לו רצה שר הביטחון עמיר פרץ להוכיח גם במעשים, שגזענות בעיניו היא תפישת עולם מוקצה ומסוכנת - כפי שהיה אפשר להבין מדבריו שלשום לעמיתו בממשלה, אביגדור ליברמן - הוא היה משתמש בסמכותו כדי לבטל מבעוד מועד הוראה שהוציא אלוף פיקוד מרכז, יאיר נוה, ושתיכנס לתוקפה מחרתיים. אך הוא לא עשה זאת, והחל מ-19 בינואר 2007, ייאסר על ישראלים וזרים להסיע פלשתינאים במכוניותיהם ברחבי הגדה המערבית.
לו חפצה שרת החינוך יולי תמיר לשנות באמת דפוסים שנתקבעו במערכת החינוך במשך 40 שנות כיבוש, היא היתה משתמשת בתפקידה הרם כדי להרעיש עולמות בכנסת ובממשלה נגד הוראתו של אלוף הפיקוד, שמחבלת בזכותם של פלשתינאים וישראלים לפתח קשרים על בסיס חברי, משפחתי ואידיאולוגי. היה לה די זמן לכך: ההוראה נחתמה ב-19 בנובמבר 2006.
לו סגן שר הביטחון, אפרים סנה, שגילה את אמריקה בחברון, והגיע למסקנה שמערכת החוק אינה פועלת ביעילות בעיר זו, היה מעוניין - הוא היה יכול לחסום את ההוראה שמוסיפה עוד נדבך לשלטון המתנחלים בגדה המערבית: שכן הוראתו של נוה מתירה רק לישראלים שמעסיקים פלשתינאים (בעיקר מתנחלים ומי שגרים בתוך ישראל גופא) להסיע את עובדיהם. כלומר, היא מקבעת תפישה שעל פיה היחסים הטבעיים היחידים האפשריים בין פלשתינאי לישראלי ויהודי הם של עובד ומעביד.
לו התקשורת הישראלית, שהזדעזעה למראה המתנחלת הצעירה המקללת באדנותיות את "שכניה" הפלשתינאים בחברון, היתה מתכוונת להיות גם יעילה - היא היתה נערכת בזמן כדי לבטא את הזעזוע שלה מההוראה החדשה של האלוף נוה, שתהפוך לעבריין כל ישראלי שיסיע בגדה חבר פלשתינאי ובן משפחה שאינו מדרגה ראשונה. אבל התקשורת בכללותה, אגודת העיתונאים ומשפטנים מומחים לתקשורת, השאירו את המלאכה לארגוני זכויות אדם ולכמה כתבים בודדים-במערכה. לולא שכחה התקשורת את אינספור הכתבות שהיא עצמה פירסמה על עוללות מתנחלי חברון והשלטון הצבאי בה - היא היתה מסיקה שההפרדה הדמוגרפית שהוראת נוה החדשה כופה, היא בת לאותו הלך מחשבה ופעולה שחולל ומחולל את הטיהור האתני בחברון העתיקה.
לו הזעזוע המאוחד ממתנחלת מצולמת אחת לא היה עניין של רייטינג, אלא משקף עמדה מוסרית המקובלת בחברה, בג"ץ היה מוציא צו ביניים שיעכב את כניסתה של הוראת האלוף לתוקף. אבל הוא לא הוציא צו כזה, על אף ששמונה ארגוני זכויות אדם, המיוצגים על ידי עו"ד מיכאל ספרד, נתנו לו הזדמנות לעשות זאת. אדמונד לוי, שופט בג"ץ, גם לא חש כל דחיפות, ודחה את הדיון בעתירה ל-12 בפברואר.
בג"ץ לא מיהר, כי ההוראה של האלוף נוה היא הגיונית, מתבקשת מאוד, והדרך אליה נסללה בשנים האחרונות בקפדנות, בהדרגה, בשורה של צווים והוראות, חוקי כנסת ומדיניות הכבישים הנפרדים ותוואי הגדר של מערכת הביטחון. תמיד בהכשר בג"ץ. ההוראה עולה בקנה אחד עם איסורי תנועה אחרים שישראל מטילה על הפלשתינאים בגדה ובעזה, באותו שטח ארץ שבו ליהודים יש זכויות תנועה, מגורים, כלכלה ומסחר בלתי מופרעות. איסורי התנועה האלו מונעים זה שנים מאלפי פלשתינאים בגדה המערבית לבקר אצל משפחותיהם וחבריהם בעזה. הם אחראים לאלפי סאגות של אנשים שלא מורשים לחיות עם משפחתם בביתם שלהם, לסעוד את הוריהם על ערש דווי. הם מונעים מסטודנטים ללמוד לפי בחירתם במוסדות לימוד ראויים. הם מרחיקים חולים ממרפאות, יולדות מחדרי לידה, תלמידים מבתי ספר, עובדים ממקום עבודתם. איסורים אלו הפכו כשליש משטח הגדה המערבית - בקעת הירדן - לריק מפלשתינאים, חוץ מכ-50 אלף שכתובתם הרשומה בתעודת הזהות היא הבקעה.
ההוראה המדוברת משלימה צו אלוף שהוצא באוקטובר 2000 - ושבתירוץ הידוע של ביטחון אסר על כניסת ישראלים לשטחי A בגדה המערבית. ההוראה החדשה יעילה במיוחד, כי היא בעיקר מסכנת את הפלשתינאים שיפרו אותה: מסיבות משפטיות שונות קשה יהיה להעמיד את הישראלים למשפט אזרחי. אבל הפלשתינאים "העבריינים" יטורטרו בבתי משפט צבאיים ומחוצה להם, יהפכו לנרדפי שב"כ ויהיו צפויים למאסר של עד חמש שנים. עובדה זו תרתיע ישראלים מלפעול בדרך המרי האזרחי הלא-אלים של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג - ולהפר את ההוראה הלא חוקית בעליל. מכונני האפרטהייד בדרום אפריקה היו מתגאים בהוראה הזאת. |
