עדות לכוונות האמיתיות מאת גדעון לוי חג לשלום: ישראל מתכוונת להודיע על הקפאת הבנייה בהתנחלויות, כפיצוי על הסירוב לדון בסוגיות הליבה. הפלשתינאים לא יודעים את נפשם מהתרגשות לנוכח כל המחוות שישראל מרעיפה עליהם, קודם שחרור אסירים ועכשיו הפסקת הבנייה, וראש הממשלה כבר נועד עם ראשי המתנחלים והודיע להם על ההחלטה. הם אמרו שהיתה "פגישה קשה", כמו תמיד, קורצים זה לזה בעורמה. אין ספק, ישראל רוצה שלום. רק פרט שולי, קטנטן, נשכח מלב: ישראל חתומה על שורה של התחייבויות להקפאת ההתנחלויות, שאותן מעולם לא חשבה למלא. מתוך 40 שנות כיבוש, רק בשלוש הוקפאה הבנייה, למרות כל ההסכמים וההתחייבויות לעשות כן. אין סיבה לחשוב שהפעם ישראל תנהג אחרת. מכל מעללי ישראל בשטחים הכבושים, הברוטאליות, החיסולים, המצור, ההרעבה, ההחשכה, המחסומים והמעצרים ההמוניים, אין עוד כהתנחלויות להעיד על כוונותיה האמיתיות. כל בית שנבנה בשטחים, כל עמוד חשמל וכל כביש מעידים כאלף עדים: ישראל לא רוצה שלום, ישראל רוצה כיבוש. מי שמתכוון לשלום ולמדינה פלשתינית לא סוגר ולו מרפסת אחת בשטחים. מאוסלו דרך קמפ דייוויד ועד מפת הדרכים, ישראל לא הקפיאה את המפעל הכי נפשע בתולדותיה. רענון זיכרון קצר: בסעיף 7 בהסכם אוסלו התחייבנו ש"אף צד לא יעשה צעדים חד צדדיים לשינוי המצב בשטח, בטרם יושלם המו"מ על מעמד הקבע". בעשר השנים הבאות הוכפל מספר המתנחלים. מאמצי השלום ההירואיים של אהוד ברק כראש ממשלה? בשנה וחצי של ממשלתו החלה ישראל לבנות 6,045 יחידות דיור בשטחים. ולמה התחייבה ישראל שנתיים אחר כך, במפת הדרכים? - "ממשלת ישראל תקפיא את כל פעולות ההתנחלות, בהתאם לדו"ח מיטשל, לרבות גידול טבעי של ההתנחלויות". ומה קרה בשטח? האשמות כלפי הפלשתינאים שאינם מיישמים את ההסכמים וים של מתנחלים חדשים. כזו היתה גם 2005, עוד "שנת שלום" גדולה: ההתנתקות. ומה עשתה ישראל בחצרה האחורית? עוד 12 אלף מתנחלים חדשים. המפעל הזה, שכל מטרתו לסכל כל סיכוי לשלום, הוא גם מפעל פלילי: על פי נתוני שלום עכשיו, שהתבססו על נתוני המינהל האזרחי שניסה להסתירם במשך שנים, כ-40% מההתנחלויות נבנו על קרקע פרטית של פלשתינאים שאדמתם, קניינם היחיד בדרך כלל, נשדדה לאור היום בידי המדינה הכובשת. זה קרה שנים אחרי שבג"ץ פסק ב-1979 שאסור לבנות על אדמות פרטיות של פלשתינאים. עכשיו אנחנו בערבו של עוד אירוע שלום. עוד לא באנו לאנאפוליס ובשנה שעברה נבנו עוד 3,525 יחידות חדשות, תחת ממשלה שמדברת על קץ הכיבוש ושתי מדינות. כל הדיבורים הרמים מתרוקנים מכל תוכן, נוכח הנתונים: הבנייה בעיצומה ב-88 התנחלויות. סעו לשטחים וראו. כשהתרסקה חברת חפציבה, נחשפנו פתאום לתמונות של מאות מתנחלים חדשים, תריסיהם בידיהם, עוד המחשה לממדי המפעל ה"מוקפא". הררי התירוצים, "גושי ההתנחלויות" ו"הגידול הטבעי", "מחוץ לגדר" ו"בתוך הגדר", לא יכולים לכסות על האמת העירומה: המפעל הזה לא נעצר לרגע; הוא גם לא ייעצר עכשיו. ידם של רבע מיליון מתנחלים במעל, אבל האשם האמיתי אינו בהם. הוא עומד לפתחיהן של כל ממשלות ישראל, חוץ מממשלתו השנייה של יצחק רבין. עכשיו, כשאהוד אולמרט אומר לא, למה הוא מתכוון? "האם ה'לא' הוא 'לא' - ובאמת, אולי הוא רק אולי, אך לא כעת?" כדברי הפזמון? לנוכח ניסיון העבר, האמת המרה שגם ה"לא" של אולמרט נשמע, ככל קודמיו, יותר מזמין מ"כן".