אמנויות הלחימה הפיליפיניות לא נועדו ליופי, אומר גיא רפאלי, המנהל סניף ישראלי של תחום זה
גיא רפאלי (מימין) ויובל נחמקין מדגימים מצבי לחימה בארניס
תצלומים: דניאל צ'צ'יק
"תיקו, שבו אני דוקר את היריב והוא דוקר אותי, אינו מועיל, כי אז כולם מתים", אומר גיא רפאלי, העוסק בארניס - שם כולל לאמנויות לחימה פיליפיניות. עם שותפו, יובל נחמקין, הוא מנהל את הסניף הישראלי של בית הספר הבינלאומי לארניס, המתמקד באחת מאמנויות הלחימה האלה, CDSS - Common Self Defense Street Combat (הגנה עצמית בסיסית וקרבות רחוב). "הרעיון בארניס", מסביר רפאלי, הוא 'להביס את הנחש', כלומר לנטרל את היד של היריב. לעתים משמעות הדבר היא חיתוך היד".
רפאלי, כיום בן 41, נסע בשנת 1997 בארצות הברית לקורס של אמנויות לחימה פיליפיניות. "חשבתי שאני יודע הכל על אמנות לחימה, אבל ידעתי שאין לי באמת תשובה נאותה ללחימה מול סכין", הוא מסביר. "הקורס הזה נתן פתרונות לבעיות שקודם לכן לא ידעתי להתמודד אתן. השיטה הפיליפינית
קראמביט - סכין קצרה המשמשת גם כלי חקלאי, בעיקר להורדת אגוזי קוקוס. הטבעת המושחלת על האצבע, שנועדה לפנות את הידיים לטיפוס על העץ, מקשה על היריב לפרוק את הנשק
מתוחכמת מבחינת טכניקה ועם זאת היא יעילה ותכליתית ואינה לשם יופי בלבד".
ב-2000 קיבלו הוא ונחמקין חגורות שחורות ושנה אחר כך פתחו את בית הספר הישראלי (שדומים לו פועלים בארצות הברית, קנדה, אירופה ואוסטרליה). האימונים מתקיימים פעמיים בשבוע בתל אביב ומלמדים בהם טכניקות לשימוש בכלים כמו מקל, סכין וחרב וכן ללחימה בידיים ריקות".
כיום מונה קבוצת המתאמנים של רפאלי ונחמקין כ-30 בני אדם, רובם גברים. "אנחנו מקפידים מאוד על המשתתפים, שלא יגיעו משוגעים או בעלי כוונות זדון", אומר רפאלי. לאימונים מתקבלים רק אנשים בוגרים, לרוב מעל גיל 25. בני נוער יתקבלו רק במקרים מיוחדים ורק בהסכמת הוריהם. לדברי רפאלי, השיטה מתאימה מאוד לנשים, מפני ש"השימוש בכלי לחימה מדגיש יכולות כזריזות וטכניקה על פני כוח פיסי". נעה שרמייסטר, תלמידה בבית הספר, אף מלמדת ארניס בעמותת "אל הלב" (איגוד אמנויות לחימה לנשים בישראל).
הארניס המודרני נוסד על ידי רמי פרס ואת שיטת CSSD גיבש תלמידו בראם פראנק. זוהי אמנות המתבססת על כלי להב, מתוך הנחה שלחימה אמיתית אינה מתקיימת מול יד ריקה, אלא שליריב יש נשק. הארניס בישראל אינו ענף ספורט וחבריו אינם משתתפים בתחרויות. "אנחנו מכוונים להגנה עצמית", אומר רפאלי, "המציאות מכתיבה לדעת להגן על עצמך". בבית הספר אין בגדי אימון (חוץ מחולצה עם סמל בית הספר), מכיוון שהלחימה אמורה להיות שימושית והתלמיד צריך לדעת לתת מענה למצבים גם כשהוא לובש ג'ינס.
רפאלי עצמו מתאמן שש עד שמונה שעות בשבוע בארניס וכן כארבע שעות שבועיות של אימוני כושר. הוא אינו מקפיד על תזונה: "אנחנו אוהבים את החיים הטובים, לאכול טוב, לעשן סיגריות", הוא מגלה. "המאסטרים הפיליפינים הם נהנתנים".
בולו - חרב פיליפינית
אלה טלסקופית שאפשר לשאת בכיס או בתיק
קריס - סכין אימונים בעלת להב עץ מפותל. המקור הפיליפיני עשוי פלדה
