 |
|
 |
| ברוך. הוא חשב שהקהל האמיתי שלו נמצא בישיבות, אומר באר |
|
|
תצלום: אריאל שליט |
|
| יום ראשון, בית העלמין קרית שאול. בין מאות הצועדים אחרי העגלה לא נראה אף חרדי, לא מאלה שאותם הכיר הנפטר בילדותו במאה שערים, לא מאלה שקראו בגלוי ובסתר את טוריו וספריו, שהיו ספוגים בדברי הלכה ופולמוס עם ההשקפה החרדית. אנשי אמנות ועיתונות ליוו את אדם ברוך, גם תלמידים ושכנים. חרדים לא, אלא אם מונים את דוד רוטנברג, איש חברה קדישא שערך את הטקס לפי דתו של המנוח ולפי כבודו, אף שבקושי שמע על הנפטר. "ידעתי שהוא סופר, לא ידעתי על אילו נושאים כתב. עכשיו, מדברי ההספד, אני רואה שיש פה הרבה רקע דתי".
אין ספור מלים כתב אדם ברוך על "הרקע הדתי" הזה, הנמשך מסבו, הרב וכטפויגל, ראש ישיבת מאה שערים, דרך הרב יגל, ראש הישיבה התיכונית בפרדס חנה שאדם ברוך למד בה, וסופו באלפי מדרשים ופסקי הלכה שציטט וביאר ובירר לאורך שנים בטורו "שישי" ובספרי ההלכה שחיבר, "סדר יום", "בתום לב", "חיינו". אבל לאדם ברוך, שאף פעם לא העז לגלות את ראשו, היה יותר מרקע דתי. היה לו קרע דתי.
"בשנים האחרונות הוא התמלא מיאוס ממה שקורה סביב", אומר חברו, הסופר חיים באר. "כשהוא היה בישיבה, כמוני, כמו רבים אחרים, העולם החילוני הילך עליו קסם עצום. הוא נמשך בחבלי הקסם של הישראליות, ומתח אותם כפי שיכול היה, עד רטוש ואצ"ג ונתן ילין מור, ואז, ברגע מסוים, הוא הבין שדווקא מהחרדיות יכולים לצאת פירות מעניינים, ושהעולם החילוני לא יכול להוליד שום דבר. הנה, בהלוויה שלו צילמו רק את הסלבס. ומול דברים כאלה הוא התמלא מיאוס, מול הפירות הבאושים שהעץ הזה, שהוא עצמו טיפח, הוליד. בשנים האחרונות אדם התמלא ייאוש קודר, אבל זה לא נכון שהוא איבד אנרגיה. הוא כתב את הטרילוגיה ההלכתית שלו, וחשב שהקהל האמיתי שלו נמצא בישיבות. זה הקהל שמתגעגע לאותם דברים שהוא התגעגע אליהם. אבל הוא לא יכול היה לעשות את 'השיבה המאוחרת' לעולם הזה, הוא לא יכול היה לחזור".
חרדים שהכירו את טוריו וספריו ראו בו עוף מוזר: פילוסוף של ההלכה וסניגורה החריף, ובאותה שעה נטוע באליטה החילונית; איש ההלכה שמידת המחויבות האישית שלו אליה מעורפלת. קוראים חרדים מתפעלים מהידע העצום שאצר, אלא שזה, בעיניהם, לא בהכרח מעלה. "תמהוני", "משונה", "אבוד", "מחפש דרך", אלה כמה תארים שהדביקו לו השבוע.
לא כך ראה אותו הרב עובדיה יוסף, שבאוגוסט 2000 ביקש ממנו לחלץ אותו מהסערה שחוללו דבריו שקורבנות השואה הם "גלגול נשמות של אנשים שחטאו". הרב זימן את אדם ברוך לראיון הבהרה והתנצלות: "יש לך את המלים ואת האותיות, תדבר בשבילי", אמר הרב לעיתונאי שכה העריץ את פסיקתו, וכתב עליה בספריו ובטוריו. בכתבה ב"מעריב" כתב ברוך: "את מי אני מייצג בשיחה הזו? מי 'האחר' כאן?"
העיתונאי החרדי יוסי אליטוב נכח בראיון. "מה שראיתי אצל אדם זו הכנעה. בדרך כלל כשעיתונאי יושב לראיון, הוא שומר על המקום שלו. אבל הוא נכנס בהכנעה גמורה, כאילו ניצל את הסערה של אותו שבוע כדי לפגוש סוף סוף את הדמות הנערצת עליו ולשבת אתה שעה וחצי. כשהרב אמר לו 'תסביר אותי', הוא אמר 'בשמחה, כבוד הרב'. הוא כל הזמן שאל 'מה עוד להגיד? מה עוד להסביר? מה אנחנו אומרים להם?' כל פסוק שהרב התחיל, אדם השלים. הרב אמר עליו, 'איזה תלמיד חכם'".
באותה תקופה הוציא ברוך את "סדר יום", הראשון משלושת הספרים שבהם כינס אלפי פסקי הלכה. אבל בעשר השנים האחרונות ייחד זמן גם ל"זכרון ברוך", בית כנסת נטוש בשכונת מגוריו, נגה, ביפו, שיחד עם תושבים ופועלים בבתי המלאכה בשכונה החזיר לחיים. "הדבר הכי יקר לו היה 'זכרון ברוך'", אמר באר. "זה לא במקרה השם הזה, זכרון ברוך. הוא ראה בזה זכרון ברוך שלו".
זכרון ברוך היה פעם "שטיבל" של קומארנה, חסידות קטנה שפעלה בעבר ביפו וכיום כמעט שאיננה. ברוך ראה לעצמו שליחות לכתוב בספריו ובטוריו על החסידות, על אדמו"ריה, ועל בית הכנסת הזה. "עמדה בו תחושה כאילו רק אתמול התפללו בו. בית כנסת ישן, פשוט, חם, מרגש, הדור מעצם פשטותו, מרגש מעצם היותו", כתב בפרק שהוקדש לבית הכנסת בספר "בתום לב", "ובשמחה רבה קיבלתי על עצמי להיות אחד הגבאים. להיות בבחינת מסייע לחידוש מניין. ולשם כך למדתי סדר גבאים. ועיקר סדר הגבאי: חובות. וזכויות הגבאי? בעולם הבא".
לקריאה נוספת: אידאל העיתונות הערכית-רוחנית של אדם ברוך |
