הרומאן "בורחס והאורנג-אוטנגים הנצחיים" מפגין ידע בספרות, יש בו תחכום והומור, והקריאה בו רהוטה ומשעשעת
לואיס פרננדו וריסימו. בית חרושת להומור
תצלום: פרננדה לוי
בורחס והאורנג-אוטנגים הנצחיים, מאת לואיס פרננדו וריסימו, תירגם מפורטוגלית יורם מלצר, הוצאת במבוק, 2007, 125 עמודים
"בורחס והאורנג-אוטנגים הנצחיים", הספר הראשון בהוצאת "במבוק" החדשה, ראה אור בעברית בדיוק כשהגיע מחברו, הסופר הברזילאי לואיס פרננדו וריסימו, לביקור בן ארבעה ימים בישראל. וריסימו הוזמן לביקור על ידי המכון האיברי בישראל במחוות כבוד לאביו, הסופר הנודע אריקו וריסימו (1905-1975). האב ביקר כאן ב-1966, כתב את הספר "אפריל בישראל" והרים תרומה לתיירות מברזיל לישראל. בטקס שנערך לכבוד אריקו וריסימו בירושלים, ב-24 בחודש הקודם, הוענקה לבנו לואיס פרננדו "אצבע" (לקריאת התורה) עשויה כסף.
להוציא שהיות של כמה שנים בארצות הברית חי וריסימו האב עם משפחתו רוב חייו בעיר פורטו אלגרה, שבה נולד בנו לואיס פרננדו. האב היה סופר פופולרי בארצו, והתפרסם מיד עם הופעת הרומאן הראשון שלו "קלאריסה". נופיו ודמויותיו הם ברזילאיים טיפוסיים, ואף שאינו חדשן וסגנונו פשוט, ואף שהמבקרים לא החשיבו אותו כסופר חשוב, הוא מוערך כיום כאחד הגדולים בספרות הברזילאית המודרנית. לשיאו הגיע בטרילוגיה "הזמן והרוח" שחלקיה הם "היבשת", "הדיוקן" ו"הארכיפלג". הוא כתב גם לתיאטרון והירבה לכתוב לילדים. עד כדי כך היה פופולרי, שאוטובוס התיירים של פורטו אלגרה עוצר לפני ביתו, וכשהיה עדיין בין החיים נהרו המונים לראותו, לראיין אותו, להצטלם עמו ולהיוועץ בו.
את הרומאן "בורחס והאורנג-אוטנגים הנצחיים" כתב לואיס פרננדו - סופר בזכות עצמו - במסגרת פרויקט של הוצאת "קומפנייה דאס לטראס", שהשתתפו בו שישה סופרים ידועים. כל אחד מהם נתבקש לכתוב רומאן בלשי, שגיבורו, או האני המספר שלו, הוא סופר גדול. "אני בחרתי בבורחס, ומואסיר סקליאר, בן עירי ובן עמכם, בחר בקפקא", סיפר לי לואיס פרננדו בפגישתנו הקצרה בירושלים. כן סיפר כי כל הרומאנים שלו הם מותחנים. אבל את פרסומו הגדול קנה וריסימו הבן בעיקר בזכות ה"כרוניקות" שלו.
הכרוניקה היא ז'אנר ספרותי מיוחד לברזיל ולפורטוגל, ולואיס פרננדו וריסימו נחשב לגדול הכרוניקאים של הספרות הברזילאית. מה היא כרוניקה? הכרוניקה היא טקסט קצר, ובעצם סיפור קטן, שנכתב לשם פרסום בעיתון. בכרוניקה יש מיסוד היומן האישי, כי היא כתובה בגוף ראשון ומספרת על עניינים מחיי היומיום של הסופר; הכרוניקאי נחשב למשורר היומיום. לפעמים יש בכרוניקה יסודות בדיוניים או פנטסטיים, ולפעמים ביקורתיים. היא ניצבת מבחינה ז'אנרית על הגבול שבין העיתונות לספרות. בדרך כלל הוא מנהל דיאלוג עם הקורא; הכרוניקה כתובה בלשון פשוטה, על הגבול בין הלשון המדוברת ללשון הספרותית. אולי היינו מכנים אותה אצלנו פיליטון. הכרוניקה היא ז'אנר מקובל מאוד בברזיל, אבל לא רק בה. הסופר הגדול ביותר של פורטוגל כיום, אנטוניו לובו אנטונס, נודע בכרוניקות המשעשעות והמתוחכמות שלו. ויש קוראים המעדיפים אותן על פני הרומאנים שלו, הקשים לקריאה.
גם הסופרת הגדולה של ברזיל, קלאריס ליספקטור, כתבה דרך קבע כרוניקות. אחת מהן נסבה על ידידה אריקו וריסימו, שאותו פגשה כשהתגוררה בוושינגטון. היא כתבה: "אריקו וריסימו הוא מן האנשים החביבים ביותר שאני מכירה. אדם הומאני בעל נדיבות יוצאת דופן. הכרתיו בוושינגטון שבה עבד... הוא אמר, כי הזיכרונות הטובים ביותר שלו מוושינגטון הם השעות שעשה בביתי. הוא לא הצליח לכתוב ולו שורה אחת בשלוש השנים הביורוקרטיות הללו". ליספקטור מספרת שאריקו וריסימו היה מודע לכך שהביקורת אינה מחשיבה אותו. הוא אמר על כך: "אינני עמוק. אני מקווה שתסלחו לי".
פרסומו היה עצום, היא מספרת, ונראה שבנו מתחרה בו בפרסומו. הכרוניקות שלו מצחיקות עד דמעות והוא תואר כבית חרושת להומור. הרומאן "בורחס והאורנג-אוטנגים הנצחיים" הוא מותחן מתוחכם, שנכתב כמכתב ארוך לבורחס על ידי אדם ושמו פוגלשטיין; הכותב הוא תושב פורטו אלגרה, החי כל חייו בין ספרים, מומחה לאדגר אלן פו, ומעריץ גדול של בורחס. לואיס פרננדו וריסימו משתמש בספרו בטכניקה של אדגר אלן פו, כפי שניתן לנחש מן ה"אורנג-אוטנגים" שבכותרתו. וריסימו עושה שימוש בסכימה שנקבעה על ידי הסיפור של פו "הרצח ברחוב מורג", שהוא אולי הסיפור הבלשי הראשון. שם החידה נפתרת על ידי ההיקש.
השאלה המוצגת לבלש היא כיצד ניתן לפענח רצח כאשר הגופה נמצאת בחדר נעול מבפנים, שאין דרך להיכנס אליו או לצאת ממנו. את החידה פותר הגיבור של אדגר אלן פו באמצעות אורנג-אוטנג. אצל וריסימו הפתרון לא פחות מחוכם, אבל יותר אנושי. צירוף מקרים - העברת הקונגרס על חקר אדגר אלן פו לבואנוס איירס ומות חתולו "אלף" (שם סיפור מפורסם של בורחס) - מאפשר לפוגלשטיין, מתרגם ומורה עני לאנגלית, תושב פורטו אלגרה, לטוס לבואנוס איירס, שבה ביקר בחייו פעמיים בלבד, ולפגוש את אלילו בורחס. הוא יוצא לכנס בינלאומי של מומחים ליצירת אדגר אלן פו, העומדים לשאת הרצאות ולהתכתש על פרשנות ועל תיאוריות ספרותיות. אלה הם הגרמני יואכים רוטקופף, המתגורר במקסיקו, פרופסור חוויאר אורקיסה מארגנטינה והאמריקאי אוליבר ג'ונסון. מי נרצח? ומי הרוצח? שלושתם חברים ב"אגודת ישראפל", ומתנגדים זה לתיאוריה של האחר. לא שוררת ביניהם אהבה. במלון שהם מתאכסנים, כולל ידידנו פוגלשטיין, היהודי העני שאמו נרצחה באושוויץ, נרצח החוקר הגרמני רוטקופף, והסיפור המסופר, כאמור, לבורחס, מנסה לפתור את חידת הרצח הבלתי אפשרי.
הספר מפגין ידע בספרות, יש בו תחכום והומור, והקריאה בו רהוטה ומשעשעת. פתיחת הרומאן אירונית ומבטיחה: "אנסה להיות לך לעיניים, חורחה. אני נוהג על פי העצה שנתת לי כשנפרדנו: 'זכור וכתוב'. אנסה לזכור, הפעם באופן מדויק. כדי שתוכל להבחין במה שראיתי, לחשוף את המסתורין ולהגיע אל האמת. כותבים תמיד כדי לזכור את האמת. כשממציאים, עושים זאת כדי לזכור אותה במדויק". ואם מדובר על דייקנות, הנה, למרבה הצער, נפלו בספר שגיאות הגהה, שלפעמים אפילו קצת מבלבלות את הקורא המצוי בספרות הבלשית, או ליתר דיוק באדגר אלן פו ובבורחס.
