מעשה בשלושה אגוזים לאה גולדברג. אייר (מחדש): שמואל כץ. הוצאת ספרית פועלים, 28 עמ', 58 שקלים
במסגרת גל הרטרו השוטף את מדף ספרי הילדים החדשים בשנים האחרונות יצאה עוד "מהדורה מחודשת" של טקסט ותיק וטוב לילדים, שהילת "קלאסיקה" מרחפת עתה מעליו: הסיפור היפה "מעשה בשלושה
איור: שמואל כץ
אגוזים" מאת לאה גולדברג.
הזמן הרב שעבר מאז ראה הסיפור אור לראשונה (1959, ספרית פועלים), והמעמד הקאנוני של היוצרת, מקנים לספר החדש, כמו רבים מספרי הרטרו החדשים, תו תקן של ספרות איכותית ואף מופתית. כל הוצאות הספרים הוותיקות שותפות למגמה מו"לית חדשה זו, בהבינן את הפוטנציאל המסחרי החדש הטמון באוורור נכסים תרבותיים, שבמקרים רבים שכבו במחסנים במשך שנים באין דורש.
אך לא פחות משהעבר נוכח בספרי הרטרו החדשים הללו, כשנת ייצור רחוקה המודפסת על גבי יין איכותי, נוכחת בו מאוד גם נגיעת ההווה. גולדברג, אלתרמן, ביאליק, שלונסקי, ילן-שטקליס, ספורטה, אתר, מולודובסקי - כולם מוגשים עתה לקורא הצעיר ארוזים באיורים חדשים "עכשוויים", בהעמדה גרפית חדשה, בתוך קבצים שנבחרו ואורגנו מחדש, או מחולצים מתוך אסופה גדולה יותר של טקסטים לילדים כדי שייקראו הפעם לבד, כיצירה עצמאית ושלמה.
מידת ההתערבות של ההווה בטקסט הישן משתנה: מנגיעה עדינה ורגישה כבספר חדש זה של גולדברג ושמואל כץ, ליד גסה ודורסנית, כגון זו "המספרת מחדש" את ביאליק, באמצעות חרוזיו של אפרים סידון, המודפסים בצד המקור ("הנער ביער", הקיבוץ המאוחד, 2007). מיותר לציין שהעכשוויות הרדודה והלא-מוסיקלית של סידון, שלדברי ההוצאה בגב הספר נועדה "להקל על הקורא הצעיר במפגש עם היצירה", הורגת את הסיפור המורכב והמרתק הזה, שניחוח נפלא של זמן ומקום אחר עולה מכל שורה שלו.
נגיעת ההווה ב"מעשה בשלושה אגוזים", לעומת זאת, היא מופת לאופן שבו ניתן "לאוורר" טקסט ישן ולהכשירו לקריאה של ילדים הרחוקים שנות דור ואף שניים, בלי שההווה יצעק ויצרח וידרוש "אני, אני", ו"שימו לב אלי". קדם ההנחה של המערכת (עדנה קרמר ומירה מאיר) היתה שסיפורה של גולדברג אינו דורש שום התערבות מבארת ושום עדכון ברוח הזמן. די לו שיובלט, באמצעות הוצאתו מאסופת סיפורים שבה הלך קצת לאיבוד, ויראה אור כספר נפרד. כתוצאה מכך מתפרס עתה הסיפור על פני יותר עמודים (28 עמודים במקום 17 שהוקדשו לו במקור), ומתלווים אליו יותר איורים.
ואכן, הסיפור היפה והמותח הזה, שעסוק בכוחו העצום של "הסוד" ולא פחות מכך בכוחן העצום של מלים, עובד היום לא פחות טוב מכפי שעבד לפני 50 שנה. גם היום הוא מועיד קריאה מרתקת לילדים ולמבוגרים כאחד, ומאפשר לכל אחד לתהות ולפענח את "הסודות והרזים" של שלושת האגוזים כראות עיניו.
כזכור, לשלושת האגוזים שמעניק סנאי קטן כאות תודה לגמד הנדיב שאירח אותו בביתו בימות החורף, מתלווה שיר קטן: "אתן לך שלושה אגוזים/ ובהם שלושה סודות ורזים. והיה - כל מי שיפתור את סודם/ אין כמותו מאושר בעולם". ואכן, ממעקב אחר גלגולם של האגוזים מיד ליד בכל פעם ברגע של משבר גדול - מהגמד לשלושת חוטבי העצים שבאו לכרות את עצי היער במצוות השר, ומהם לשר וממנו לאהובתו, מתברר הכוח המציל והמחייה לא של האגוזים - אלא של עצם ההכרזה הזאת, החוזרת שוב ושוב, על הסוד הטמון בשלושת האגוזים והמשווקת אותם כמיוחדים במינם.
במקור הודפס הסיפור כשלישי ואחרון בתוך אסופה של סיפורים; הראשון שבהם היה "דירה להשכיר", שנהפך מאז לקלאסיקה והאפיל מאוד על שני האחרים. איוריו של שמואל כץ שליוו את "דירה להשכיר" נהפכו בינתיים גם הם לקלאסיקה, כולל ארבע הקומות שצייר ל"בניין בן חמש הקומות" של גולדברג (אין ילד שלא מבחין בכך בשלב זה או אחר). כץ מזוהה כל כך עם "דירה להשכיר", שגם בהיזכרות מאוחרת, לאחר הרבה שנים, צפות מיד גרסותיו המאוירות לתרנגולת השמנה, לחתולה הכושית ולשאר דיירות המגדל, החיות, כזכור, עד היום "חיי שלום" (אגב, בלי גבר אחד בסביבה!).
בגרסה המחודשת של "מעשה בשלושה אגוזים" שמרו העורכות על שיתוף הפעולה הקלאסי הזה בין גולדברג לכץ, ורתמו אותו לאייר מחדש את הסיפור "מעשה בשלושה אגוזים" בלי להתרחק מדי מן המקור. התוצאה היא גרסה צבעונית ופרטנית יותר, השומרת על הטון המשועשע והקליל של המקור ומפתחת אותו. כץ שמר על אופיין של הדמויות, אך העניק לחלקן פרשנות חדשה (השר הרוויח לטעמי מהשינוי הכי הרבה, בהפיכתו לאנושי ומורכב).
שינוי נוסף שהוכנס בגרסה החדשה לסיפור כמעט שאינו ניכר, אף שהוא מהותי ביותר. הכוונה לחלוקה המחודשת של הטקסט על הדף, המכתיבה קריאה-בקול שונה ואפקט דרמטי חדש. במקור, מה שהכתיב את המעבר משורה לשורה היו אילוצי המקום שהוקצה למלים על הדף, כמו בהדפסת פרוזה. הנה למשל השורה הבאה: "טמן הגמד את האגוזים בעליית ביתו, והסנאי ישב אתו עד בוא/ האביב". בגרסה החדשה, לעומת זאת, ניצלו העורכות את הפריסה על הדף כמו בשירה, כדי לנווט את אופי הקריאה; לקבוע מתי לעשות פאוזה ומתי לחבר דווקא את השורות לכדי אמירה אחת.
הנה אותה פסקה בגרסה החדשה: "טמן הגמד את האגוזים בעליית ביתו, והסנאי ישב אתו/ עד בוא האביב". באמצעות הפאוזה הקטנה שהמעבר משורה לשורה מרמז עליה, מודגם הזמן הרב שבו ישבו השניים יחד - עד בוא האביב. אירוח ארוך שכזה אכן מזמין מתנה גדולה ונדיבה, מן הסוג שהגיש הסנאי לגמד. רווחים קטנים ומהותיים מעין אלה פזורים בשפע בגרסה החדשה, ולכן גם למי שיש את הגרסה המקורית, כדאי שיתנסה גם בקריאה-בקול של הגרסה המחודשת הצנועה הזאת.
