* חיים גורי, חיים באר, ש' שפרה ואחרים השתתפו בערב לכבוד יום הולדתו ה-85 של אהרן אמיר, אף שחתן השמחה נרתע מאירועי יובל למיניהם. בדבריו הזכיר אמיר כיצד פגש בילדותו את המשורר הלאומי ושאל אותו: "נכון שאתה משוגע?"
אהרן אמיר (משמאל) וחיים גורי באירוע ביום חמישי בבית העירייה הישן בתל אביב. בשבחי הבדלנות
תצלום: תומר אפלבאום
על אף הגשם והקור, התכנסו ובאו ביום חמישי לבניין העירייה הישן בתל אביב עשרות אנשים, כדי לחגוג עם המשורר, הסופר, המתרגם והעורך אהרן אמיר את יום הולדתו ה-85. אבל אמיר כלל אינו מחבב יובלות ותאריכים חגיגיים למיניהם. בסוף הערב, כשעלה לבימה לומר את דברו והציג מה שאפשר לכנות ללא הגזמה מופע סטנד-אפ מקורי - הסביר את רתיעתו מחגיגות יובל כאלה ואחרות.
"מעודי לא הייתי קשור ביובלות, אף על פי שזהו מנהג נפוץ ברפובליקה הספרותית שלנו", אמר. "לפני שנים רבות נקלעתי לאחד היובלות של אברהם שלונסקי בתיאטרון הקאמרי הישן - ויש לזכור שהיובלות של שלונסקי היו שכיחים: יובל שנים להולדת האיש עצמו, עשר שנים להופעת ספרו, 20 שנה לצאת תרגומו.
"גם לביאליק נהגו לחגוג יובלות - אני זוכר שעשו לו יובל להולדתו ה-60, מתוך ציפייה לחגוג עוד יובל מאוחר יותר. הוא מת שנה וחצי אחר כך - אז לא היה מקובל למות בגיל 61 וחצי. גם תאריכי פטירה זוכים לציון חוזר ונשנה. טוב, זו היתה תקופה שלא היו בה סושי-בר ועוד דברים מעניינים, שרווחים היום ברפובליקה הספרותית שלנו".
כמה מהמשתתפים באירוע - וביניהם השר לשעבר אמנון רובינשטיין, העורכת הספרותית עליזה ציגלר והמשוררת ליאורה בינג-היידגר - עלו לבימה וקראו משיריו של אמיר. כמו כן נקראו דברי ברכה שכתבו לאירוע הסופרים אסף ענברי וראובן מירן. מפעם לפעם עלה אמיר לבימה וקרא בעצמו משיריו, במבטאו הגרוני הייחודי.
המשוררת והמתרגמת ש' שפרה קראה את שירו "הגר" ודיברה על השירה ועל הפעילות הפוליטית של אמיר, ש"השפיעה על תפישתנו את עצמנו ועל הגדרת זהותנו. גיבורי שיריו של אהרן - שהם תמיד אנטי-גיבורים - יודעים ש'הכל היה אבוד מרגע שהתחלנו', אבל תמיד מכריזים: 'אני אוסיף לנסוע'. הם מביטים על המציאות בחמלה אבל גם בפיכחון ובמבט אירוני, משמשון הגיבור דרך ישוע על הצלב ועד המשורר יונתן רטוש".
שפרה הזכירה גם את שמות העט השונים שבהם השתמש אמיר במשך השנים - יובב, מחבר ספרי "טרזן" בגרסתם העברית בהוצאת קרנף; ע' עוזרד, מתרגם הספר "קפטן בלאד", ואפילו מיכאלה נדיבי, השם שבו חתם אמיר על ספרו "הנבלים". "אמיר הוא איש מסתורי ושומר סוד", אמרה שפרה, "ומי יודע אם חשף לפנינו את כל שמות העט שלו עד היום".
המשורר חיים גורי, בן דורו ובן גילו של אמיר, התוודה כי בעבר נשבה בקסמם של הכנענים, שעמם נמנה אמיר: "בימי נעורי בחיפושי הזהות שלי נמשכתי אל הדבר הזה. לא עברתי את הקו המפריד, אבל הסתובבתי באזורי הספר הכנעניים האלה. שאלתי שאלות על מי אנחנו, ומה עושות טריטוריה ושפה לזהות. ליונתן רטוש היתה קשיחות של מהפכן וסבלנות של מיסיונר. הוא אמר לי, 'מה אתה עושה עם היהודים, אתה אחד משלנו!' השבתי לו שהעבר והתרבות היהודית הם חלק ממני, והוא אמר: 'לא כל הזמן צריך להודות למה שהוליד אותנו, האדם לא מודה יום-יום לקוף על כך שהוא יצא ממנו'.
"עם זאת", הוסיף גורי, "אין כמעט אחד מאתנו שיצא שלם מהאינטגרציה של הזמן. חיינו בין אמונות שהמריאו כזיקוקין ונחתו לעתים בשלוליות דם. אהרן היה צריך להישבר כבר עשר פעמים אל מול המציאות הדוברת את ההיפך הגמור, אבל הוא איש חזק. כבן גילך, כתל-אביבי לשעבר, כקורא עברית וככותב עברית, אני מאחל לך רפואה שלמה ובריאות טובה".
על הצד המוסיקלי של הערב היו אחראים האחים אודי ושחר אריאל, בניו של הזמר מאיר אריאל, שכתב את השורות המפורסמות: "קורא 'איים בזרם' מאת ארנסט המינגווי/ תירגם את זה יפה אהרן אמיר". האחים אריאל שרו את השורה הזאת, שמופיעה בשיר "לילה שקט עבר על כוחותינו". אודי אריאל - במראה יהודי שכולל פאות וציציות ומעלה חיוך אירוני מעט על המפגש עם הכנעניות האמירית - מנגן בגיטרה, שחר אריאל עומד לידו עם המיקרופון. הם שרו גם שני שירים נוספים של אביהם, "פלוגה בקו" ו"נשל הנחש".
הסופר חיים באר הגדיר את אמיר כ"בנאי של התרבות העברית". "אני מכיר אותו למעלה מ-40 שנה", סיפר באר. "הייתי נער צעיר חובש כיפה שבא מירושלים, מן היישוב הישן. אני חב לו תודה על הימים שנפגשנו בדפוס 'דבר' - שנים אחדות הייתי המגיה של כתב העת 'קשת'. אהרן פתח לפני באהבה ובחוכמה יותר מדלת אחת. אהרן כתב פעם במכתב לעגנון: 'מעברי קטן ליהודי גדול'; אני אומר לו - 'מיהודי קטן לעברי גדול'".
את הערב לכבודו חתם אמיר עצמו, שבחר לדבר על הפסוק "אוויל הנביא משוגע איש הרוח" מתוך ספר הושע. כשהיה בן 8, כך סיפר, הלך עם אביו ברחוב ולפתע פתאום פגשו השניים את ביאליק. האב והמשורר הלאומי עמדו ודיברו, ולקראת סוף השיחה החליט גם אמיר לתרום משהו משלו לשיחה. מאחר שכבר אז קרא בתנ"ך ופסוקי הספר חילחלו בנפשו, פנה אמיר אל ביאליק ושאל: "נכון שאתה משוגע?"
"ביאליק היה נבוך", סיפר אמיר לקהל, "ואני ניסיתי להסביר לו, 'כתוב בתנ"ך 'אוויל הנביא משוגע איש הרוח' - ואתה הרי איש רוח'. באותו רגע קיבלתי מאבי את הסטירה היחידה שקיבלתי ממנו בחיי. אבל בלי אנשי רוח ובלי בדלנים אין תקומה לחברה ולמדינה. שלא יחדלו הבדלנים מן הארץ, ושנוכל לחגוג עוד הרבה מפעלי בדלנות".
