* אהרן מגד מתאר כיצד שתק אחרי ששמע לראשונה את "עיר היונה", עוזי שביט מספר על יחסו של המשורר למורה העברי כתפרן כרוני, ומנשה קדישמן מזכיר ש"גם למראה נושן יש רגע של הולדת". רשמים מערב ספרותי צפוף וגדוש לכבוד נתן אלתרמן בתל אביב
מנשה קדישמן באירוע לכבוד אלתרמן בבית העירייה הישן בתל אביב
תצלום: דודו בכר
"מכל הסופרים והמשוררים המתים - אלתרמן הוא החי ביותר", אמר הסופר אהרן מגד, "אנשים קוראים אותו, כותבים עליו, שרים אותו". ואכן, מופלא ומרגש היה לראות את האולם בבית העירייה הישן בכיכר ביאליק בתל אביב מלא מפה לפה, צפוף והומה, אנשים נדחקים זה אל זה, ומארגני האירוע מצופפים עוד ועוד כיסאות פלסטיק, כדי שיהיה מספיק אלתרמן לכולם.
רבים הגיעו לערב שהתקיים שם ביום חמישי במלאות 70 שנה לצאת ספרו הראשון של נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ", ובמלאות 50 שנה לצאת ספרו "עיר היונה". מלים כמו "כסית", "דבר", "השירה העברית", "תל אביב" ו"המדינה" הופרחו במשך כל הערב לחלל האוויר והחיו את המשורר ואת יצירתו פעם נוספת.
"הכרתי את אלתרמן זמן קצר אחרי שהגעתי העירה מקיבוץ שדות ים", סיפר מגד. "יחד עם כמה חברים, ביניהם חיים גורי וט' כרמי, הקמנו בשנות ה-50 דו-שבועון ספרותי, 'משא'. משרדי המערכת היו בשדרות רוטשילד 60, סמוך לבניין השגרירות הסובייטית בתל אביב, אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו קרינה היתה לבניין ההוא עלינו".
מגד סיפר על המפגש הראשון עם "עיר היונה" של אלתרמן ב-1957, שלווה ברגשות מעורבים. אלתרמן, הוא סיפר, ביקש ממנו לכנס לביתו קבוצה של סופרים ומשוררים, כדי שיוכל לקרוא לפניהם לראשונה את יצירתו החדשה. "כשהוא התחיל לקרוא זה היה מדהים", אמר מגד, "זה לא היה דומה למה שהכרנו. זו היתה פואמה על היסטוריה ומיתולוגיה של אומה - הפליטים, אוניות המעפילים, המעברות, איך בונים עיר. הוא קרא במשך כמה שעות. אחרי שסיים השתררה שתיקה. היחס היה אמביוולנטי. מצד אחד, היה בזה המון יופי, ומצד שני, זה היה מאוד על כאן ועכשיו, זה התקרב מדי ל'טור השביעי'".
פרופ' עוזי שביט, חוקר השירה העברית, פירסם עד היום שני ספרים על שירת אלתרמן - ב-2003 את "שירה מול טוטליטריות" על "שירי מכות מצרים", ולאחרונה ראה אור "לא הכל הבלים והבל" על הקובץ "שמחת עניים". שביט עלה לבמה ושירטט מפה כרונולוגית של השירה האלתרמנית - מהקובץ הראשון "כוכבים בחוץ" מ-1938 ("ספר הביכורים המושלם ביותר בשירה העברית", כהגדרתו), דרך "שמחת עניים", "שירי מכות מצרים", "הטור השביעי", "עיר היונה" ועד "חגיגת קיץ" מ-1965.
"לא זכיתי להכיר אותו אישית אבל אני מסתובב עם שירתו כבר עשרות שנים", אמר שביט. "החידות של שיריו המופלאים הלכו אתי שנים רבות". לנוכח שביתת המורים שהסתיימה עתה, בחר שביט לקרוא שיר של אלתרמן על המורה העברי - שכמו הסופר, גם הוא תפרן כרוני, הקבצן של ההיסטוריה. "המורה העברי/ עד לדור אחרון// בשטרות וחובות/ עוד יהיה משוקע", קרא.
באירוע השתתפו גם האמן מנשה קדישמן שקרא את שירו של אלתרמן "ירח" ("גם למראה נושן יש רגע של הולדת"); הזמרת אורית פלג, שביצעה יפה שניים משיריו המולחנים - "דצמבר" ו"טנגו כפר סבא"; הסופרת מיכל סנונית, שקראה את השיר "העלמה" ("דום טוותה העלמה בפלך"); המאייר דני קרמן, שקרא את סיפורו המשעשע של אלתרמן לילדים "מעשה ב-ף' סופית"; המשורר והמתרגם דורי מנור, שקרא מתרגומיו של אלתרמן מאנגלית, יידיש וצרפתית; והמשוררת רחל חלפי, שקראה שני שירים - "האור" ו"הירח מוסיף ועולה". כמו כן הוצגו במשך הערב שתי עבודות וידיאו לפי שיריו של אלתרמן - "עוד אבוא אל ספך" של אליסף קובנר ו"לילה לילה" של דנה לוי, והמוסיקאי נתן סלור, נכדו של המשורר, קרא את השיר "האסופי".
אבל את הסיומת המופלאה שלו העניקה לאירוע השחקנית חנה מרון. "אני שיכורה מאלתרמן", אמרה כשעלתה על הבמה. מרון סיפרה כיצד הוצע לה תפקיד הפונדקית במחזה "פונדק הרוחות", אבל היא לא רצתה בו. "הייתי צעירה והיה לי האומץ לבוא לאלתרמן ולהגיד שאני לא רוצה לשחק במחזה", סיפרה. "אבל הוא חיבב אותי ורצה שאעשה את זה בכל זאת. אז חשבתי על משהו שהוא בוודאי לא יסכים לו, ואמרתי: 'אילו רק היה שם איזה פזמון, הייתי עושה את זה'. למחרת הגיע השיר 'הפונדקית'". ומרון, בליווי הפסנתרן ניב קאופמן, שרה את "הפונדקית" וריגשה את הקהל באולם. היא שרה על החיים, על הזקנה, על המוות. שיר על המפגש עם הסוף.
