נישואי חובבים
אן טיילר. תירגם מאנגלית: ליאור שטרנברג. הוצאת כתר, 340 עמ', 89 שקלים
מה לא נכתב על חיי הנישואים? החל ברומנים הגדולים של טולסטוי, פלובר ובלזק ועד לימינו, בעיקר בספרות נשים המרבה להתמקד ב"פרק ב'" ובהתחלות החדשות - כולם טיפלו בבעיות הפתלתלות של חיי הזוגיות. כל המשפחות המאושרות אכן דומות, כפי שפותח טולסטוי את "אנה קרנינה", אך נראה שגם האומללות די דומות זו לזו. בהיעדר אסונות קולוסליים, אומללותן נובעת מאותן סיבות בנאליות כמו אהבה דועכת, שעמום ומריבות קטנוניות. הנאהבים של פעם נהפכים עם הזמן אם לא לשונאים - אז לכל הפחות לאדישים זה לזה.
אן טיילר היא אמנית בתיאור חיי נישואים. עלילת ספרה הנוכחי, כמו שאר ספריה, מתרחשת בקרב קהילת המהגרים הפולנים והאוקראינים בעיר בולטימור, שבה היא מתגוררת. גם החגיגה המשפחתית בתחילת הספר כאילו לקוחה מסצינת החתונה בסרט "צייד הצבאים", המתאר גם הוא את הקהילה האוקראינית בפנסילבניה. עלילת "נישואי חובבים" מתפרשת על פני 60 שנה - מאז ההפצצה על פרל הרבור וכניסת ארה"ב למלחמה, עד ימינו, כולל הפיגוע במגדלי התאומים. זהו סיפורה של משפחה אמריקאית מהבורגנות הזעירה לאורך שלושה דורות, התקדמותה המהוססת בסולם החברתי והכלכלי, ובמקביל התפרקותה והיבנותה מחדש.
בולטימור, דצמבר 1941. בשכונת סנט-קסיאן, המאכלסת מהגרים מזרח-אירופים, מסדר מייקל אנטון בן ה-20 קופסאות שימורים בחלון הראווה של חנות המכולת המשפחתית. הוא חי במועקה ובשיעמום עם אמו המתאבלת על מות בנה הבכור, ועולמו מצטמצם בחנות הקטנה - מקום מפגש ורכילות של הקהילה. לפתע מתפרצים לחייו היופי והזוהר בדמותה של צעירה יפהפייה, פולין, שנפצעה כשנפלה מהרכבת החשמלית בדרך למצעד הזדהות עם המתגייסים למלחמה. מייקל מטפל בה ומתאהב בשמחת החיים שלה, באופיה הרומנטי והבלתי צפוי. במרחק אלפי קילומטרים מבולטימור מפציצים היפאנים את פרל הרבור, וארה"ב מצטרפת למלחמת העולם השנייה. גורלם של מייקל ופולין נחרץ: ברוח הפטריוטית של אותם ימים פולין חולמת על אהוב במדים, שממנו תוכל להיפרד בדמעות על רציף תחנת הרכבת. מייקל המאוהב אכן מתגייס למלחמה, אבל לא יגיע לחזית אלא למחנה אימונים, שם ייפצע ויחזור לבולטימור לזרועות אהובתו ולמכולת המשפחתית. השניים מתחתנים, מביאים לעולם שלושה ילדים וחיים חיי זוגיות שגרתיים באי-שלמותם, בוויכוחים, במריבות ובשמחות הקטנות. "נישואי חובבים" מכנה אותם מייקל, ובכלל לא ברור לאיזה מודל אידיאלי הוא משווה אותם.
אן טיילר מתארת בעדינות כמעט מרומזת את היום-יום, את רגעי האושר הנדירים המותירים טעם מר-מתוק, ובעיקר את כושר ההישרדות הבלתי מוסבר של זוגות אחדים. כמו אמה בובארי של פלובר, גם פולין ברקלי מתאהבת בתמונה: היא רוצה להיות אהובתו של חייל גיבור, כמו הרבה זוגות באותם ימים, ובכך להשתלב בתמונה הקולקטיבית ההרואית של החברה האמריקאית. ושוב, בדומה לנישואיה האומללים של אמה בובארי, גם אצל פולין הקסם מתפוגג במהרה, כשמייקל מתגלה כאדם חסר מעוף, משעמם וכנוע. האם הגרעין לכישלון הנישואים היה שם כבר ברגע היכרותם הראשון בגלל אופיים השונה? האם האפרוריות כירסמה ביחסיהם, או שמא השבר העמיק לאחר היעלמותה הבלתי מוסברת של בתם הבכורה, לינדי?
כל הרמזים השזורים בחלקו הראשון של הספר, המכינים את הקורא לעזיבתה האפשרית של פולין, קשורים לאופיה התזזיתי והפלרטטני, ובשאיפתה לחיים זוהרים ולגבר מוצלח יותר מבעלה. אך מייקל המשעמם וחסר הדמיון מתגלה כשונה משארל בובארי. למרות שהוא נגוע במידה מסוימת של פסיביות ואף אדישות-לכאורה, לאחר 30 שנות אומללות וחוסר סיפוק הוא קם ועוזב. מייקל השקט מעמיד את פולין מול ערכן האמיתי של המלים הבלתי שקולות שהיא מטיחה בו. וכשהיא אומרת לו כמעט אוטומטית, במהלך ויכוח שגרתי, שהוא יכול לעזוב אותה, הוא אכן קם והולך. ודווקא הוא מוצא לעצמו אשה חדשה שצצה מן העבר, ובונה עמה זוגיות אחרת. גם היא נטולת שמחה, אך בכל זאת יציבה ומאוזנת יותר.
חלומה האידילי של פולין - בית יפה בפרברים הירוקים של בולטימור, מכונית חדישה, שלושה ילדים בריאים ונוחות כלכלית - יתמוטט בהדרגה. בריחתה של לינדי, עזיבתו של מייקל והתפזרותם של יתר בני המשפחה איש-איש לדרכו מותירים את פולין עם מסגרת חסרת תוכן ואשליות. מאוחר יותר, כשהחיים חוזרים לסוג אחר של שגרה ונראה כי כל אחד מצא את מקומו החדש, עדיין כולם חושבים על לינדי האובדת, שהותירה אחריה חלל מלא כאב ותחושות אשם. אך גם שובה המפתיע בקרב מה שנשאר מהמשפחה מתגלה כמאכזב. מי שאמור היה לשמוח מחזרתה כבר מת, ומי שנותרו אינם חשים שחזרתה לנוף המשפחתי מוסיפה שמחה לחייהם. ברקע - הרחק מבולטימור - מהדהדים האירועים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר של חצי המאה האחרונה: אופנות, חידושים טכנולוגיים, זרמים תרבותיים וגיבורים תקופתיים - תזכורות השנים שלאחר המלחמה, שנים של התאוששות כלכלית, פסטיבלי רוק, סמים, מוסיקה וניו אייג'.
ואולם מייקל אנטון, למרות נישואיו החדשים, "האמיתיים", ימשיך ויתרגש עד יומו האחרון למראה נערה לבושת מעיל אדום - כמו זה של הנערה היפהפייה שהתפרצה יום אחד ב-1941 לתוך החנות המשפחתית ושינתה את חייו. אם כך, אולי אלה לא היו "נישואי חובבים" ככלות הכל? אולי אמירתה של אן טיילר מתייחסת לחיים בכללותם, לחיי חובבים שלא ילמדו לעולם את הדרך "המקצועית" לנצל בהצלחה את ההזדמנות החד-פעמית שניתנה להם בעולם?
"נישואי חובבים" הוא ספר נפלא, מפוכח ומדויק, שנקרא בנשימה אחת ומותיר אחריו טעם מר של עצב והחמצה. |
