חמש שנים אחרי שאונסק"ו הכריזה על לב העיר תל אביב כאתר מורשת עולמית, עוזבים מעט החרדים שעוד גרים באזור. הכסף עושה את שלו: מחירי דירות הבאוהאוס זינקו ואתם הפיתוי למכור ולעבור לבני ברק
שבת בתל אביב בשנות ה-50. בשיא הפריחה היו בעיר 20 חסידויות
תצלומים: לע"מ ותומר אפלבאום / באובאו
תושבי לב העיר תל אביב שמסתובבים באחרונה באזור שדרות רוטשילד לא יכולים שלא להבחין בריבוי שלטי "דירה למכירה" על מרפסות בתים בשכונה. לצד פרטי ההתקשרות וציון הפרט "ללא תיווך", מצוין בדרך כלל בכתב יד גם המשפט "לא בשבת". תל אביב, שתציין בשנה הבאה 100 שנים להקמתה, הולכת ומאבדת את אוכלוסייתה הדתית האדוקה, שהתרכזה בעיקר באזור לב העיר.
בשיא פריחתה, בשנות ה-60, היו כאן 20 חסידויות. הנטישה החלה כבר לפני כ-20 שנה, כשהאדמו"רים הלכו לעולמם או עזבו את העיר לטובת מגורים בריכוזים חרדיים גדולים כמו ירושלים ובני ברק, ובעקבותיהם הלכו חסידיהם. מהחסידויות הרבות נותרו כמה בודדות, בתי כנסיות ומוסדות חינוך רבים נסגרו מחוסר ביקוש.
לדברי יוסי אלטשולר מחברת הנדל"ן "ניהול נכסים" שפועלת באזור לב העיר כ-20 שנה, בשנים האחרונות התהליך הואץ. "לא בגלים עצומים", הוא אומר, "אבל בהחלט אנו עדים לתופעה של לא מעט משפחות דתיות, בעיקר של קשישים, שעוזבות את העיר. הכרזת אונסק"ו על מתחם לב העיר כעל אתר מורשת עולמית, הפכה אותו לאופנתי ותרמה לגל
ההתייקרויות. בתל אביב אין שום סיכוי להגירה חיובית של אוכלוסיה חרדית, מאחר שאין באפשרותם לשלם את המחירים הגבוהים. הם מעדיפים לקנות במקומות כמו בבני ברק, או במקומות אחרים שאטרקטיוויים לציבור שלהם".
בני זוג, שחיו בעיר כ-40 שנה וגידלו בה חמישה ילדים, נמנים עם המשפחות שהחליטו באחרונה למכור את ביתן ולעזוב את תל אביב. "זו היתה החלטה לא קלה לקום פתאום ולעזוב, להשאיר מאחורינו כל כך הרבה זיכרונות", אומרת אם המשפחה, בעודה מסתובבת בדירה בפנים נוגות עם לקוחות שבאו לראות את הנכס. "פה התחלנו את חיינו וכאן גידלנו את ילדינו. להתחיל הכל מחדש בגיל 60 זה קשה, אבל המחירים באזור גבוהים, מה שלא מאפשר לקנות כאן דירות לילדים, ומאידך נוכל לקבל סכום גבוה על הדירה כאן ולעבור לאזור דתי יותר, ליד הילדים".
"הציבור הדתי בלב העיר אכן בבעיה קשה", מאשר הרב שמעון מנחם פרנקל, בנו של רבה האשכנזי של תל אביב לשעבר, יצחק ידידיה פרנקל המנוח. הרב פרנקל שמכהן כרבם של שלושה בתי כנסת בעיר, מקונן על כך שתל אביב הדתית ירדה מגדולתה. "רוב בתי הכנסת מתרוקנים והצעירים עוזבים ולא חוזרים, ואני לצערי עד לכך שבתקופה האחרונה גם ההורים הקשישים עוזבים בעקבותיהם. רק השבוע שמעתי על כמה משפחות של חסידי גור שעוזבים את הקהילה. הקהילה הגדולה הזאת, שקיימת בתל אביב מאז היווסדה, הולכת ומתפוררת. גם חמשת בני לא גרים כאן. אבי המנוח ראה את תחילת ההתפוררות. כשהאדמו"ר מסטריקוב עזב לפני 22 שנה, הוא נזף בו: ?אתה רוצה להפוך את העיר תל אביב לעיר נידחת?'"
הרב פרנקל עצמו מצהיר שהוא נשאר בעיר וממשיך במלחמה לשמירה על שרידי הצביון הדתי בשכונות, אבל הוא אינו אופטימי. "צריך שיקרה נס, אולי אם המחירים יירדו האנשים ישובו. אבל אני מאוד חושש שבעוד כמה שנים הקהילה הדתית פשוט תיעלם".
מחירי הדירות אינם הסיבה היחידה לגל העזיבה החדש. ש', שחי בתל אביב במשך 40 שנה ברחוב אוליפנט ועזב לפני כמה שנים, טוען שהדו קיום המפורסם בין דתיים לחילוניים בעיר בא אל קצו. הוא מסתובב בשכונה בפנים עגומות. "הזמנים השתנו. החילונים התחלנו והדתיים התחרדו. פעם היה כבוד הדדי. פעם בית הכנסת ?קדושי אנטופול' שברחוב אוליפנט היה מלא בערבי שבת ובחגים, היום לפעמים קשה לקיים מניין.
"לחילונים של היום אין רגש לדת. החילונים שאני הכרתי בילדותי היו על פי רוב יוצאי אירופה, שהיתה להם זיקה לדת. החילונים של היום הם חילונים אבסולוטים. פעם היית מרגיש שבת בתל אביב. החנויות היו סגורות בשבת, גם אם הם היו בבעלות חילונית. היום את החנויות של פעם תפסו הרשתות של PM-AM וטיב טעם שפתוחות בשבת. האוכלוסייה התחלפה. אפילו הילדים שלי לא רוצים להגיע לשבת לסבא וסבתא. הם אומרים לי: ?אנחנו לא מבינים איך גדלת כאן, למה אתה מביא אותנו למקום שאין בו שבת? החרדים מעדיפים לעבור לביתר עלית ולבני ברק. הם מעדיפים שמורות טבע של יהודים על שמורות טבע של בנייני באוהאוס".
"הנה", צוחק ש' ומצביע על מודעה התלויה על אחד העצים. "המודעה הזאת תמחיש את התמונה בצורה הטובה ביותר. ?אבדה חתולה לבנה עם קולר אדום', הוא קורא מהכתוב, ?כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש לפנות...' אתה מבין? בילדותי, כמעט על כל לוח מודעות או עץ באזור היו תלויים פשקווילים ומודעות ?השבת אבדה' - תיק אוכל או ילקוט שנשכחו, טלית קטן שנמצא. היום רק חתולים נאבדים בשכונה. מהשבת אבידה להשבת חתולה. זה הסיפור של השכונה".
כשמתקרבים לבניין בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) ברחוב נחמני שבו גרה הרבנית ר', מזהים את דירתה בקלות לפי תריסי הפלסטיק הדהויים, ששונים מאוד מהחזית המטופחת עם החלונות הבלגיים היפים של שכניה החדשים בקומות העליונות שבבניין. ר', כבת 70, ילידת תל אביב, היא אשתו של אחד מראשי הקהילה באזור. היא גדלה במשפחה מיוחסת של אדמו"רים מאוסטרו-הונגריה, שעלתה לארץ ישראל עוד לפני הקמת המדינה.
"תאר לך", היא אומרת, "כשהייתי ילדה חלקנו דירה אחת עם שלוש משפחות. משפחה חרדית, מסורתית וחילונית גרו תחת קורת גג אחת. להגיד שלא היו בעיות - היו, כי ככה זה כשחיים בצפיפות ובדוחק. אבל אף פעם לא היו מחלוקות בענייני דת ומסורת, היה כבוד הדדי. היום זה לא ככה. אני מתגעגעת לשכנה החילונית שפעם גרה בדירה הסמוכה. כשהיינו שרים זמירות שבת, היא ומשפחתה היו מכבים את מקלט הרדיו כדי לשמוע את זמירות השבת שזכרו מהשטעטל של אבא ואמא בפולין.
"לא נעים להגיד", היא מנמיכה את קולה כממתיקת סוד, "אבל גם הכסף הוא מרכיב בעזיבה של הדתיים. המחירים מאוד עלו. העזיבה הגדולה היתה בערך בשנות ה-70. ההורים, שלא הצליחו לקנות דירות לילדיהם, נאלצו לקנות להם דירות בערים אחרות, זולות יותר, כמו ירושלים ובני ברק. בשנה-שנתיים האחרונות יש עוד גל עזיבה, של הורים שעוזבים אחרי ילדיהם. הקהילות החסידיות הולכות ומתמעטות. קהילת ויז'ניץ עזבה, וגם חסידות בעלז. פעם היו ?חיידרים' ללימוד תורה לילדים לכל חסידות, היום נותר ?חיידר' אחד בלבד ברחוב אחד העם, שמשמש את מי שנשאר.
"הנה, בבניין שלי גרו פעם שש משפחות דתיות, והיום נשארנו רק אנחנו. בבניין ליד נשארו רק שלוש משפחות. רק הבניין ממול", היא מצביעה בגאווה, "חיות ארבע משפחות (דתיות), ורק שניים חילונים. הם לא יעזבו בחיים. הם חסידי גור! ?הפטריוטים', אנחנו קוראים להם. הם שלא יעזבו בשום מצב. הם קיבלו הוראה מהאדמו"ר.
"השכנה מלמעלה סיפרה לי יום אחד שהבניין שווה עכשיו הרבה כסף, כי הכריזו על האזור הזה כ..." היא מגרדת את המטפחת שעוטפת את ראשה מנסה להיזכר, "איך היא קראה לזה? אה, נזכרתי - ?אזור בוהמה'". "באוהאוס" את מתכוונת? "אה, נכון. בוהמה. בניין בוהמה לשימור, היא קראה לזה".
