חיי היומיום של הפלשתינאים מוכתבים על ידי מערך שלם ומורכב של איסורי תנועה,
מחסומים, חסימות, גדרות ושערי ברזל, מעברי גבול בשליטה ישראלית, רשת של כבישים אסורים לנסיעת פלשתינאים וביורוקרטיה מסורבלת של המינהל האזרחי לקבלת אישורי תנועה. איסורי התנועה והמחסומים צימצמו את המרחב הפיזי שעומד לרשות הפלשתינאים, פיצלו את הגדה למובלעות המוקפות ברצף של התנחלויות, והגדילו את המרחק בין כל אזור ואזור וכפר ועיר.
החסימות מבטיחות שהתנועה הפלשתינית מתרחקת מצירים מרכזיים שמשרתים בעיקר מתנחלים וישראלים אחרים ומתנהלת בעיקר בכבישים בין-כפריים צרים. כמה כבישים מרכזיים וכבישים שמובילים להתנחלויות אסורים לנסיעת פלשתינאים (ומכונים בפי הצבא "סטריליים"). אל רבים אחרים - שמשמשים את המתנחלים וישראלים אחרים - הגישה בלתי אפשרית בשל החסימות, גם אם אין איסור מפורש על נסיעת פלשתינאים. התנועה הפלשתינית מנוקזת לשם בקרה, סינון ועיכוב בכמה "צווארי בקבוק" - מחסומי ענק שבין אזור לאזור.
הפגיעה הגורפת בחופש התנועה החלה בינואר 1991, כאשר בוטל "היתר היציאה הכללי" שהצבא העניק לפלשתינאים בתחילת שנות השבעים שאיפשר להם לנוע בחופשי בין עזה לגדה ובתוך ישראל. מינואר 1991 הותרה התנועה מעזה לגדה וההפך ולתוך ישראל רק באמצעות היתרים אישיים.
טרם הביטול נהנו כל הפלשתינאים מזכותם לחופש תנועה בשטחים הכבושים ובישראל, להוציא כמה קטגוריות שחויבו באישור מיוחד - מנועים מסיבות ביטחוניות ומנועי משטרה. המצב התהפך ב-1991: חופש התנועה נשלל מכל הפלשתינאים בגדה המערבית וברצועת עזה, להוציא כמה קטגוריות שקובעות רשויות הביטחון הישראליות (כמו: אח"מים פלשתיניים, משתפי פעולה, סוחרים, פועלים, עובדי הרשות הפלשתינית וארגונים בינלאומיים ומקרים הומניטריים). הקטגוריות ומספר האנשים המקבלים היתר אישי השתנו מדי פעם מאז, אך העיקרון נשאר בעינו - זוהי מדיניות הסגר.
מחסומים קיימים מאז תחילת הכיבוש. לפני שבוטל היתר היציאה הכללי המחסומים נועדו בעיקר לבקרה, מעקב ותפישת אנשים על ידי השב"כ והמשטרה. אחרי 1991 נוספה למחסומים שבקרבת הקו הירוק משימה - אכיפת הסגר. לשם כך הוקמה
גדר מערכת מסביב לרצועת עזה. אחרי תחילת יישום הסכמי אוסלו ב-1994, הנקודות הצבאיות והמחסומים סימנו את "הגבול" בין שטחי איי ובי (שהועברו לשליטה אזרחית ושיטורית של הרשות הפלשתינית) לבין שטחי סי (שנותרו בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית) וההתנחלויות.
עם
פרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000, גדל מספר המחסומים והם יועדו למנוע ולצמצם את מעבר הפלשתינאים אל שטחי סי (כ-60% משטח הגדה) ולהתנחלויות ולקרבתן. זהו למשל, עד היום, תפקיד המחסומים בבקעת הירדן, שמונעים כניסת פלשתינאים לכשליש משטח הגדה. למחסומים הקבועים והניידים נוספו מאות חסימות פיזיות לא מאוישות.
מדיניות הסגר הורחבה, אם כך, אל תוך שטח הגדה במקביל לתפישה ששטחי "סי" הם בגדר "ישראל" כל עוד לא נקבע אחרת בהסדר קבע. כלומר מ-1991 עד 1994 משמעות מדיניות הסגר היתה הפרדה בין עזה לגדה ובקרה על הכניסה לישראל. לאחר מכן הונחו היסודות להפרדה פוטנציאלית בתוך שטח הגדה - בין שטחי איי הפלשתיניים ששטח סי חוצץ ביניהם. הפרדה זו יושמה אחרי 2000.
בקשות לאישורי תנועה לתוך ישראל, מעזה לגדה וההפך ובתוך הגדה מוגשות למינהל האזרחי. הבקשות נתונות לחסדי הביורוקרטיה המסורבלת, מעורבות השב"כ, מסורת ההמתנה הממושכת והסחבת ובעיקר - אי שקיפות בתהליך קביעת הקריטריונים ובדחיית הבקשות. הקושי לקבל היתרים, המחסומים והחסימות בדרכים, הדרכים הארוכות, הזמן המתבזבז וההשפלה הכרוכה בעצם קבלת האישור לבקר קרוב משפחה, מרתיעים אנשים רבים - והם מעדיפים לוותר על נסיעות בתוך הגדה, כפי שהדבר משתקף היטב בכבישיה הריקים.
ביקשה לצאת מהגדה להלוויה בעזה - בצבא הציעו: דרך ירדן
א"נ היא ילידת עזה הנשואה לתושב קלקיליה. ב-13 בינואר אביה מת בעזה, והיא ביקשה לחזור להשתתף בהלוויה. ב-15 בינואר היא הגישה דרך מינהלת התיאום והקישור (מת"ק) בקלקיליה בקשה לקבלת היתר כניסה לישראל כדי שתוכל להיכנס לעזה. ב-16 בינואר החיילים במת"ק סירבו לבקשתה בעל פה.
א"נ פנתה ל"מוקד להגנת הפרט", שפנה באותו יום למדור מרשם אוכלוסין בלשכת היועץ המשפטי של צה"ל בגדה המערבית. התשובה שקיבל למחרת היתה ש"אין רישום על בקשה מתאימה שהוגשה למת"ק טרם הפנייה למשרדנו". בעלה של א"נ הגיש בקשה חדשה בשמה במת"ק. אך לדבריו ממת"ק קלקיליה נמסר כי הבקשה מסורבת.
קצינה בלשכת היועמ"ש אמרה לנציגת "המוקד" כי בקשתה הקודמת של א"נ להיכנס לעזה דרך ישראל בחודש אוקטובר, סורבה. הקצינה הציעה שהיא תיסע דרך ירדן. "המוקד" הבהיר שהדבר אינו הגיוני ואפשרי, וכי הוא מצפה לתשובת היועמ"ש עד יום חמישי ה-18 בינואר, ואם לא - יפנה לבג"ץ. "הארץ" התקשר לדובר המינהל האזרחי שלשום בערב, שמסר כי אין זה נכון שהמת"ק סירב לבקשה, וכי האישור הונפק ויינתן לא"נ ביום חמישי בבוקר.
