חצויה. מצד אחד, ספרים עם הקדשה לא עוזבים את המדף (כמעט), מצד שני, אני "נגוע" הרוצה להדביק אחרים בווירוס האהבה לספר ש"חייבים לקרוא"
* הספר הישן בספרייה: "לאבל", ספר שיריו של המשורר הצרפתי אנדרי דה שנייה (Andre De Chenier) שראשו נערף בגיליוטינה ב-1794. הספר ראה אור בפריס ב-1887, ולמעוניינים: אחד משירי הספר תורגם לעברית בידי דוד גלעדי ונכלל בספרו "לקט מהשירה הרומנטית הצרפתית" (הוצאת "עקד").
* הספר האחרון שרכשת לספרייה: "מסיבת קוקטייל", קומדיה מאת ת.ס. אליוט בתרגומה של אסתר כספי (הוצאת "קשב").
* הספרים האהובים עליך בספרייה: אנטוניו סקרמטה שכתב את "סבלנות לוהטת" (הספר שממנו המריא הסרט "הדוור"). לאחרונה חזרתי וקראתי בו והרגשתי שגם בפעם המי יודע כמה אפשר להתרגש מטיפוס לאוורסט.
* לאיזה ספרים אתה חוזר הכי הרבה פעמים: שירי ביאליק מ"עציץ פרחים" ועד "הקיץ גווע". הכוכבים אף פעם לא רימו אותי.
* ספר שאתה לא מצליח לסיים: "חייו ושקריו של ברטולט ברכט", מאת ג'ון פיוג'י. ברכט המשורר הוא מאבות המזון שלי ואחרי כמה עמודים הרגשתי שפיוג'י מנסה לתקוע לו כדור בראש. באותו רגע הוצאתי לעצמי כרטיס אדום ועזבתי את המגרש.
* הספר המצחיק ביותר בספרייה: "poets for people who hate poetry". זה הכרך הששי של "האנציקלופדיה הפסיכדלית". מדובר בשירים הזויים לחלוטין המתערבבים בטקסטים של "החיפושיות" ו"הדלתות". מטרתם לפקוח את העיניים למי שעוצם אותן מול טקסט של שירה. במקרה הזה הניתוח מת והחולה (השירה) חיה.
* ספר האמנות האהוב עליך: ספר הרישומים של ג'ון לנון. ללנון היתה יד נהדרת על גיטרה וגם יד לא רעה בעבודות על נייר. לא הייתי "ממסגר" את כל הרישומים שלו, אבל אני חוזר ורואה את אלה שבהם הוא מתכתב עם הקאמה סוטרה.
* ספר שאתה רוצה ולא יכול להשיג: "אחד מקור ול"ו תרגום" - 36 תרגומים ל"שיר לילה לנודד" מאת יוהאן וולפגאנג גיתה. הספר ראה אור בתשכ"ח בהוצאת "עקד" ואזל מזמן.
* הספר שקירב אותך לתחום עיסוקך: 2 פולמוסים - פולמוס החינוך ופולמוס הספרות מאת ס. יזהר. על עטיפת הספר מצוירים שני אגרופנים ובתוכו "מרביץ" יזהר לכל מה שמקובל. הספר הזה עזר לי מאוד לעבור את הסף בכיתות שבהן אני מלמד שירה.
* הקדשה שהכי יקרה ללבך: ב-1993 קראתי שירים יחד עם אלן גינזברג בלודז' שבפולין. בסוף הערב גינזברג נתן לי את המהדורה הפולנית-אנגלית של שיריו. ליד ההקדשה הוא צייר פנים ומעליהם הוא כתב את המילה "טייגר".
* השורה האהובה עליך ביותר בספרים שבספרייה: זה משתנה. נכון לרגע זה, אלה שורות הפתיחה של "שמחת הכתיבה" מאת ויסלבה שימבורסקה, שהיא בעיני הגברת הראשונה של השירה (מתוך "בשבח החלומות" בתרגום רפי וייכרט): "לאן רצה האיילה הכתובה דרך היער הכתוב?/ לשתות מים כתובים,/ שישקפו כניר-העתקה את פיה הזעיר?/ מדוע היא זוקפת ראש, האם היא שומעת משהו?"
