בצל הצעת החוק לסינון תכנים באינטרנט, שאושרה שלשום בוועדת השרים לחקיקה, התקיים דיון שהפגיש בין אנשי תקשורת ואינטרנט לנציגי משרד התקשורת. המסקנות עגומות
הדיון של אנשי התקשורת באולפני הרצליה. האם זה מתפקידה של המדינה להתערב בפיקוח על השימוש באינטרנט?
תצלום: דודו בכר
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה שלשום הצעת חוק לסינון תכנים באינטרנט. אם ההצעה תעבור גם בכנסת, ורבים הסיכויים שכך יהיה, יקבלו כל מנויי האינטרנט בישראל מסמך לביתם שבו יתבקשו להצהיר כי הם מסכימים להתחבר לאתרי פורנוגרפיה, אלימות והימורים. ההצעה קובעת שספקיות האינטרנט יעבירו לגולשים תוכן מסונן, שאינו כולל אלימות, מין והימורים, אלא אם כן יעביר המנוי הודעה מפורשת כי ברצונו להסיר את הסינון. הסרת הסינון תתאפשר רק למי שיסכים להזדהות על פי שנת לידה ומספר תעודת זהות.
החוק החדש, שיזם שר התקשורת אריאל אטיאס מש"ס, מחליף את הצעת החוק הפרטית והקיצונית יותר, שהוגשה על ידי ח"כ אמנון כהן, גם הוא מש"ס. ההצעה הראשונה חייבה את ספקי האינטרנט לחסום אתרים למבוגרים, ולאפשר גישה לתכנים אלה רק למשתמשים שזוהו כמבוגרים באמצעים ביומטריים, כגון טביעת אצבע. הצעת החוק החדשה מתונה יותר, ובעיקרו
יוזם החוק, שר התקשורת אריאל אטיאס
תצלום: אייל טואג
של דבר דורשת מספקיות האינטרנט להציע למנויים שירותי סינון חינם, שיופעלו כברירת מחדל אם המשתמש לא יבקש להסירם.
הבעיה עם הצעות חוק מסוג זה, מלבד העובדה שהן פוגעות במידה רבה בחופש הביטוי, היא שיעילותם של שירותי הסינון מוגבלת למדי ועשויה לכלול גם יצירות אמנות שרחוקות מלהיות פורנוגרפיות. וכך, הפורנוגרפיה תישאר זמינה, גם אם תהיה קשה מעט יותר להשגה, והצנזורה תיכנס לחיינו, גם אם זה ייראה כמו מבעד לדלת האחורית.
בשם הילדים
בצל העננה של הצעות החוק החדשות התקיים ביום ראשון דיון על הגבלת התוכן באינטרנט, במסגרת האירועים המקדימים את פסטיבל ראש פינה לטלוויזיה (הפסטיבל עצמו יתקיים בסוף החודש). מטרת הדיון היתה להפגיש בין גורמים שונים בתחום התקשורת האלקטרונית והאינטרנט כמו דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10, אורית גדרון מהוט, ורונן שמיר, עורך האתר של רשת, לבין נציגים מהמוסדות האחראים על הרגולציה, ובהם נגה רובינשטיין, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, ועו"ד דורלי אלמגור, ראש מינהלת הסדרת השידורים לציבור.
במוקד הדיון עמדה השאלה אם זה מתפקידה של המדינה להתערב בפיקוח על השימוש באינטרנט, גם אם המשתמשים עצמם, ובהם הורים לילדים, אינם מגלים עניין ממשי בפיקוח כזה. מתנגדי הרגולציה שהשתתפו בפאנל מחו נגד הצביעות שבדרישה ל"הגן על הילדים". לטענת עו"ד חיים רביה, מומחה למשפט ואינטרנט, הכוונת הילדים היא תפקידם של ההורים, שכבר היום יש בידיהם כלים טכנולוגיים וחינוכיים הולמים. "מדברים על הילדים, אבל מתכוונים למעשה לסנן את התוכן של המבוגרים", אמר רביה.
רביה שב והזכיר ששירותי סינון קיימים בשוק כבר שנים, אך בבתים מעטים בלבד מתקינים אותם. אולם רובינשטיין טענה שדווקא עובדה זו מצדיקה התערבות של הממשלה. לדבריה, "האחריות על הילדים אינה מופקדת בידי ההורים בלבד, וזכותה של המדינה להגן עליהם אם ההורים אינם עושים זאת. הסטטיסטיקה מראה שמספר הילדים שנחשפים לתכנים פורנוגרפיים ואלימים הוא מאוד גבוה. אבל יש מעט הורים שמתקינים את התוכנות, ומשהו צריך להשתנות".
גם אנחנו רוצים
בד בבד, עלתה בדיון בעיה נוספת: בשעה שבאינטרנט מוצעים תכנים מכל הסוגים, ללא הגבלה, הטלוויזיה נתונה לרגולציה קפדנית, בעיקר על ידי הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין. לטענת הזכיינים וחברות הכבלים, אי השוויון הזה פוגע בהם מבחינה מסחרית במידה הולכת וגדלה - בעיקר בשל הורדה של סדרות טלוויזיה, הנרכשות על ידם בממון רב.
"אנשים פונים לאינטרנט כדי לראות דברים שלא רואים אצלנו, או לפני שרואים אותם אצלנו", אמרה גדרון. "אז או שלא יהיו הגבלות עלינו, או שההגבלות יהיו גם על האינטרנט". יורם מוקדי, בעבר יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, שהנחה את הדיון, טען שבהתחשב בתנאי הסביבה המקוונת יש לשקול ביטול של הרגולציה על הטלוויזיה, למשל בנושאים של הגנה על קטינים והגבלת פרסומות.
וכך, הצטיירו בדיון שתי אפשרויות קיצוניות, שכל אחת מהן עשויה להתממש בשנים הקרובות: על פי האחת, החופש הכמעט מוחלט של האינטרנט יסחוף גם סוגי מדיה אחרים, ובראשם הטלוויזיה; על פי השנייה, המדינה תגביל את חופש הגלישה, ותנסה כמיטב יכולתה להשליט סדר נוקשה באנרכיה היצירתית של הרשת.
"אם אנחנו מאפשרים לרשויות לקבוע אילו תכנים מותרים ואילו אסורים, אנחנו מתחילים להידרדר במדרון מאוד חלקלק", הזהיר דורון שקמוני מאיגוד האינטרנט הישראלי. מוקדי הזכיר שהלך הרוח בכנסת שונה לגמרי מזה שבא לידי ביטוי בדיון. "הכנסת", הוא פסק, "היא מוסד מאוד שמרני. כל דבר שפוליטיקאים יכולים לעשות בו רגולציה, הם יעשו".
