מה יש בו בספר ההרדמה "לחש הקסמים" של ליהיא לפיד שקוסם לציבור כל כך?
לחש הקסמים ליהיא לפיד. אייר: יזהר כהן. הוצאת כנרת, עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים
כל מי שעוקב אחרי ביקורות ספרות בעיתונים יודע שאין כמעט קשר בין מה שהמבקרים כותבים לבין התנהלות השוק. לא רק שקשה למבקרים לנחש לאיזה ספר צפויה שהות ארוכה בראש רשימת רבי-המכר, אלא שגם לאחר
מעשה הם לא תמיד מסוגלים לפענח ולהבין מדוע ספר אחד נהפך לרב-מכר והאחר לא. רשימה זו היא ניסיון להתחקות - לאחר מעשה - אחר נסיבות הצלחתו המסחרית של ספר ילדים.
מה יש בו בספר ההרדמה "לחש הקסמים" שקוסם לציבור כל כך? ואולי נכון לשאול, מה יש בו שקוסם כל כך למי שקונים אותו? כמה השערות: ראשית, הוא לוקח על עצמו להרדים את הילדים שלנו (העובדה שספר ילדים נוסף שמככב ברשימת רבי-המכר בשנתיים האחרונות הוא ספר הרדמה - "תפילילה", מאת מאיה חנוך ומיכל כהן-חי - מרמזת על רצון עז מצד הצרכנים לראות את ילדיהם ישנים עמוק-עמוק, חמודים חמודים, במיטה); שנית, מתכון ההרדמה שלו לקוח מתחום פופולרי מאוד בקרב שכבת קוני הספרים לילדים (יוגה); ושלישית, בתהליך ההרדמה שהוא מציע הוא הופך אותנו, ההורים, להורים מוצלחים ונחוצים.
הנה התקציר, למי שלא נתקלו בספר: ילד-דובר פונה לקוראים ומספר על קשיי השינה שהיו לו פעם. מדבריו משתמע שהוא, ממש כמו הוריו, רצה מאוד לישון, אך לא הצליח: "לפעמים היה לוקח לי שעות עד שהעיניים שלי היו נעצמות", הוא קובל, כאילו היה בן 70. כאן, אגב, טמון הכשל הראשון. ממתי ילדים רוצים לישון? ממתי הם מעידים על עצמם כמי שסובלים מקשיי שינה? הרי כל הורה וכל ילד יודעים שטקס ההרדמה הלילי הוא זירת קרב בין מי שרוצים קצת שקט לבין מי שלא מעלים בדעתם להיפרד מתזזית היום לטובת שכיבה פאסיבית במיטה. לכן, כבר מן הרגע המוקדם הזה בסיפור, עוד בטרם התחילה עלילה כלשהי, ברור לכל ילד עירני שמכאן והלאה מתפצל הסיפור לשניים: הסיפור האחד מיועד להורים, והשני לילדים. לדעתי, הצלחתו הגדולה של הספר היא דווקא הסיפור השלוח להורים.
יום אחד, לאמא (הגיבורה האמיתית של הספר) צץ רעיון, "רעיון שמאז עוזר לי לישון". עתה שלוח למבוגרים שבחבורה סיפור מסגרת על הרעיון המעולה של אמא (ליהיא לפיד?), שהיכה שורש בלב בנה והלהיב את כל הסובבים, שבחלקם - רבים מאתנו יודעים - הם אנשים מוכרים ואפילו מפורסמים. המסר הנלווה הוא, שגם אנחנו הקוראים (שחלקנו הצעיר, יש לשער, כבר מאוד מאוד חשדניים בשלב הזה) מוזמנים להצטרף לחבורת שוחריו ומיישמיו של הרעיון: "אז לימדנו גם את אבא מה אומרים,/ ואת סבתא וסבא (שאצלם אני ישן לפעמים),/ ואת אמא של מאיה ורון, התאומים,/ שסיפרה את זה לעוד שכנים./ עכשיו כולם באים ומבקשים/ ללמוד מאתנו את לחש הקסמים".
ואכן ההתמסרות לרעיון של אמא - הפיכת טקס ההרדמה להרפיה בנוסח הדקות האחרונות של שיעורי היוגה - הוא המשך הסיפור. יחסי הכוחות שנרשמים מכאן והלאה בין אמא לבנה הם כמו בשיעור יוגה, יחסי "נעשה ונשמע" מתמסרים וממושמעים. אלה יחסי כוחות שכל מבוגר, שמנסה ערב ערב בלא הצלחה להרדים את ילדו, מפנטז עליהם, ולפיד מעניקה לקוראיה המבוגרים את התפקיד המיוחל הזה. הילד, בתורו, אמור לשתף פעולה לטובת הרפיה מוצלחת ושקט בגוף ובנפש.
המשך הסיפור הוא למעשה "הוראות הפעלה": תרגילי ההרפיה אמורים להיאמר לאט לאט עד שהמאזין הקטן ישקע בתנומה נעימה. וכך, יותר משהספר לוקח על עצמו להורות לילדים כיצד להירגע ולהירדם הוא מורה להוריהם כיצד להירגע בעצמם ולהרגיע אחרים. זהו סוד קסמו של "לחש הקסמים". וכדי שההורים ירגישו שהם נתונים בידיים טובות, מדגיש זאת גב הספר - זה שמוכר אותו - באמצעות דבריו של בר-סמכא מתחום מדע הנפש: "דני רוט, פסיכולוג קליני, מומחה לטיפול בילדים".
סגולה נוספת של הספר היא התפקיד החשוב שהוא מעניק לאם בסיפור ולהורים בכלל, הן כיזמי השיטה (לפיד) והן כמי שהכרחיים לביצועה. ההורים היום אוהבים מאוד את התפקיד הזה. אם לפני כמה עשורים העדפנו לכתוב ולקרוא לילדינו סיפורים על ילדים עצמאיים והרפתקנים שיודעים להיפרד מההורים, היום, יש להודות, אנחנו מעדיפים לספר להם על הורות נהדרת שמלווה את ילדותם. ספרה של לפיד מצטרף, לכן, לרשימה מתארכת של ספרים שכאלה המיוצרים באחרונה.
ומה באשר לילדים? מה הם קוראים מתוך הספר הזה? התשובה תלויה במצב העיניים. מי שמתמסר להוראות ההורה הנהגות לאט לאט, עוצם עיניים, נושם ונושף על פי מה שאומרים לו, אכן עשוי למצוא את עצמו ישן לבסוף. אך הילדים התזזיתיים באמת, שמראש מחליטים לא לשתף פעולה ופוקחים עיניים לרווחה, מוצאים שלמרבה השמחה הציורים לא ממש משתפים פעולה עם המלים - הם מלאי תנועה, משנים כיוון מדי פעם, והצלילה אל תוך השינה שמוצגת בהם, שאמורה להיות נעימה ומרגיעה על פי מה שמבטיחות המלים, נראית לפעמים כמו נפילה קצת מדאיגה (סוף סוף דרמה!). הנה כי כן, כולם מרוצים. עובדה.
