אם רנה ירושלמי כל כך לא אוהבת את "חלום ליל קיץ", ואין לה מה לומר עליו ובאמצעותו, מדוע היא טורחת לביים אותו, ומטריחה גם שחקנים וגם קהל
"חלום ליל קיץ". חלק מהשחקנים מעמידים את רצונו הטוב של הצופה במבחן לא קל
תצלום: גדי דגון
ב-1662 כתב בעל היומן האנגלי סמואל פיפס: "משם לקינגס תיאטר, איפה שראיתי את 'חלום ליל קיץ', אותו לא ראיתי אף פעם בעבר ולעולם לא אראה אותו שוב, כי זה המחזה האווילי ביותר שראיתי בחיי". אלמלא הכרתי את המחזה גם מלא מעט הפקות, חלקן נפלאות, ואלמלא ידעתי שרנה ירושלמי ואנסמבל עתים נהנים ממוניטין של הצגות עבר, למראה ההפקה הזאת שלהם הייתי יכול להסכים אתו.
באולם נחמני משופץ, בחלל שבו הצופה קרוב לשחקנים, ביימה רנה ירושלמי עם להקת שחקנים, שחלקם בוסר חביב וחלקם מעמידים את רצונו הטוב של הצופה במבחן לא קל, את אחת הקומדיות הכי ידועות של שקספיר, שזכתה במאה ה-20 לפירושים מעמיקים ומהפכניים. זהו סיפור אהבה כפול חמש, עם פיות ושחקנים. אם לא מחוללים עמו על הבמה קסם תמים וסוחף, ולא מפצים על כך בהתמודדות חידות שהמחזה רב ההשתקפויות הזה מציב במשהו אחר - למשל המפלצתיות של עולם היצר של הלילה והיער - הרי מה שמתקבל הוא השתטות חסרת טעם המתחזה לפרשנות "רעננה".
לזכות השחקנים אפשר לומר שהתרגום החדש של אברהם עוז, שהוא מהימן למקור, נשמע רהוט מפי רוב השחקנים. גם ראש החמור של בוטום עוצב ברוב המצאה; אבל אני לא מצליח להבין למה עולם הפיות צריך להראות כל כך מגוחך ודוחה - לא כהחלטה אסתטית אלא כתוצאה משחקית. וכשראיתי את ערן שראל הגדול וכבד הגוף בתפקיד פאק בחצי גוף עליון ערום, חלוק לבן ופאה אדמונית על ראשו הקרח בסוף החלק הראשון נשברתי.
במחזה, בעלי המלאכה החובבים שעוסקים בתיאטרון מוצגים כמגוחכים הראויים לאהבה על כוונותיהם הטובות. הדוכס מוכן להושיט ידו לקוצר ידם. ליווי הטקסט בקולות של חיות, הפיכת מריבת שני זוגות האוהבים לריקוד דיסקוטק עלוב ושימוש חוזר במוסיקה של נינו רוטה גרמו לי לתהות מדוע, אם רנה ירושלמי כל כך לא אוהבת את המחזה ואין לה מה לומר עליו ובאמצעותו, מדוע היא טורחת לביים אותו, ומטריחה גם שחקנים וגם קהל. לצערי, עם כל הרצון הטוב, אינני יכול להושיט ידי לקוצר ידה של ההפקה הזאת.
אנסמבל עיתים והתיאטרון הקאמרי מציגים "חלום ליל קיץ" מאת ויליאם שקספיר. תרגום: אברהם עוז. עיבוד ובימוי: רנה ירושלמי. מוסיקה: אבי בללי. תפאורה וחפצים: כנרת קיש. תאורה: אבי יונה בואנו (במבי). תלבושות: דיתי אופק
