פטריק סטיוארט ב"מקבת": "זמן רב פחדתי לחשוף את עצמי יותר מדי"
תצלום: אי-פי
לונדון
הפעם הראשונה שהשחקן הבריטי פטריק סטיוארט המציא את עצמו מחדש היתה כמעט בלתי נתפשת. כ-20 שנה הוא היה חלק מלהקת התיאטרון השייקספירית המלכותית; פתאום, ב-1987, הוא נהפך לקפטן של ספינת חלל בסדרת טלוויזיה אמריקאית והופיע לצדם של אנדרואיד צבוע זהב וקלינגון גדול ושעיר.
וזה עבד. קפטן ז'אן-לוק פיקארד בגילומו של סטיוארט היה למצפן המוסרי של "מסע בין כוכבים: הדור הבא" במשך שבע עונות. הוליווד חיבבה אותו, והוא השיב לה חיבה והופיע גם בסרטי "מסע בין כוכבים" ובהמשך בסרטי "X-מן".
כעת, בגיל 67, סטיוארט בעיצומה של מערכה שלישית בקריירה המפתיעה שלו, שסוגרת מעגל: הוא חזר לאנגליה ולשייקספיר של נעוריו ומגלם תפקידים כגון פרוספרו ב"הסערה", אנטוני ב"אנטוני וקליאופטרה" ומקבת. מבקרים שביכו בעבר את הפיכתו לשחקן טלוויזיה בחליפת חלל המטירו עליו את המחמאה הגדולה ביותר: לדבריהם, הוא הצליח להתגבר על ההשפלה שבהיותו כוכב אמריקאי ולשמור על הטכניקה שלו. היחס הזה הוא דו-כיווני: "בלוס אנג'לס חושבים שאם אתה מופיע בתיאטרון זה מפני שאתה לא מצליח להשיג עבודה בקולנוע או אפילו בטלוויזיה", אומר סטיוארט.
התפקיד האחרון שלו - מקבת בהפקה נפלאה בבימוי רופרט גולד שהוצגה תקופה ארוכה בווסט אנד - הוא התפקיד הנחשב ביותר שלו עד כה. כמה מבקרי תיאטרון בעיתונות הבריטית הצהירו שזאת ההפקה הטובה ביותר של "מקבת" שראו אי פעם.
סטיוארט מדבר בשמחה, אפילו בסנטימנטליות, על ימיו כמפקד האנטרפרייז, אבל מוסיף כי התגעגע לבריטניה ולשייקספיר. "החמצתי תפקידים", הוא אומר, "ורציתי לעשות יותר".
זו הפעם הראשונה שהוא מגלם את מקבת, אך למעשה התכונן לתפקיד הזה כל חייו, מאז נעוריו בעיירה מירפילד בצפון אנגליה, אז שיחק בכתריסר להקות חובבים מקומיות. "נהגתי לדקלם את שייקספיר מהזיכרון", הוא אומר. "למדתי את כל הנאומים הגדולים האלה".
על שני החלקים של הקריירה השייקספירית שלו הוא אומר שהתחושה שלו ביחס למשחק השתנתה. בשנים המוקדמות ריסן את עצמו, הוא מסביר, ושיחק מתוך מחשבה יותר מאשר תשוקה. "במשך זמן רב היה בי פחד מסוים לחשוף את עצמי יותר מדי", הוא אומר. "המשחק היה בשבילי דרך מורכבת ומתוחכמת להתחבא. מישהו אמר פעם שמשחק הוא ?לספר שקרים יפים', ובשלב מסוים הדרך הזאת לא סיפקה אותי יותר".
היה לו קשה במיוחד לשחרר את הזעם הבלתי נשלט הדרוש כל כך לתפקידים השייקספיריים החזקים ביותר, מספר סטיוארט, משום שאביו היה איש צבא ונתון להתפרצויות זעם מבעיתות. "הייתי נחוש בדעתי שזה לעולם לא ימלא שום תפקיד בחיי", הוא אומר.
אבל עוד לפני "מסע בין כוכבים" היו לסטיוארט התנסויות שעזרו לו להתגבר על עכבות אלה. אחת מהן היתה כשגילם את ג'ורג' בהפקה מ-1986 של "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אדוארד אלבי בתיאטרון יאנג ויק. "מה אתה עושה?" שאל אותו הבמאי, דייוויד תאקר, בחזרות. "זה אולי מספיק טוב בשביל להקת שייקספיר המלכותית, אבל זה לא מספיק טוב בשביל היאנג ויק".
"מאז בית הספר למשחק לא דיברו אלי ככה", אומר סטיוארט. "אני והוא דיברנו בפרטיות על העזה, סיכונים, על הסכנה שבלהיות מוכן מדי לתפקיד, על אלתור, להישאר פתוח לבלתי צפוי". בעקבות זאת הבין "שאפשר לחוות את הרגשות האלה ובכל זאת להיות מוגן".
ל"מסע בין כוכבים" הצטרף סטיוארט אחרי "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ונקלע לסיטואציה האקזוטית ביותר בחייו. הוא התגלה על ידי מפיק של הסדרה, שראה אותו מרצה באוניברסיטת קליפורניה. בתחילה סירב לחתום על החוזה הסטנדרטי שכולל התחייבות לשש שנים, אבל "כולם אמרו לי שהסדרה תהיה כישלון. חבר שלי אמר לי, ?תשתזף, תעשה קצת כסף, תחזור הביתה'".
כל מה שידע על "מסע בין כוכבים" הוא ששני ילדיו צפו מפעם לפעם בסדרה בטלוויזיה שהיו בה "בחורים בחולצות צהובות וכחולות", הוא אומר. "לא ידעתי מה המשמעות של הישיבה בכיסא הזה, לא הבנתי את החשיבות שיש לתפקיד הזה בקרב אמריקאים רבים".
למבוכתו, הוא תואר ב"לוס אנג'לס טיימס" כ"שחקן שייקספירי בריטי אנונימי". הוא התקשה למצוא את מקומו על הסט והתרגז על רוח השטות ששררה בו. הוא כינס ישיבה "והטפתי להם להיות יותר רציניים".
זה לא מצא חן בעיני הצוות. "זה היה ממש נורא, לספוג נזיפה מהקפטן", אומר ברנט ספיינר, שגילם את דאטה האנדרואיד ונשאר חבר של סטיוארט. "בהתחלה הוא ניגש לתפקיד כאילו זה תפקיד שייקספירי רציני. זאת עבודה רצינית, אבל כשעובדים 16 או 20 שעות ביום באולפן בלי חלונות, רצוי מאוד שיהיה לך כיף עם הצוות, אחרת תשתגע".
בסופו של דבר היה זה סטיוארט שהוביל את הצוות במשימה חדשה: כל שחקן היה צריך להצחיק את האחרים לפחות פעם אחת ביום. "בסוף השנה הראשונה כבר שברנו אותו, הוא עשה שטויות יותר מכולנו", מספר ספיינר.
התפנית האחרונה בקריירה של סטיוארט מעניקה לו הזדמנות לפצות על הזמן שאבד לו בבריטניה. "אני נוסע לסטרטפורד בשנה הבאה כדי לשחק את קלאודיוס ב'המלט', בידיעה שלעולם לא יבקשו ממני לשחק את המלט", הוא אומר. "אף פעם לא שיחקתי את המלט, רומיאו, אורלנדו, בנדיק. הדבר העצוב הוא שכשאתה באמת מוכן לגלם את התפקידים האלה - כשאתה באמת יודע איך לגלם אותם - אף אחד לא ילהק אותך".
יותר מכל דבר אחר הוא עסוק בשייקספיר. "התפקידים הגדולים באמת - יש אלמנטים מהם בכולנו", הוא אומר. "אתה מרגיש ששייקספיר מושיט לך יד כשחקן ואומר לך, ?בוא, זה קל יותר ממה שאתה חושב'".
