ראש אגף התכנון בצה"ל, האלוף עידו נחושתן, תיאר בהרצאה בשבוע שעבר את תוכניות הצבא להעברת מחנות צה"ל לנגב. בין השאר הדגיש שכמעט 50% מכל המתקנים המשמשים כיום את הצבא הם מתקופת הבריטים. כל מי ששירת אי פעם במחנות אלה זוכר בוודאי את המבנים המוזנחים, התשתיות הקורסות, העליבות, הלכלוך וההזנחה השוררים בהם. יותר מכך, אין ספק שהחיילים המשרתים בבסיסים אלה חשופים לנזקי האסבסט שעדיין מותקן שם, לקרינה אלקטרומגנטית של מכשור אלקטרוני ישן ולא ממוגן, לקור, לחום ולכל שאר התנאים הבלתי הולמים השוררים במחנות ישנים אלה.
בסיסים אלה הוקמו גם ללא כל התחשבות בנושאים סביבתיים. הם גורמים לבזבוז משווע בקרקע, באנרגיה ובמשאבים טבעיים אחרים. לכן היוזמה להקים מחנות חדשים, המתוכננים על פי קריטריונים סביבתיים חדשניים, צריכה להיות מקובלת ומבורכת על ידי כל אנשי הסביבה בארץ. אולם לא כך הדבר. קצפם של כמה גופים ירוקים יצא על התוכנית להקמת מרכז ההדרכה הארצי של הצבא בצומת הנגב. עיקר הטענה של גופים אלה היא קרבת מחנה זה לאזור התעשייה ברמת חובב והזיהום העלול כביכול לפגוע בחיילים.
תהליך התכנון של עיר הבה"דים נעשה על פי סעיפים מיוחדים בחוק התכנון והבנייה, המאפשרים הקמת מתקנים ביטחוניים בדרך שונה מכל תוכנית בנייה אחרת. אין ספק שסעיפים אלה, שהוכנסו לחוק בשנות ה-60 של המאה ה-20, מחייבים תיקון והתאמה. טוב תעשה הכנסת אם תיתן דעתה לדבר, כך שגם מתקנים ביטחוניים יעברו הליך תכנון ובחינה סביבתית כמו כל פרויקט אחר. אולם עד לתיקון החוק צריך לבחון כל החלטה לגופה ולא להתנגד לה מנימוקים פסולים.
בדרך כלל, בתהליך אישור תוכניות שעלולה להיות להן השפעה סביבתית ניכרת, נדרשת הכנת "תסקיר השפעה על הסביבה". בתסקיר זה נבחנות ההשפעות הסביבתיות של התוכנית החדשה על הסביבה ומוצעים האמצעים והדרכים למניעת השפעות שליליות אם קיימות. במקרה של עיר הבה"דים, הנושא הוא לא השפעת התוכנית על סביבתה, אם כי גם זאת קיימת, אלא השפעת הסביבה על התוכנית. גם במקרה כזה אפשר על פי התקנות להכין תסקיר.
במהלך הדיונים על אישור תוכנית עיר הבה"דים לא הוכן תסקיר, אבל מידת השפעתו של אזור התעשייה ברמת חובב על סביבתו נבחנה בכמה דו"חות שהוכנו, הן על ידי המועצה התעשייתית ברמת חובב והן על ידי חברת ייעוץ זרה שעשתה זאת בעבור המשרד להגנת הסביבה. גם מערכת ניטור הוקמה כדי לבדוק אם קיימים מזהמים באזור.
חשוב לזכור שהמפעלים הפועלים באזור התעשייה ברמת חובב עוברים בשנים האחרונות שדרוג בכל הנוגע למניעת מפגעים סביבתיים. הוקמו בהם מערכות מהמתקדמות בעולם לטיפול בשפכים תעשייתיים, שפועלות על פי סטנדרטים אירופיים מחמירים. חלק ניכר מהמטרדים שהאזור סבל מהם בעבר נגרמו עקב טיפול בלתי מספק בשפכים. למניעת פליטות מארובות ומוקדים אחרים מותקנים כבר עתה אמצעים חדישים בהשקעה של מאות מיליוני דולרים. גם היום, עוד לפני התקנת אמצעים אלה, לא נרשמות חריגות משמעותיות באזור צומת הנגב (כ-10 ק"מ מדרום לרמת חובב), ואין ספק שבעתיד, לאחר שיותקנו כל האמצעים למניעת זיהום אוויר, לא תהיה כל סכנה של חשיפה לחומרים מסוכנים גם במרחק של כמה מאות מטרים מגדר המפעלים.
לאור כל זאת, סביר להניח שחייל שימשיך לשרת במחנות צריפין, או בדומים להם, יהיה חשוף למפגעים סביבתיים הרבה יותר משמעותיים מאשר אם ישרת בעיר הבה"דים בצומת הנגב. התנהלות הגופים הירוקים מובנת: הם מנסים למשוך את תשומת לב הציבור לסוגיות סביבתיות על ידי העלאת נושאים לסדר היום. קל מאוד להיות קיצוניים. הקיצוניות מושכת תשומת לב, אך היא מסוכנת להמשך הפיתוח הכלכלי של המדינה. יש לברך את השר להגנת הסביבה ועובדי משרדו שבחנו את נושא עיר הבה"דים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, ואינם נכנעים להתקפות של גורמים קיצוניים. הקמת העיר תביא רק ברכה לאזור ואין כל חשש לפגיעה בבריאות החיילים שישרתו בה. במקום להיאבק נגד הקמת המחנה, יש לטפל בבעיה. המלצתי לכל המתנגדים היא שיתנו רוח גבית למשרד להגנת הסביבה ויצטרפו למאמץ לטפל במפגעים בהקדם האפשרי.
הכותב היה המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה. הוא בעל חברת ייעוץ בנושאי סביבה, ושימש בעבר יועץ בשכר למפעלי רמת חובב
