושמה מחוך מתחתיה, היא התאפרה שעות, היא רוצה שיראו אותה. בקיצור, היא לא התלבשה כדי להתפשט. ההיפך הוא הנכון: היא מוכנה להתפשט, בעיקר כדי להתלבש. אז היא רוצה שיקחו אותה לאיזה מקום כדי שיראו אותה" ("איך ללכת לישון או איך לקום בבוקר", עמ' 9).
הוא אינו חס גם על האתוס הפולני הצייקני, ובוודאי שאינו מבין ללבם של שומרי כשרות, אך הכתיבה האישית שלו היא ההופכת את הקשה למשעשע. גון קולו המובחן של המספר הוא שמרים את הספר הזה מעל ערימות ספרי הבישול והמסעות. הצלחה זו מלמדת גם על אחד ההבדלים הגדולים בין מה שנתפס כטעם טוב בעבר למה שמקובל לראות היום כטעם טוב: בעוד שהיום כל מה שמבקש לשדר "סגנון חיים" משדר למעשה אחידות (בעיצוב, בשירות, באווירה), בעולם המתואר ב"ספר התענוגות" כל מקום וכל מנה הם אוצר דווקא בגלל אופיים הייחודי. ממש כמו הספר עצמו.
ספרה של עמליה רוזנבלום, "עד קצה המושב", ראה אור בהוצאת כתר
