משומות בסך 18 מיליון שקל שקבעה רשות המסים למכוני ליווי הצליחה המדינה לגבות רק חצי מיליון שקל. אבל דו"ח שהוגש לוועדת המשנה לסחר בנשים של הכנסת מעריך כי בפועל הכנסות המדינה הרבה יותר גבוהות. לדוגמה, מהמסים שמשלמים נהגי המוניות שמסיעים את הנשים ללקוחותיהן ועורכי הדין שמייצגים את סוחרי הנשים
תצלום ארכיון: ניר כפרי
18 מיליון שקל - זו כל השומה שקבעה רשות המסים לעסקי זנות בשנים האחרונות. השומה הזאת נקבעה ל-46 בתי בושת, כלומר כ-400 אלף שקל לכל עסק זנות בממוצע. לא, זה לא שמישהו ברשות המסים חושב שיש בארץ רק 46 מכוני ליווי. אלא שכדי לקבוע שומות למכונות צריכה הרשות להצטרף למשטרה למבצע מורכב של פשיטה עליהם. ב-2004 נערכו שני מבצעים גדולים כאלה ונעצרו 77 נערות ליווי. ב-2005 נבדק רק מכון אחד, ומאז לא היו פשיטות. בישיבת ועדת המשנה של הכנסת לסחר בנשים, שנערכה ביום רביעי האחרון, הסבירו אנשי מס הכנסה שהם תלויים בפעולות המשטרה.
האמת היא שגם לא לגמרי ברור כמה מכונים נבדקו ב-2004. בישיבה מסרו אנשי מס הכנסה שהם ביצעו 46 פשיטות (במסגרת שני המבצעים), בדו"ח שהם הגישו מדובר על 45 פשיטות ובהערות לדו"ח על 51 פשיטות.
בכל מקרה, יו"ר ועדת המשנה לסחר בנשים של הכנסת, זהבה גלאון, הביעה אתמול בישיבת הוועדה תסכול מהיקף השומות שקבע מס הכנסה למכוני הליווי ומהיקף הגבייה גם יחד. בדו"ח של מוקד סיוע לעובדים זרים נאמדת ההכנסה של סוחר נשים מאשה אחת ב-540 אלף שקל בשנה, זאת לפי החישוב של 150 שקל ללקוח, עשרה לקוחות ביום, 365 יום בשנה. גלאון הזכירה שנציבת מס הכנסה לשעבר, טלי ירון-אלדר, העריכה ב-2004 את היקף תעשיית הסחר בנשים בישראל במיליארד דולר בשנה.
אבל האמת היא שגם אם הרשות היתה קובעת שומה למאות מכונים בהיקף של מאות מיליוני שקלים היא כנראה כמעט לא היתה רואה מזה כסף. מתוך 18 מיליון השקלים הצליחה רשות המסים לגבות בפועל פחות מחצי מיליון (כולל מע"מ). סמנכ"ל רשות המסים לחקירות, דורון ארבלי, הסביר שאין ממי לגבות את החובות. "ארגוני הפשיעה מציבים בחזית של מכוני הליווי אנשים נטולי הכנסה ורכוש, בלי שום יכולת כלכלית". האנשים האלה מרוויחים מאות דולרים לחודש, ואין מה לעקל או לחלט להם.
הגירשת וגם ירשת
מוקד הסיוע לעובדים הזרים הגיש מצדו לוועדה מחקר שכותרתו "הגירשת וגם ירשת", שמחשב את הכנסות המדינה מהסחר בנשים בפרט ומסחר בבני אדם בכלל. בין המוקד למדינה יש ויכוח עקרוני קשה מאוד. בניגוד למדינה, שסבורה שמיסוי עסקי פשע מאורגן היא דרך מצוינת להילחם בהם, המוקד רואה במיסוי מכוני ליווי מתן לגיטימציה. אם כבר המדינה מרוויחה מסחר בנשים, טוענת היועצת המשפטית של המוקד עו"ד נעמי לבנקורן, שחיברה את הדו"ח, יש לוודא שלא המדינה תיהנה מהכסף אלא קרבנות הסחר.
רוב ההכנסות ממס הקשורות בשירותי המין, נטען בדו"ח המוקד, מגיעות לא מהמכונים עצמם אלא מהכנסות עקיפות. זאת, באמצעות מסים שמשלמים נהגי מוניות המסיעים את הנשים ללקוחותיהן, מבעלי דירות שמשכירים את דירותיהם לבתי בושת, מעורכי הדין שמייצגים סוחרי נשים, מעיתונים שמפרסמים מודעות מין ועוד. כל הכסף הזה, מציינת לבנקורן, מקורו באתנן בעבור שירותי המין, אבל הוא מגיע בסוף לאוצר המדינה.
רשויות מקומיות, כך מתברר, עושות עסקים לא רעים מתשלומי הארנונה של מכוני ליווי. ברגע שהעירייה מגלה שדירה משמשת לבית בושת ולא למגורים, היא מתחילה לגבות ממנה תעריף גבוה של עסקים. פקיד בעיריית חיפה הסביר לאנשי המוקד: "אותנו מעניין הארנונה. חוקי לא חוקי, זה מול המשטרה". עיריית תל אביב גבתה בשבע השנים האחרונות יותר מ-50 אלף שקל ארנונה מדירה בתל אביב שבה נוהל בית בושת ושבה הוחזקו נשים בכפייה ואף נסחרו. על פי הדו"ח של המוקד, מספר בתי הבושת הפועלים בתל אביב נאמד ביותר מ-100. אפשר להעריך שהם מכניסים לעירייה כמיליון שקל בשנה.
הנשים הנסחרות מתקשות לתבוע פיצויים מהסוחרים משום שאינן יכולות להישאר בארץ והן גם חוששות לחייהן. גם אם ייפסקו להן פיצויים, בדרך כלל לא יצליחו לגבות אותם. בהרבה מקרים, מספרת לבנקורן, הדרך היחידה העומדת בפני הנשים היא להתפשר על פיצוי עלוב של 1,000-2,000 דולר. טלי אייזנברג, מהמרכז הפמיניסטי "אשה לאשה", ציינה שכאשר בתי המשפט פוסקים לנשים הנסחרות פיצויים, זה בדרך כלל לאחר שגורשו לארצן, והן אינן יכולות לקבל את הכסף.
המדינה דווקא כן מרוויחה, שכן על סוחרי נשים שהורשעו בדין מוטלים קנסות. בשנת 2004 הם הסתכמו ב-216 אלף שקל, וב-2005 260 אלף. אוצר המדינה מרוויח גם כאשר סוחרי נשים משוחררים בערבות ונעלמים. אז המדינה מחלטת את כספי הערבות, ומחרימה סכומי כסף שנתפסו אצל העבריינים. בגזר דין ליבשיץ למשל חולטו מסוחר הנשים כ-91 אלף שקל, 2,600 דולר ו-700 יורו, אבל קורבן הסחר פוצתה ב-30 אלף שקל בלבד, כלומר כ-20% מהסכום שחולט.
יש חוק, אין קרן
בישיבת הוועדה נחשפו לפחות עוד כמה עובדות בעייתיות מאוד:
• החוק האוסר על סחר בבני אדם, שנחקק באוקטובר 2006, מחייב להקים קרן למאבק בסחר בבני אדם ושיקום קרבנותיו. מהקרן הזו היה אפשר לסייע לקרבנות הסחר בנשים, אבל התברר שאיש לא מזדרז להקים אותה או להתקין תקנות שיאפשרו את הקמתה.
• עד כה לא הוגש שום כתב אישום לפי החוק למאבק בסחר בבני אדם. מדובר בחוק שמרחיב את עבירת הסחר בבני אדם גם להעסקת עובדים זרים בתנאי עבדות. גלאון הודיעה שתפנה לראש אגף החקירות במשטרה בבקשה להעניק לנושא עדיפות.
• גופי האכיפה מתגאים מאוד בהקמת מוקד המודיעין המשולב למלחמה בארגוני פשיעה. אלא שבמוקד הזה לא הוקם כוח משימה ללוחמה בסחר בנשים.
השעמום הכריע אותם
האירוע הדרמטי ביותר בישיבה הראשונה הפתוחה לתקשורת של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת היה מקרה העין של ציפי לבני. שרת החוץ ניגבה שוב ושוב את עינה, שסבלה מדלקת. "ככל שתמשיכי בקו המדיני הזה העין תסתבך יותר", הזהיר צבי הנדל מהאיחוד הלאומי. "הם עושים לך עין הרע", אמר עמי אילון מהעבודה, ואילו רן כהן ממרצ אמר ש"עין ימין דומעת יותר". בהמשך הישיבה הביא סדרן ללבני טיפות עיניים. אבל היא בתור פוליטיקאית מנוסה הבהירה שזה דבר שהיא לא תעשה מול המצלמות. בסוף הוכרזה הפסקת טיפות עיניים.
אין ספק, כאשר יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת צחי הנגבי החליט שהדוברת בישיבה הפתוחה הראשונה תהיה לבני, הוא אכן הבטיח אירוע שקט ומכובד. הבעיה היתה שחברי הוועדה רגילים שמספרים להם דברים שהם לא יודעים. ואת זה, אולי בגלל המצלמות, שרת החוץ לא עשתה. הגילוי הכי מעניין של לבני היה ש"כל תקציב ההסברה של ישראל הוא 30 ומשהו מיליון שקל, וזה תקציב מגוחך".
גם ויכוח סמלי התפתח בישיבה. האם מותר, כפי שעשתה שרת החוץ, להשוות בין ישראל, שקלטה את פליטי השואה, למדינה הפלשתינית שתקלוט את פליטי הנכבה? זו בעיני "השוואה בלתי נתפשת, בלתי מוסרית ובלתי יהודית בעליל", אמרה ח"כ לימור לבנת מהליכוד. לבני ענתה שההשוואה הזאת היא הדרך היחידה לשכנע מנהיגים זרים, שזכות השיבה חייבת להתבצע למדינה הפלשתינית ולא לישראל.
ובכל זאת, בוועדת החוץ והביטחון רגילים לקצת יותר מידע ועניין. בתחילת הישיבה, כשעוד היו 17 ח"כים נוכחים, התלונן ח"כ מתן וילנאי מהעבודה: "פתאום כשהתקשורת פה, כולם הופיעו". אבל לאט לאט השעמום הכריע את חברי הוועדה והם נשרו. כמה נעלמו אחרי ההפסקה, ולקראת הסוף נותרו שישה, כולל היו"ר. "זו היתה הרצאה אקדמית", התלונן לאחר הדיון ח"כ סילבן שלום מהליכוד. "היא קיבלה מצחי הנגבי במה לנאום מדיני פוליטי עם תפאורה של 20 חברי כנסת. כמעט שעה וחצי היא ישבה ודיברה בלי הפרעה", אמר צבי הנדל. למה בלי הפרעה? כי כך נהוג בוועדת החוץ והביטחון, וגם כי לדברים המתונים והשקולים של לבני לא כל כך קל להפריע.
הנגבי סבור שזו דווקא היתה סקירה מאוד ממוקדת ומרשימה. לדבריו, באופן טבעי את הסקירות נותנים שרים, ו"הממשלה זה הקואליציה". עכשיו רק נותר לראות אם הנגבי ימצא בכיר נוסף שיסכים להופיע לפני המצלמות. חמשת המועמדים הנוספים הם: ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ. נראה שזה לא יהיה אחד משני הפוליטיקאים. קשה לראות את אולמרט או עמיר פרץ מופיעים בוועדה מול המצלמות בזמן הקרוב. אולמרט הרי מתחמק בינתיים אפילו מנאום על ועדת וינוגרד במליאה.
