המשורר משה בן-שאול מת ביום חמישי ממחלת הסרטן. בן 77 היה במותו. בן-שאול, שהיה פעיל בזירה הספרותית בישראל במשך שנים רבות, היה משורר, סופר, צייר, עורך ומתרגם.
בן-שאול נולד ב-1930 בירושלים, למשפחה החיה שבעה דורות בארץ ישראל. הוא למד בבית הספר תחכמוני ולאחר מכן בכפר הנוער בן-שמן. בזמן מלחמת העצמאות השתתף בלחימה באזור בן-שמן. הוא התגייס לשורות הפלמ"ח ונפצע באחד הקרבות בנגב. ב-1949 התיישב עם חבריו בקיבוץ גבים.
לאחר שלוש שנים עבר בן-שאול לתל אביב והחל לעסוק בעריכה עיתונאית וספרותית. תחילה ערך את עיתון הנוער "ניבים" ואחר כך ערך ב"דבר לילדים", בשבועון הספרותי "מבואות" וב"במחנה נח"ל". ב-1954 נמנה עם מייסדי חבורת השירה "לקראת", שבה היו חברים, בין השאר, נתן זך, משה דור, בנימין הרשב, אריה סיון וגבריאל מוקד.
ב-1956 נסע בן-שאול לצרפת, שם למד ציור, איור ותולדות התיאטרון. כששב לישראל כעבור שנתיים עבד ב"מעריב", ב-1981 התמנה לעורך המוסף הספרותי של העיתון. במשך השנים פירסם רשימות ומאמרים רבים.
בן-שאול פירסם 13 ספרי שירה וכמה ספרי ילדים. הוא צייר תפאורות, עיצב במות, כתב רשימות ביקורת על אמנות ותירגם לעברית מן השירה הצרפתית.
בארבע השנים האחרונות שימש עורך כתב העת הספרותי "מאזניים" של אגודת הסופרים העבריים. הוא פתח את כתב העת לפרסומים של משוררים צעירים ואירגן ערבי שירה בבית הסופר בתל אביב.
בן-שאול זכה, בין השאר, בפרס ראש הממשלה ליצירה, פרס אקו"ם, פרס למדן, פרס ברנשטיין וכן בפרס זאב לספרות ילדים על מפעל חיים.
