ד"ר שמואל תומס הופרט, עורך תוכניות ספרות ברדיו, 1936-2006
שמואל תומס הופרט
שמואל (תומס) הופרט נולד בטיישין, צ'כיה. בהיותו בן שלוש נסע אביו לא"י כתייר, ונתקע שם כשפרצה מלחמת העולם השנייה. תומס ואמו הילדה נדדו לפולין, שם היטלטלו בין בתי סוהר שונים. הם הגיעו לגטו ז'שוב, שם כמעט מתה האם מטיפוס. השניים ניצלו משילוח להשמדה משום שהיו אזרחים צ'כים, והיה סיכוי להחליפם באזרחים גרמנים (הטמפלרים) מארץ ישראל. אולם בשנתיים האחרונות, עד ששוחררו על ידי האמריקאים, היו במחנה ברגן בלזן. שם, תחת פיקודו של יוזף קראמר האכזר, נרצחו סביבם יהודים מדי יום.
עם הגיעם לארץ ב-1945 כתבה אמו את קורותיהם והסופר ארנולד צווייג, שבאותה עת התגורר בחיפה, מילמל כשקרא את כתב היד: "וזאת גרמניה של גיתה". אולם לא נמצא לספר מו"ל. בערב יום השואה ב-1977 ריאיין הופרט את אמו ברדיו. בתוכנית, שלה קרא "אמא ילדה אותי פעמיים", שאל אותה: "האם היו רגעים שבהם חששת שידי נשמטת מידך?" ואמו ענתה: "היו רגעים כאלה. למשל בכלא קרוסנו הצטווינו: גברים ימינה ונשים שמאלה. סבא פנה ימינה ואתה עמדת והיססת. דחפתי אותך, ואתה אמרת, כמו שלימדתי אותך: אני הולך עם אמא שלי. אני עוד קטן". בעזרת אבא קובנר, שהאזין לתוכנית, יצא הספר לאור, בתרגומו של הופרט, בהוצאת מורשת וספריית הפועלים, ונקרא "יד ביד עם תומי".
הופרט למד ספרות באוניברסיטה העברית וכתב דוקטורט על "גלות וגאולה בשירתו של אצ"ג". הוא הרבה לבקר ולהרצות בגרמניה על ילדותו, ובאחת הפעמים שאלה אותו ילדה אחת: "אדוני אמר שהיה בברגן בלזן, האם ראה שם את אנה פרנק?" בעקבות זאת כתב קובץ סיפורים, "האם ראיתי את אנה פרנק?", שבו שילב זיכרונות עם יסודות בדיוניים.
בספרו המשעשע "יהודים יפים" חזר אל העולם של סבו וסבתו, שחרב בשואה, על ההווי המיוחד שלו ודמויותיו הססגוניות. הוא כתב ספרים לבני הנעורים, ואחד מהם, "אריות בירושלים", זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער. הוא הוציא לקט משירי אצ"ג, מתוך כוונה להוכיח, כדבריו במבוא, כי "השירה הלירית מוסיפה להתקיים אצלו בצד השירה הלאומית". בימים אלה יצא ספרו "קודקוד האש", שלדברי הסופר א"ב יהושע, מגלה פנים בלתי ידועות של אצ"ג.
אולם מפעלו העיקרי היה מדור הספרות ברדיו, שאותו ניהל מ-1970 ועד צאתו לגמלאות ב-2001, "בשכל טוב ובחכמה", כפי שאומר איתן אלמוג, מנהל רשת א', "בשל ידענותו ואהבתו לספר ולסופר, פתיחותו וסקרנותו, ורגישותו הטובה וישרת הדרך של צורף המלים ומספר הסיפורים".
גולת הכותרת שלו היתה התוכנית "מלים שמנסות לגעת", שאותה ערך לצד אורה ארדון, אילנה צוקרמן, חנה מיטלר ודליה עמית. בספר שהוציא לאור יצחק לבטוב, מאזין נאמן של התוכנית, תיאר הופרט את התוכנית "יצירה רדיופונית, בעלת איכות אסתטית אקוסטית... שילוב מחושב של קטעי ראיונות ושיחות, דברי קישור, מפי קריינים ושחקנים, מוסיקה, אפקטים ועוד".
בלהה בן-אליהו, שעבדה עמו במדור, אומרת כי היתה לו מחויבות עצומה לתרבות הנוצרת כאן, לצד יכולתו להביא ניחוחות של מקומות וזמנים אחרים. כך ראיין את ס' יזהר לצד היינריך בל, את מורו פרופ' חיים שירמן ואת גרהאם גרין, את המשורר מרדכי אבי שאול ואת ז'ורז'ה אמאדו. הוא הותיר את אשתו מימי לבית לרנר והילדים מיכל ודן, וכן מאזינים רבים המכירים לו תודה.
