שמעון דהן הוכה בידי קצין המשטרה רונן סורוקה, גסס בניידת ונחנק למוות. הוא לא היה היחיד - 15 תלונות על אלימות הוגשו נגד סורוקה במהלך שירותו, כמעט כולן הסתיימו ללא עונש. מסע הפורענות היה נמשך, אלמלא תלונתה של צעירה שחטפה ממנו במקלחת בית המעצר והביאה להשעייתו. למה המשטרה לא עצרה אותו בזמן?
רונן סורוקה. בג"ץ יכריע בקרוב אם ייפתח מחדש תיק מח"ש בו הואשם בגרימת מוות ברשלנות
ב-12 בספטמבר 2003, בשעה שש בבוקר, ישב שמעון דהן ברכבו בצומת גלילות ושוחח בטלפון הנייד. חמישים דקות מאוחר יותר היה דהן מוטל בשטח החניה של משטרת הרצליה, חבול בכל חלקי גופו ומחוסר הכרה. 12 שעות מאוחר יותר נקבע מותו. דהן לא עבר תאונת דרכים. הוא עבר תחת ידיו של פקד רונן סורוקה.
בשבוע שעבר, כארבע וחצי שנים אחרי מותו של דהן, התקיים דיון סוער בעניינו באולמה של דורית ביניש. "אם זה היה קורה לאחד מהבנים של שופטי העליון התיק הזה לא היה נסגר כפי שנסגר", הטיח עו"ד איתן ענבר בנשיאת בית המשפט ובשופטי ההרכב שלצדה, אסתר חיות ויורם דנציגר. "לא ייתכן מצב שנסגר תיק בו שוטר הרג אזרח והדבר נעלם". בסוף הדיון אמנם התנצל הפרקליט על האמירה בעניין "הבנים של", אך המסר נותר מהדהד. בחודשים הקרובים יחליט בג"ץ אם להורות למשרד המשפטים ולמחלקה לחקירת שוטרים לפתוח מחדש את תיק החקירה של סורוקה, שנחשד בגרימת מוות ברשלנות.
תמרורי אזהרה היו, והרבה. 15 תלונות בגין התנהגות אלימה הוגשו נגד סורוקה במשך שנות שירותו במשטרה, אך הוא המשיך להסתובב במדים כחולים בתפקידים הכוללים מגע תדיר עם אזרחים. ב-93' החל את שירותו במחלק סמים של ימ"ר תל אביב, ב-2001 חזר ליחידה המרכזית כראש חוליה במפלג הסמים ועבר לשרת כקצין יחידת סיור בתחנת גלילות (השייכת למרחב ירקון), שם שירת עד יוני 2007. מי שקטעה לו את הקריירה וגרמה להשעייתו עד להודעה חדשה היתה ק' (השם שמור במערכת), צעירה שברירית למראה שסורוקה הורשע בתקיפתה לפני שלוש שנים. במקלחת תא המעצר בהרצליה הוא משך בשערותיה, היכה אותה, שבר את אפה, הטיח ראשה בקיר ובעט בה ללא רחמים. ק' אומרת השבוע כי רק בדרך נס לא סיימה את חייה כמו דהן.
נראה שצריך אמבולנס
לעליזה דהן קשה להתחיל את הבוקר. מאז מות בנה היא לא ישנה כמו שצריך. שמעון, בכורה מבין עשרה ילדים, היה בבת עיניה. בגיל 14 נישאה לבן דודה יעקב והזוג עלה ארצה ממרוקו, שנה לאחר מכן כבר ילדה בפעם הראשונה. היא מספרת שהיא ושמעון היו כמו חברים. אחים. בלתי-נפרדים.
בליל ה-11 בספטמבר נסע לחתונה של חברו. לאחר החתונה יצא לסושי-בר בנמל תל אביב ובחמש וחצי לפנות בוקר עשה את דרכו בחזרה לביתו שבפתח תקוה. בשש בבוקר הבחין שוטר הסיור רונן סורוקה במכונית שברולט אלרו, החונה בשולי הכביש בצומת גלילות. סורוקה עצר ליד הרכב החונה, שבו ישב דהן ושוחח בטלפון הנייד. הוא התבקש להראות רישיון נהיגה, יצא מהרכב והראה את המסמכים הדרושים. בבדיקה קצרה במסוף התברר לסורוקה כי לדהן יש רישום על עבירת סמים (בעבר נתפס כשברשותו כמות קטנה של סם). הוא נשאל אם הוא מחזיק דבר-מה לא חוקי עמו ברכב והשיב בשלילה. "אתה יכול לחפש", אמר דהן לסורוקה על פי עדותו של האחרון. לטענת סורוקה, במהלך החיפוש הבחין שדהן הכניס משהו לפה ומיד זינק עליו. "ביחד עם החשוד נפלתי על הכביש", סיפר. בין השניים התפתח עימות פיזי כשסורוקה מנסה להוציא את השקית מפיו של דהן.
למאבק זה היה עד חיים אהרוני, שעבר במקום ברכב מוקד 99 והבחין "בשוטר נאבק עם מישהו שמה בכביש". הוא עצר את רכבו ויצא לעזור לשוטר. "סורוקה כל הזמן תפס את הפה (של דהן) ואמר לו: 'תירק את זה, תירק את זה'", סיפר אהרוני לחוקרי מח"ש. "הוא ניסה להצמיד אותו לרצפה... הוא ניסה לפתוח לו את הפה. יד אחת תפסה את הפה שלו חיצונית ויד אחת ניסתה להצמיד את הבחור לקרקע".
במהלך ניסיונותיו להוציא את השקית, שהכילה קוקאין, מפיו של דהן ביקש סורוקה עזרה מאהרוני, אך הוא סירב ("הבחנתי שהיו לו ממש טיפות של דם על החניכיים"). בעדותו המשיך וסיפר כי סורוקה "לוחץ על הלסתות בכדי למנוע את בליעת השקית שהיתה לו בפה". השוטר אזק את דהן והתפנה להזעיק תגבור. "תגיעו זריז אלי", נשמע מתנשף בקשר. שוטרי משטרת הרצליה ליאוניד בלייך, עוואד כעביה וגלילי דנוך הגיעו לצומת. "ראיתי את רונן ליד עצור ששכב בשוליים, כבול מאחור", סיפר בלייך
שמעון דהן. נגרר מדמם על הכביש
למח"ש, "רונן נראה מתנשף וכמו אחרי מאבק רציני. הוא דימם מהידיים ומהמרפקים. הוא נראה מאוד עייף ורק אמר שהעצור בלע שקית". שלושת השוטרים הכניסו את דהן לאחורי הטרנזיט המשטרתית כשהוא כפות ונסעו לתחנה.
ב-6:34, על פי תמלול רשת הקשר, בירר השוטר בלייך אם הוזמן אמבולנס. משנענה בשלילה על ידי סורוקה אמר: "אני חושב שצריך". בלייך דיווח בזיכרון דברים שכתב על מצבו של דהן בעת הוצאתו מהניידת: "בתחנה הוצא העצור מהניידת. ראיתי כי הוא מגלה סימנים של קשיי נשימה... העצור נשכב על הכביש בתחנה וכשמד"א הגיעו הוא כבר הכחיל בפנים". על פי דיווחי מד"א, כשהגיעו למקום ב-6:49 היה דהן במצב של מוות קליני - ללא דופק וללא נשימה. ניידת נט"ן החזירה לדהן את הדופק והוא הובהל לבית החולים מאיר כשהוא מונשם. למחרת מת. בן 39 היה במותו.
לטענת פרקליט המשפחה, עו"ד מנחם רובינשטיין, הציבה המשטרה את סורוקה בתפקיד הכולל מגע עם הציבור על אף שהיה עליה לצפות כי יפעיל אלימות על סמך עברו הבעייתי. בהליך אזרחי שבו תבעה משפחת דהן את המשטרה, במקביל לפנייה לבג"ץ בבקשה לפתוח מחדש את חקירת מח"ש נגד סורוקה, פסק בית המשפט המחוזי פיצויים של 700 אלף שקל לטובתה, כשהמדינה לא מבקשת להסיר את אחריותה מהמקרה. "עמדתי מול השופטת ואמרתי לה שאני לא רוצה כסף", מספרת עליזה דהן. "ביום השחור ששמעון מת קניתי שלושה קברים. גם לי ולבעלי. אני במלחמה הזאת בשביל הצדק. אמרתי לשופטת, את הבן שלי לקחו, אני נלחמת בשביל הבן שלך".
דהן מוכנה למאבק. בחייה גידלה עשרה ילדים ועבדה כמזכירה רפואית בבילינסון, כשהיא עומלת לצד בעלה במינימרקט השכונתי ובערבים לומדת רפואה סינית ואלטרנטיווית. לאחר לימודיו בתדמור, גר בנה שמעון באילת במשך כעשור, עובד בבתי מלון, בתיירות ובברים. גבר נאה ומאושר, מספרת אמו, מעלעלת בערימת תמונות. לפני שבע שנים חזר להתגורר ביחידת דיור שבנה מעל בית הוריו ועבד עם אביו במינימרקט. "כל יום שישי", מספרת דהן, "שמעון היה אוסף את כל הנכדים ומביא אותם לפה. עושה להם בריכה גדולה בחצר ומשחק איתם במחשב. הוא אהב אותם כאילו היו ילדיו. ואז היה אומר להם יאללה ילדים, בואו נעזור למאמא ליזה לערוך את השולחן".
ידיים לתוך הפה
בדצמבר 89' עצר שוטר ביפו זונה בשם גלוריה אוחיון. הוא הורה לה לפתוח את פיה כיוון שחשד כי הטמינה בו סם שרכשה. השוטר ניסה לאלצה לעשות כן בלחיצה על שני צדי לחייה. שוטר נוסף התיישב מאחוריה במונית שבה ישבה ולפת את גרונה. שוטר שלישי שהגיע למקום אחז בבטנה והצמיד אותה למושב. לאחר עשר דקות של מאבק הבחינו השוטרים כי הדופק של אוחיון נחלש. צוות מד"א שהגיע למקום קבע את מותה. בעקבות המקרה שינתה פרקליטת המדינה אז, דורית ביניש, את ההנחיות לחיפוש סמים והורתה כי חיפושם בפה ללא הסכמת חשוד ותוך שימוש בכוח - ייאסר.
בחקירתו במח"ש נשאל סורוקה אם הוא מודע להנחיות המשטרתיות בנושא הוצאת סמים מפיו של חשוד. "אני יודע שיש הנחיות שלא להוציא מתוך הפה", השיב סורוקה, "היו מקרים ואני מכיר את הפסיקה של בית המשפט". מיד לאחר האירוע התבקש סורוקה למסור את גרסתו לחוקר מח"ש, אך ביקש לדחות את השיחה. "כרגע אני מרגיש כאבים חזקים בגוף", אמר לחוקר. עוד באותו יום נחקר שוב, ויומיים מאוחר יותר (ולאחר מותו של דהן) כבר נחקר בחשד לגרימת מוות ברשלנות. בניגוד לעדויות הקודמות שבהן סיפר כי ניסה להוציא את השקית מפיו של דהן טען הפעם סורוקה כי "לא ניסיתי ולא הכנסתי".
החוקר היקשה עליו. "בדו"ח רשמת ואני מצטט: 'ניסיתי לפתוח את פיו ושפתיו עם אצבעותי בכדי להוציא...' סורוקה: "הכוונה שלי היתה שניסיתי להוציא חלק מהשקית ואף לתפוס אותה עם אצבעותי". החוקר: "על פי העדויות אתה לחצת על לסתותיו של החשוד במטרה שהוא יפלוט את השקית. המאבטח שהיה עד לאירוע מוסר בעדותו שאחזת את פניו בצורה שתביא או תגרום לחשוד לפתוח את הפה..." סורוקה: "הוא כנראה לא ראה נכון. במהלך המאבק אחזתי את החשוד. המאבק היה מאוד פראי בעקבות ההשתוללות שלו. באחד השלבים גם אחזתי עם הזרוע את ראשו בשביל לכבול אותו באזיקים..." החוקר: "מדוע המשכת לנסות לשלוף את השקית מפיו של החשוד לאחר כבילתו?" סורוקה: "אולי היה עוד סיכוי קטן שהשקית תצא מפיו. מצאתי לנכון לעשות ניסיון נוסף".
גופתו של דהן הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר, שם כתב ד"ר חן קוגל בסיכומיו כי נמצא פצע, קרע בלשון שייתכן שנגרם בעת ניסיונות לפתיחת הפה. בנוסף נמצאו תעלות לחץ בשורשי כפות הידיים והשוקיים שמתיישבות עם סימני כפיתה וכן פצעי שפשוף בראש, בבית החזה ובגפיים ודימומים תת-עוריים בראש. עוד אותרו צלעות שבורות וגם דימום טרי באשך הימני שנגרם ממכה בשק האשכים. ב"בילינסון", לשם הועברו צילומי הראש של דהן לחוות דעת רפואית, ציינו הרופאים: "ככל הנראה הוכה בראשו... נראית בצקת מוחית מסיווית".
"בבית החולים ראיתי פגר", מספרת עליזה דהן. "הוא היה מונשם. הראש נפוח פי שלושה, הפנים שלו עם טביעות של נעליים עליהן. החזה כולו כחול ושרוט והברכיים אכולות מהגרירה. הילד איננו". היא משחזרת בראשה שוב ושוב את אותו יום שבו נפרדה מבנה. "הוא ירד לסלון בדרך לחתונה, לבוש במכנס מחויט, חולצה בצבע קרם ונעליים חדשות. את צריכה לראות מה עשו מהבגדים שלו. אני שומרת אותם. כשהביאו ליעקב את כותנתו הקרועה של יוסף, אמרו לו 'חיה רעה אכלה אותו'. כך הרגשתי כשהביאו את בגדיו של בני. כל המכנס קרוע, חורים. חיה רעה אכלה אותו.
"לפנות בוקר היה לי חלום. ראיתי את עצמי יורדת במדרגות מחדר השינה למטבח, ושם עומדת אמא שלי וגבר זר עם ילד. הגבר פתח את המגירות במטבח והחל לקחת עוגיות שהיו שם. ואני אומרת לו, 'איזו חוצפה ככה להיכנס אלי ולקחת דברים בלי רשות'. ואז הוא ניגש לתיק שלי והוציא את תיק האיפור שלי, שם אני שומרת סוכריות דבש. הוא הוציא את הסוכריות. את הדבש של החיים שלי הוא רצה לקחת. אמרתי לו 'מי אתה? מה אתה רוצה?' והתעוררתי. השעה היתה 6:20. ידעתי שמשהו רע קרה לשמעון, שלקחו לי את הילד. בפעם הראשונה שראיתי את התמונה של רונן סורוקה אמרתי זה האיש שבא לי בחלום".
המערכת נרדמה בשמירה
עליזה ויעקב דהן. אמרתי לשופטת, את הבן שלי לקחו, אני נלחמת בשביל הבן שלך
צילום: אייל טואג
בינואר 2004, במכתב קצר, הודיעו במח"ש לעו"ד רובינשטיין כי החקירה הסתיימה והוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה. בפברואר הגיש רובינשטיין לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ערעור על ההחלטה. מפרקליטות המדינה נמסר לו ולמשפחת דהן כי הוחלט לא רק לסגור את התיק, אלא לשנות את עילת הגניזה מהיעדר אשמה לחוסר ראיות, וכי סיבת מותו של דהן אינה קשורה בהתנהלותו של סורוקה והשוטרים האחרים אלא נגרמה מתשניק מכני בשל חסימה בדרכי הנשימה.
הדרך לבג"ץ היתה קצרה. "קצין המשטרה רונן סורוקה", כתב רובינשטיין בעתירתו, "ניסה שלא כדין ותוך הפעלת אלימות קשה להוציא מפיו של דהן שקית... אם סורוקה לא היה מנסה להוציא את השקית, לא היה דהן נחנק ולא היה נהרג". לבג"ץ הגיש רובינשטיין חוות דעת רפואית של מוריס רוגב, מי שהיה ראש מדור רפואה משפטית בצה"ל. בסיום מסקנותיו קבע רוגב כי סיבת המוות של דהן היא אכן תשניק מכני שהביא למוות מוחי ולדום לב. יחד עם זאת הסביר כי השקית שנמצאה בגרון המנוח "לא היתה יכולה להגיע לגרונו לו היה בהכרה מלאה - כלומר הוא היה חסר הכרה, אך נושם עדיין, כאשר שאף את השקית לגרונו. דבר זה גרם לתשניק".
עוד הוסיף רוגב כי קיימת עדות לחבלות ראש, שדי בהן כדי לגרום לזעזוע מוח ולאובדן הכרה. בתשובתה לבג"ץ טענה המדינה כי חוות הדעת של רוגב ספקולטיווית בלבד ולא נקבעו בה ממצאים שיש בהם כדי להוביל לשינוי החלטתם בעניין סגירת התיק. המדינה הגישה מנגד את חוות דעתם של ד"ר נחשון קנולר וד"ר קוגל מבצע הנתיחה. השניים שללו את חוות דעתו של רוגב וטענו כי השקית שנמצאה בגרונו של המנוח לא היתה מגיעה לשם לו היה חסר הכרה. עוד טען קוגל כי החבלות על גופו של דהן לא הביאו למותו. לטענת המדינה הוחלט לסגור את התיק מחוסר תשתית ראייתית מספיקה ומכיוון שהחומר אינו מצביע על קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו של סורוקה לבין מותו של דהן.
באחרונה הגישו עו"ד רובינשטיין וענבר בקשה לבג"ץ להרחיב את הרכב השופטים האמור להכריע בתיק. "לא ראיתי הרבה מקרים כמו התיק הזה", אומר רובינשטיין השבוע. "מה זה אין ראיות? סורוקה מפליל את עצמו בעדויות. נקודה. את סורוקה אני לוקח כפרויקט אישי. ככל שהזמן עובר אני מבין שהאיש מעורב בעוד ועוד מקרים אלימים. לכולם במערכת - המשטרה, מח"ש, הפרקליטות - היה ברור שמדובר בקצין משטרה עם רקע אלים ביותר ודבר לא נעשה.
"זה מקרה קיצוני של אלימות אכזרית, מטורפת ונטולת סיבה. מקרה של קצין משטרה שפועל בניגוד לכל ההוראות. סורוקה היה צריך לציית לאיסורים, אך במקום זה הוא העדיף להכות את דהן מכות נמרצות באשכיו, בפניו בראשו. במקום להזמין את מד"א למקום או לנסוע לבית החולים הקרוב, הם גררו אותו על הכביש וזרקו אותו, אזוק, לתוך הניידת. הם נסעו איתו לתחנה כשהם מבזבזים זמן יקר שאולי היה יכול להציל את חייו. בלוס אנג'לס צילמו לפני כמה שנים שוטרים מכים אדם שחור וזה הפך את אמריקה וגרם לשינוי רדיקלי ביחס המשטרה לאזרחים. פה סוגרים את התיק".
מכות במקלחת
שנתיים לאחר מותו של שמעון, התקשר אחיה של עליזה דהן וסיפר לה על ידיעה ב"ידיעות אחרונות", על צעירה שהוכתה קשות על ידי שוטר ממשטרת גלילות. שמו של השוטר לא צוין בכתבה, אך לבה של דהן אמר לה שמדובר באותו סורוקה שהמשיך בתפקידו לאחר שתיק החקירה נגדו נסגר. דהן איתרה את הצעירה דרך כתב הפלילים של העיתון בוקי נאה. "אמרתי לה בטלפון, רק אחד יכול לעשות מה שעשה לך", מספרת דהן. הצעירה, ק', אישרה שמדובר בקצין בשם סורוקה.
ק', היום בת 23, מפחדת להזדהות בשמה. "אמא שלי מפחדת", היא אומרת השבוע, "היא בטוחה שהוא יגמור אותי". באמצעות עו"ד רובינשטיין היא הגישה תלונה למח"ש וזו התגלגלה לכתב אישום נגד סורוקה. לפני חודשיים הרשיעה שופטת השלום גיליה רביד את סורוקה בעבירות של תקיפה וגרימת חבלה.
באחד מלילות מארס 2005, עוכבה ק' לחקירה עם ידיד שבתיקו נתפסו מוצרים גנובים מהסופר-פארם בקניון שבעת הכוכבים שבהרצליה. השניים הובאו לחקירה בתחנת גלילות. ק' הכחישה את החשדות נגדה וטענה כי לא היתה מודעת לרכוש הגנוב. בשעות הבוקר, כששחרורה התמהמה, החלה לדרוש שיאפשרו לה להתקשר אל אמה תוך כדי צעקות ודפיקות על דלת תא המעצר. סורוקה נשלח לטפל בה. "כשראיתי אותו", היא מספרת, "שמחתי. הוא נראה בסדר וחשבתי שסוף-סוף מישהו בא לעזור לי".
סורוקה הורה לה לסתום את הפה. "הוא אמר שהוא יחליט מתי אוכל להתקשר לאמא שלי ומתי לא". בעדותה סיפרה כיצד נצמד אליה: "נמחצתי לדלת, הוא היה ממש מולי. הרגשתי את הנשימה שלו עלי וזה לא היה לי נעים, כבחורה. רציתי להתרחק ממנו ועשיתי חצי סיבוב. שם הכל התחיל. הוא דחף אותי ונפלתי על קצה המיטה. קיבלתי מכה בגב התחתון ולא יכולתי לקום. השתתקתי. הוא אמר לי לקום. אמרתי לו שאני לא מצליחה לזוז. אז הוא תפס אותי מהשערות ודחף אותי למקלחת. כל פעם שהוא הרים אותי הוא נשאר עם קווצת שערות ביד ואני נפלתי. כך הוא הרים אותי שוב ושוב ותלש לי את השערות".
"הוא הכניס אותי למקלחת", העידה בפני בית המשפט, "והתחיל להרביץ לי, לבעוט בי, לתת לי אגרופים. כל פעם שהייתי מורידה את הראש הוא היה מרים חזרה עם השערות שלי וחובט אותו בקיר. ביקשתי ממנו שיעזוב אותי, שירחם עלי, שאני בסך הכל בחורה. וכל פעם שהייתי אומרת משהו הוא סתם לי את הפה עם היד. באחת הפעמים אינסטינקטיווית נשכתי אותו. כשהוא הפסיק להביא לי מכות הוא שם לי אזיקים בידיים והוציא אותי מהמקלחת בבעיטות. הוא אמר לי: 'כשהיית ילדה כנראה לא קיבלת מספיק מכות'. ואז הוא יצא. השערות שלי היו מפוזרות בכל התא והמקלחת. החולצה שלי היתה כולה דם. ביקשתי מהיומנאי עזרה והוא ביקש שיתנו לי מים. דיממתי שם איזה 40 דקות". בבית החולים נמצא כי אפה שבור, וכל גופה מלא שפשופים, שריטות וחבלות יבשות.
מאז אותו אירוע ק' לא מוצאת את עצמה. היא לא לומדת, לא מצליחה לעבוד ולא בוטחת באף אחד. "החיים שלי קטועים", היא אומרת. "אני לא בחורה מאמינה, אבל היום אני מברכת את ברכת הגומל. בנס יצאתי משם בחיים". בבית המשפט הכחיש סורוקה את טענותיה הקשות של ק' וטען כי מדובר בעלילה. לטענתו, בעקבות ההשתוללות של ק' נכנס לתא המעצר: "היא רצה לכיוון המקלחת. רצתי אחריה כי רציתי לראות מה היא עושה. פחדתי שתפגע בעצמה. כשנכנסה למקלחת היא ישבה בפנים על המזרן. גחנתי לעברה על מנת להרים אותה ובאותו רגע הרגשתי נשיכה באצבע". בשל התנהגותה, העיד, הוא כבל את ידיה מאחורי הגב. "היא היתה במצב של הלם. לא היתה לה שום פגיעה. וכאשר היא ראתה את האצבע שלי היא ביקשה סליחה". לטענתו כאשר נרגעה, שיחרר אותה מהאזיקים ובזה נגמר האירוע.
השופטת רביד לא קיבלה את גרסתו ואף פיקפקה במידת האמון שיש לתת בו. היא קבעה בפסק הדין כי ק' הוכתה על ידו ומצאה אותו אשם. פרקליטו של סורוקה, עו"ד שלמה ניסים, אמר כי סורוקה צפוי לערער על ההחלטה. סורוקה מסר כי העניין נמצא בבירור משפטי ולכן הוא מנוע מתגובה. מהמשטרה נמסר בעניין כי "השעייתו של שוטר היא הליך מורכב וכי המשך שירותו נבחן בימים אלה על ידי הגורמים המוסמכים".
במשרד המשפטים מסרבים לפרט את התלונות הרבות נגד סורוקה, אך מהתשובה שהגישו לבג"ץ עולה כי הוגשו נגדו למח"ש 15 תלונות בגין התנהגות אלימה. כל התיקים נסגרו בעילות שונות: חוסר ראיות, חוסר אשמה וחוסר עניין לציבור, מלבד המקרה של ק' ואחד התיקים שבו הורשע בבית דין למשמעת בגין עבירה של שימוש בכוח בלתי סביר ונידון לנזיפה ולקנס של 1,000 שקל.
אין עניין לציבור
יאיר הופמן, אדריכל מרמת השרון, זוכר היטב את סורוקה. "אחרי המקרה שלי", אומר הופמן השבוע, "הייתי בטוח שהוא יושעה מהשירות. התפלאתי לשמוע שזה לא קרה". הופמן היה מתנדב ותיק במשמר האזרחי. ביוני 2003 הגיע למשטרת גלילות והמתין ליד דלפק היומן להחלפת המשמרות. "לפתע", סיפר בתצהיר שהגיש לבג"ץ וצורף לעתירה של משפחת דהן, "קפץ עלי שוטר, קצין המשטרה רונן סורוקה. הוא דחף אותי בברוטליות החוצה תוך שהוא צועק: 'לא שמעת אותי... אמרתי לך לעוף מפה'. הייתי בהלם. אמרתי לסורוקה: 'מה איתך? אני מתנדב במשמר האזרחי, אני יכול להיות אבא שלך'. אז הוא תפס את גרוני בשתי ידיו, חנק אותי בחוזקה ודחף אותי לכיוון היציאה. מהר מאוד הצטרפו שלושה שוטרים אחרים לסורוקה, שלא הפסיק לצעוק 'תכבלו אותו באזיקים'".
בתוך דקות החלו לגרור את הופמן אל חצר התחנה, אזקו את ידיו והיכו אותו. "סורוקה הציג את עצמו כמפקד תחנת גלילות", מספר הופמן, "ביקשתי להתקשר לאשתי ולדווח לה שאני במעצר ובתשובה נאמר לי 'שתוק, אתה עצור'". במשך שלוש שעות ישב הופמן אזוק. בקשותיו לשתות מים וללכת לשירותים נענו בסירוב. בשעה אחת בלילה הגיעה לתחנה המפעילה של הופמן, רותי כהן. כשראתה אותו אזוק החלה לצעוק על חבורת השוטרים וסורוקה בראשם לשחררו מיד. הופמן הגיש תלונה במח"ש. סורוקה הועמד לדין משמעתי והורשע בגין עבירה של שימוש בכוח שלא כדין והתנהגות בלי הולמת. "אחרי המקרה הפסקתי להתנדב למשטרה", מספר הופמן, "סמכתי על המערכת שתקיא את האיש הזה מתוכה, אבל זה לא קרה".
מי שעוד הגישו תלונה למח"ש נגד סורוקה הם עמנואל מרקו ואמיר בן קיקי. השניים נעצרו בספטמבר 2004 על ידי שוטרים שביקשו לחפש ברכב סמים. "סורוקה אמר לנו 'אין לי בעיה לפוצץ אתכם במכות'", סיפר מרקו בתצהירו. "תעמדו כולכם בשורה, במסדר ולא לזוז. אני רוצה לבצע בכם חיפוש חוזר... הוא איים כי ידפוק מכות במי שזז והחל בחיפוש תוך שהוא מטיח בנו 'מסוממים כמוכם צריכים להינעל במוסד'. אני עמדתי ראשון בשורה. סורוקה הסתכל עלי ואמר לי: 'אם אתה זז אני שובר לך את הפרצוף'. פחדתי פחד מוות. רעדתי. לא הבנתי באיזה סרט אני נמצא.
"השתרר שקט מוחלט. ואז סורוקה פקד על כולנו לפסק רגליים. הוא תפס בחוזקה באיבר מיני ובאשכי ומחץ אותם בחוזקה. צעקתי מכאב. כשסיים איתי המשיך באותו אופן עם אמיר ועם שלושת האחרים. לאחר שגמר את מסדר התפיסה באיברי המין ומחיצת האשכים שלנו הוא אמר 'תודה רבה. סעו לשלום'. נכנסו למכונית רועדים, מושפלים, לא מאמינים. אני לא מפסיק לחשוב על מה שקרה". מרקו נמצא היום בקנדה, בן קיקי עובד בחברת מחשבים. "התיק נסגר", הוא אומר השבוע בציניות. "במח"ש חשבו שאין כאן עניין לציבור".
*
הסירים לשבת מבעבעים במטבחה של עליזה דהן. היא נזכרת בערגה בשבתות שבנה היה ממלא את הבית באורחים. "הכי שורף לי שהוא שכב שם ואף אחד לא עזר לו", היא אומרת. "אנחנו בית של נתינה. ברוך השם יש. אני ממלאת סלים ונותנת לנזקקים. גם שמעון. לבית הזה עולים אנשים שצריכים עזרה רפואית, עזרה בכסף. והנה, הבן שלי שוכב שם, אזוק, חבול, ואף אחד לא מושיט לו יד לעזרה". את כל מרצה, כספה וזמנה משקיעה דהן בחיפוש אחר הצדק. אין מסמך מתוך התיקים המשפטיים עבי הכרס שהיא אינה מכירה. "המדינה מנסה להגיד שהסמים הרגו אותו", היא אומרת. "הסמים לא הרגו אותו. הפכו את הבן שלי לנרקומן. שמעון לא היה ילד של סמים. אם הוא עבריין אני האמא של העבריינים. אם הוא היה מת מסמים לא הייתי נלחמת ככה. את הבן שלי הרגו. הרגו במכות". *
עליזה ויעקב דהן. אמרתי לשופטת, את הבן שלי לקחו, אני נלחמת בשביל הבן שלך ? צילום: אייל טואג
