"אני רוצה שאנשים יבואו לצפות בוויכוח כדרך בילוי, כמו שהם הולכים לסרט", אומר רוברט רוזנקרנץ, מיליארדר ניו-יורקי שהקים בעיר מועדון ויכוחים, כי "באמריקה לא מתקיים היום ויכוח של ממש"
מועדון הוויכוחים בבית אסיה באפר-איסט-סייד של מנהטן. אפשר גם להקשיב ברדיו
רוברט רוזנקרנץ, מולטי-מיליונר ניו-יורקי, רצה לעשות משהו שונה. הוא מנהל עסקי ביטוח ופיננסים המגלגלים כשישה מיליארד דולר בשנה ומרבה לתרום לאוניברסיטת ייל, הוא אוסף אמנות סינית ואסיאתית, הוא מימן תרגום ראשון לערבית של הצהרת העצמאות והחוקה האמריקאיות. אבל כל זה לא סיפק אותו. הוא רצה להשפיע - ובחר להקים מועדון ויכוחים בניו יורק.
"באמריקה לא מתקיים היום ויכוח של ממש", אומר רוזנקרנץ במשרדיו שבקומה ה-30, העליונה, של מגדל יבמ בשדרות מדיסון, הצופה לעבר סנטרל פארק. "נכון שיש ויכוחים ברדיו ובטלוויזיה, אבל אלה לא ויכוחים של ממש אלא שואו. לא מנסים לרדת לעומקם של הדברים. לא מנסים לשכנע ולהשתכנע. כולם צועקים על כולם, מדברים בסאונד-בייטס ואיש לא מקשיב".
הוא החליט איפוא להקים מקבילה ניו-יורקית למועדוני הוויכוחים
בעל המאה מכתיב לבעלי הדעה את צורת ההתנהגות. אסור להם להפריע זה לזה. "אם נתיר הפרעות, מהר מאוד נחזור למודל של סאונד-בייטס שקיים בטלוויזיה", אומר רוזנקרנץ (בתצלום)
הבריטיים היוקרתיים. לשם כך שכר את שירותיה של דנה וולף, שהיתה מפיקה בתוכניתו של טד קופל "נייטליין", וזה שנה מקיים הארגון שלו, "IQ2US", ויכוחים בפני הציבור הרחב. כרטיס כניסה עולה 40 דולר, אבל רוזנקרנץ מממן את מרבית עלותם של האירועים. "אני רוצה שאנשים יבואו לצפות בוויכוח כדרך בילוי, כמו שהם צופים בהצגה או בסרט או הולכים למסעדה", הוא אומר.
מי שינסה להשיג כרטיסים לאירוע, המתקיים בבית אסיה באפר-איסט-סייד של מנהטן, יגלה שכולם נמכרו. אבל אפשר להאזין לו ב-70 תחנות רדיו של רשת הרדיו הציבורית ובאתרי האינטרנט של תחנות אלה. גם רשת הטלוויזיה הציבורית (פי-בי-אס) שידרה באחרונה אירוע כזה, וכעת מתנהלים דיונים לשידור ויכוחים בבי-בי-סי.
רוזנקרנץ, רפובליקאי, אומר שהוא סופג ביקורת על כך שהדיונים פתוחים לכל הצדדים. "הליברלים חושבים שהם צודקים והשמרנים טועים, והשמרנים חושבים כמובן שהם תמיד צודקים והם לא מבינים איך אני מוכן לתת במה לליברלים", הוא מספר. "ואני אומר שזה בסדר להחליף דעות. תמיד אתה יכול ללמוד משהו חדש מהצד השני".
שרנסקי והבת של צ'ייני
אז על מה מתווכחים? בעצם על כל נושא בולט באמריקה ובעולם. בכל מקרה, הנושאים מוגדרים באופן פרובוקטיווי. למשל: "אין ברירה אלא לקבל את איראן כמדינה גרעינית"; "חופש הביטוי חייב לכלול את הזכות להעליב". וגם: "הוליווד הגבירה את התחושות האנטי-אמריקאיות בעולם", "היזהרו מהדרקון: סין משגשגת היא צרה צרורה לאמריקה", או "התחממות כדור הארץ אינה משבר". עם המשתתפים נמנו, למשל, הסופרים מייקל קרייטון וכריסטופר היצ'נס.
בערב סתווי אחד מתקיים ויכוח שנושאו: "הפצת דמוקרטיה במזרח התיכון היא רעיון רע". ללא ספק מדובר בנושא לוהט: הפצת הדמוקרטיה היתה הרעיון של הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש כשהחליט לצאת למלחמה בעיראק. הליברלים, שפעם תמכו ברעיון, מתנגדים לו עתה וטוענים כי אינו אלא תירוץ להגברת ההשפעה האמריקאית בעולם. השמרנים בדרך כלל תומכים בו.
מנחה הערב היה רוברט סיגל מרשת הרדיו הציבורית. על הבימה ישבו שישה מתווכחים. את השמרנים ייצגו ליז צ'ייני, בתו של סגן הנשיא דיק צ'ייני, שעבדה במשך שנים רבות במשרד החוץ בתחום המזרח התיכון; נתן שרנסקי, שבארצות הברית נחשב לכוכב; ודניאל פטקה, חוקרת בכירה במכון השמרני אמריקן אנטרפרייז. את הצד הליברלי ייצגו פלינט לווט, שמילא תפקידים בכירים בממשל ובכלל זה בסי-איי-אי; דימיטרי סימס, נשיא מרכז ניקסון ועורך כתב העת שלו בנושא מדיניות חוץ; ושיבלי טלהמי, פרופסור מאוניברסיטת מרילנד. רוזנקרנץ מעדיף להביא לוויכוחים אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים. "לפוליטיקאים יש יותר מדי אג'נדה אישית", הוא מסביר.
בתחילת האירוע הקהל מצביע על נושא הדיון בעזרת מכשיר אלקטרוני הצמוד לכל מושב: מתברר ש-46% מתנגדים להפצת הדמוקרטיה ו-36% תומכים. 18% נמנעים. כל אחד מהמשתתפים מקבל שמונה דקות להציג את עמדתו. ואז מתחיל מקבץ שאלות ותשובות במשך חצי שעה. לסיום, כל משתתף מציג סיכום של שתי דקות. הערב מסתיים במשאל שני בקרב הקהל, שתוצאותיו מתפרסמות מיד. עתה זוכים מתנגדי הפצת הדמוקרטיה לניצחון מוחץ - שיעורם עלה בסוף הערב ל-55%, לעומת 40% תומכים. 5% נמנעו.
בעל המאה, מתברר, מכתיב לבעלי הדעה את צורת ההתנהגות. אסור להם להפריע זה לזה. "אם נתיר הפרעות זה יהיה אולי יותר ססגוני, אבל זה יפגע ביכולת להתווכח באופן רציני", אומר רוזנקרנץ. "מהר מאוד נחזור למודל של סאונד-בייטס שקיים בטלוויזיה, והמטרה שלנו היא הרי בסופו של דבר לקיים ויכוח רציני".
מועדון הוויכוחים של רוזנקרנץ הוא גם מקום מפגש חברתי. תמורת 40 דולר לכרטיס אפשר להתחכך עם שמנה וסולתה של ניו יורק. לפני הוויכוח מתקיימת מסיבת קוקטייל, אבל האח"מים האמיתיים הולכים אחרי הוויכוח לארוחת ערב למוזמנים בלבד במסעדת יוקרה באיסט-סייד. בין האורחים, ביירון וין, אחד האסטרטגים המפורסמים של וול סטריט וכיום מנהל קרן גידור, והעיתונאיות ג'ודי מילר, שפוטרה מ"ניו יורק טיימס", וג'רלדין פבריקנט, שעדיין עובדת שם.
להעריך את הצד השני
רוזנקרנץ, בן 65, נולד למשפחה יהודית אגנוסטית, כהגדרתו, באפר-וסט-סייד של מנהטן. הוא נשוי בפעם השנייה לאלכסנדרה מונרו, אוצרת לאמנות אסיאתית במוזיאון גוגנהיים. בביתו, באחד הבניינים היוקרתיים של מנהטן, אוסף מרשים של פסלי בודהה ועבודות אמנות מסין. בחדר השירותים יש אוסף אמנות אירוטית מיפאן.
עם המוצגים הבולטים באוסף שלו נמנה פסל של סוס מסין מהמאה השמינית, שזכה כאן לכמה פרסומים בעיתוני אמנות. "אני לא קונה עבודה אם יש אחת כזאת במוזיאון המטרופוליטן", מבהיר רוזנקרנץ.
בישראל הוא ביקר לפני 40 שנה והקשר שלו אליה מזערי, אך בחודש מאי הקרוב הוא מתכוון לבוא ולבקר שוב בארץ. "אנחנו בתקופה קריטית ואני רוצה לבוא לישראל לראות מקרוב מה קורה שם", הוא אומר.
האם אנשים משנים את דעתם בעקבות הוויכוחים אצלכם?
"אנשים בדרך כלל אינם משנים את דעתם, אבל מבחינתי די בכך שהם לומדים להעריך את הצד השני ואת הנימוקים שלו".
האם קרה לך ששינית את דעתך בעקבות ויכוח?
"כן. למשל, בוויכוח על התחממות כדור הארץ השתכנעתי שהמצב לא כל כך חמור כמו שזה נראה. וגם בוויכוח האחרון על הפצת הדמוקרטיה במזרח התיכון על ידי ארצות הברית; פעם חשבתי שזה רעיון טוב, אבל כשאני רואה מה קורה בשטח ומי המנהיגים שנבחרים, למשל חמאס, יש לי מחשבה שנייה בנושא".
