החיפוש אחר העצמי האמיתי והשילוב בין פסיכותרפיה למדיטציה עומדים במרכז ספרו החדש של מרדכי גלדמן. בתל אביב יתקיים הערב אירוע לכבוד הספר
מרדכי גלדמן: "אני לא חושב שהייתי מתפתח ללא תרגול קבוע של יוגה ומדיטציה, אם כי הפקתי המון מהידע הפסיכואנליטי"
דניאל צ'צ'יק
העיסוק ב"עצמי" וב"אני" נראה כמו תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה האנושית. אבל מבט פסיכואנליטי בטקסטים וביצירות אמנות משחר ההיסטוריה יכול לגלות שאולי, גם לפני כמה אלפי שנים, עסקו אנשים באותו חיפוש מתמיד אחר העצמי האמיתי.
"מי שהתחיל לעסוק בזה ברצינות היה יונג", אומר מרדכי גלדמן, שספרו החדש, "העצמי האמיתי ועצמי האמת", ראה אור באחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. "לדעת יונג העצמי העסיק את ההוגים העתיקים כבר בשנת 2000 לפני הספירה. הדיון שלהם היה אמנם בעל אופי רליגיוזי, אבל הם חיפשו את הדבר הנסתר הזה בתוך האדם. גם בכל השיטות המיסטיות העתיקות יש דיונים המבחינים בין נפש, רוח ונשמה - אלה הם הרי אספקטים שונים של העצמי".
גלדמן, משורר, מסאי ופסיכואנליטיקן, קיבץ בספר מסות, מאמרים ורשימות שכתב בעשור האחרון: מאמרים מקצועיים על פסיכואנליזה, תגובות לתיאוריות שונות מהתחום, פרשנות לסרטים, ספרים ואמנות פלסטית, רשימות מסע והתייחסויות מעניינות לתורות העידן החדש - במיוחד לנקודות ההשקה שבין הפסיכואנליזה ובין הבודהיזם וההינדואיזם.
עיקר הוויכוח שלו בספר הוא עם הוגים פוסט-מודרניסטים ששוללים את אפשרות קיומו של אני אחד, מגובש ומוצק. "הפוסט-מודרניזם טען שהעצמי האחד הזה שאנו קוראים לו 'אני' הוא אשלייתי, ורחוק מאוד מלהיות משהו ספיציפי וקבוע, אלא הוא דבר שמשתנה כל הזמן ומחליף צורות".
זה דווקא מתיישב עם התורה הבודהיסטית.
"אחד המהלכים שלי בספר היה להראות שיש בעצמי גם גרעין מרכזי וגם צביון ספציפי, ייחודי, שלא משתנה. הדוגמה המובהקת ביותר לכך הוא שייקספיר. אף שהוא השאיל את קולו להמון עצמיים שונים ומשונים, מאהבים, מטורפים, רוצחים, מלכים, ליצנים - מאוד קל לזהות טקסט שייקספירי. במחשבה ההינדואיסטית יש דימוי יפה של מלח שמתמוסס במים - לא רואים אותו אבל הוא תמיד במים, ומכל צד של הכוס, המים מלוחים".
גלדמן מושפע מאוד גם מתורת היוגה (הוא מתרגל זה שבע שנים איינגר יוגה) וגם מן המדיטציה הבודהיסטית. אם כל כך הרבה פסיכולוגים מערביים פונים אל תורות המזרח לסוגיהן, יכול להיות שהפסיכולוגיה הקונוונציונלית הגיעה אל סף מיצוי? "יש הרבה שמצרפים אופנות ניו אייג'יות לטיפול הפסיכולוגי", הוא אומר, "ואכן אפשר להפיק הרבה מאוד מהשילוב בין פסיכותרפיה לבין מדיטציה. אני לא חושב שהייתי מתפתח ללא תרגול קבוע של יוגה ומדיטציה, אם כי הפקתי המון מהידע הפסיכואנליטי".
גלדמן, בן 60, "רווק כרוני", עוסק בפסיכותרפיה זה 35 שנה. עד היום פירסם 11 ספרי שירה (האחרון שבהם "שיר הלב"), וארבעה ספרי הגות. הוא מפרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת שונים. כעת הוא שוקד על ספר-אלבום על האמנית ביאנקה אשל-גרשוני.
באירוע לכבוד הספר, שיתקיים הערב בבית העירייה הישן בתל אביב, ידבר גלדמן על האמנות כשדה הביטוי העיקרי של העצמי האמיתי. בנוסף לו ישתתפו המשוררת מאיה בז'ראנו, הפסיכואנליטיקן קרלו שטרנגר, הציירים פסח סלובסקי ומאיה כהן לוי, המוסיקאי רון ויידברג, עורכת הספר תמר פלג, והמשורר אמיר אור שתירגם סיפור מן האפוס ההודי ה"מהבהרטה".
"זה סיפור על נאלא", מספר גלדמן, "שעובר תמורות איומות ונוראות כתוצאה מכך שקאלי חדר לגופו דרך נקודה לא טהורה בכף רגלו. אבל יש יסוד קבוע בעצמיות שלו, שנשמר על ידי אשתו. היא זוכרת את הצורה המקורית שלו, והיא לא מוותרת לו עד שהיא מחזירה אותו לצורתו המקורית בזכות האהבה שלה אליו".
