המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

אמנים ישראלים יוצאים למסע מזרחה

  • דליה מנור
  • פורסם לראשונה: 01.08.2005
  • 00:00
  • עודכן ב: 03.08.2005
  • 00:00

ציורי החאג' יהושע בורקובסקי. הוצאת האמן, בסיוע גבי ועמי בראון והמשכן לאמנות עין חרוד, שני כרכים בקופסה + חוברות טקסט, 209 שקלים

HAVA NAGILA יהודה פורבורכאי. הוצאת אמנות לעם, 156 עמ', 70 שקלים

מחנה היהודים אילנה סלמה אורתר. הוצאת הקיבוץ המאוחד 136 עמ' עברית + 120 עמ' אנגלית וצרפתית, 95 שקלים

ספר אמן הוא מושג שיש לו כמה הגדרות, אך על כל פנים הוא שונה מספר אמנות, שהוא לרוב ספר עם תמונות של יצירות אמנות המלוות בדברי הסבר בהיקפים שונים. יחסי אמנות וספר קדומים כדברי ימי הספר, וראשיתם באיורים שנעשו בתוך הספרים, אם מתוך התייחסות ישירה לטקסט ואם כדפים עצמאיים. מאז המצאת הדפוס משמשים ספרים כאמצעי להפצת רפרודוקציות של יצירות אמנות, וגם כפורמט שבו מופיעים האיורים בהדפסים שנעשו במיוחד לספרים.

ספרי אמן החלו להופיע בראשית המאה ה-20, ומתפתחים מאוד בעשורים האחרונים. בהגדרה הכללית ביותר ניתן לומר שזהו ספר שנוצר בידי אמן, להבדיל מספר שהוא יוזמה של מו"ל המפגיש, למשל, בין משורר לצייר. באופן מחודד יותר, זהו אובייקט אמנותי שהוא ספר; כלומר שכל ההיבטים של הספר, מהתוכן והעיצוב ועד הכריכה, הם חלק מקונספט אחד ואחראים במידה שווה למסר. מעניין שבשנים האחרונות, למרות (ואולי בגלל) התפתחויות טכנולוגיות שהרחיבו את גבולות המדיום האמנותי לווידיאו ולאמנות דיגיטלית, דווקא פורחים להם ספרי אמן, גם בישראל.

ספרו של יהושע (שוקי) בורקובסקי הוא ספר אמן מובהק, וכל פרט בו נרתם וכפוף לסך הכל. החל בבד הירוק העוטף את הכריכה הקשה, שסיפור השגתו מאיטליה הוא סאגה בפני עצמה, דרך הנייר השוודי שהוזמן במיוחד, החלוקה לשני כרכים דקים, שביניהם בקופסה טקסט בשלוש חוברות - אחת לכל שפה, ועד להפקת הדפוס המשובח (מיכאל גורדון). כל אלה יחד יוצרים אובייקט שבתוכנו ובצורתו המוקפדת מקיים זיקה ישירה לציוריו של בורקובסקי בעשרים וכמה השנים האחרונות, אף כי הוא מתקיים באופן עצמאי.

הספר מחולק לשתי "מחברות" (Notebooks) המאגדות תצלומים שצילם בורקובסקי בשנים 1987-1977 בירושלים, בערים ובכפרים פלסטיניים בגדה וברצועת עזה, וכן במצרים - כולם מתעדים ציורי חאג'. אלה ציורים עממיים על חזיתות בתיהם של עולי הרגל למכה, שזכו לקיים את אחת מחמש מצוות היסוד של האיסלאם ומתהדרים בכך בפני הציבור. שתי ה"מחברות" כוללות תמונות בלבד, 60 בכל אחת, המוצגות בעיצוב מרווח ובהדפסה מעולה, וחושפות מגוון מרשים של ציורים צבעוניים.

אף אחד לא דומה למשנהו, למרות שיש מוטיבים חוזרים - אמצעי התחבורה בדרך למכה (מגמל עד מטוס), ציפורים, פרחים, שטיח תפילה, כתובות וכמובן היעד המרכזי של המסע - אבן הכעבה השחורה. בחוברת הטקסטים מובא מאמר קצר של בורקובסקי על מצוות החאג' ועל המוטיבים שבציורים, ומסה מאת בנימין שבילי המתארת עליות לרגל ממשיות וחזיוניות של מיסטיקנים מוסלמים.

לטעמי היה עדיף לצמצם במסה זו את מספר הסיפורים והאגדות ולהרחיב בפרשנות. גם מאמרו של בורקובסקי מציע מעט מדי מפתחות. מאוד מסקרן אותי, למשל, האם ריבוי ההופעות של כיפת הסלע בציורים לצד הכעבה - לעתים אף גדולה יותר, או כציור נפרד - מאפיין דווקא ציורים מירושלים או מפלסטין או שהוא כלל-מוסלמי? דומה שעניינים אלה הם מעבר לגבולות שהציב לעצמו האמן, שאוסף ומתעד אך אינו מציע מחקר פרשני.

מבחינה מסוימת התמונות הן חומרי הגלם הצורניים והמושגיים שהפרו את יצירתו של האמן מאז שנות השמונים. כשלעצמם, הציורים מינימליים בדימויים ובצבעים ועתירי עבודה ועושר חומרים בביצועם. באמצעות תצלומיו בורקובסקי אמנם מנכס לעצמו את הציורים האלמוניים הללו, ואף מעמיד ניגוד כלשהו בין הספר המשובח והמוקפד לציורי הקיר הפשוטים, קצרי החיים; אך הוא גם מעניק להם מכובדות שאולי אינה מוכרת לקהל ישראלי-יהודי. הספר מספק חוויה ויזואלית מענגת ומעוררת מחשבה.

גם ספרו של יהודה פורבוכראי מכיל ציורים בלבד, והוא אחד מספרי האמן שיצאו באחרונה בידי המדור לאמנות פלסטית של אמנות לעם. הספר יצא כליווי לתערוכה שהתקיימה בגלריה ג'ולי מ. בתל אביב, כך שאפשר לראות בו מעין קטלוג של התערוכה אף שאין בו טקסטים. הפורמט הריבועי מותאם (בהקטנה) לפורמט רישומי הגיר והצבע השחור האקספרסיביים המקוריים, והם ממלאים את הדפים מקצה עד קצה ללא שוליים.

הספר שונה מהתערוכה בראש ובראשונה באופן שבו הוא מכתיב את הצפייה ברישומים: דף אחר דף, דף מול דף, בניגוד למבט המפוזר שמציעה התצוגה הצפופה של הרישומים על קירות הגלריה. בתחילת הספר מופיעה בכל כפולת עמודים אות לטינית מצוירת בצד אחד ורישום אחר בצד שני. בצירוף אות לאות, ובעזרת כותרת הספר ורמזים נוספים ניתן לפענח מלים עבריות בתעתיק לועזי, מלים זרות ומוכרות - Nismecha או Uru הלקוחות מן השיר "הבה נגילה".

רפרטואר הדימויים כולל כפות ידיים זו על זו באצבעות פתוחות, כמו במחיאות כף קצביות, פה פתוח חושף שיניים ולשון באמצע, כמו בעת שירה, החוזרים שוב ושוב לאורך הספר כמו ליצירת ריתמוס, ודימויים נוספים בהם עציץ, חגורת עור, מסדרון מואר בין שני קירות, כיכר עם מזרקה, ברבור, עיניים, תרנגול, רקפת, תווים וצורות מופשטות. פורבוכראי בחר בשיר ישראלי-גלותי: שיר שאמנם מגלם הוויית יחד של שמחה והתעוררות האופייניות לזמר הציוני (צירוף מלים למנגינה חסידית בידי המוסיקולוג א.צ.אידלסון שהושר לראשונה ב-1917 בירושלים), אך מושר כיום בעיקר בקרב קהילות יהודיות בתפוצות, לרוב במבטא אנגלי.

לקראת אמצע הספר (הנקרא כמו ספרו של בורקובסקי משמאל לימין) מתחלפת השפה: האותיות בעברית אבל המלים זרות; ושוב מתנגנות מלות "הבה נגילה" בין הרישומים ולקראת הסוף שתי המלים "אני" ו"אמא" חושפות את הסיפור האישי בפרויקט הזה: האמן, שנולד באיראן ובא עם משפחתו לארץ בגיל שנה, גודל לאמץ את הביחד הישראלי (אשכנזי) ולדחות את כל סימני הגלות המגולמים באם ובשפתה. הספר "הבה נגילה" הוא מבט ממוקד על האופן שבו שפת אם הפכה לשפה זרה מעוררת געגועים, בעוד שביטוי ישראלי-ציוני הפך למייצג היהודי הגלותי. הזיקה בין המלים לרישומים פתוחה לפרשנויות ולהרהורים נוספים, ולכן חבל שהספר בכריכה רכה מתחיל להתפרק כבר אחרי דפדופים ספורים.

ספרה של אילנה סלמה אורתר, "מחנה היהודים", יכול להיחשב לספר אמן בעיקר משום שהיא חתומה עליו והוא עוסק ביצירתה. אבל מעבר לכך יש בו כל הסימנים של ספר "רגיל" והוא מתפרסם במקביל לתערוכה המוצגת עתה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. הספר, בכריכה קשה בגוני אפור, מעוצב באופן אלגנטי אך דחוס (טל שטרן). לטעמי, הגופן הדקיק והקטן שנבחר והשוליים המזעריים אינם נוחים לקריאה. הספר כולל כמה מאמרים ושיחות עם האמנית, חומרים תיעודיים בכתב ובתמונה, נתונים ביוגרפיים וכן רפרודוקציות מעבודות האמנית מתקופות שונות, ציורים, רישומים ומיצבים. במובן זה הוא דומה לקטלוג או למונוגרפיה מן השורה.

זהותו הלא-ברורה של הספר אינה פועלת לטובתו, שכן הוא מציג לכאורה כמה עמדות או פרשנויות כלפי עבודתה של האמנית, ויחד עם זאת כל הקולות כפופים להכוונה של מי שחתומה על הספר. בעצם זוהי מונוגרפיה שבה האמנית היא גם הנושא שלה וגם העורכת והכותבת של חלקים ממנה. בין הכותבים על האמנית בספר: האדריכל והתיאורטיקן צבי אפרת, האוצר יונה פישר והחוקרת הצרפתייה סופי ואניש.

מאמר הפתיחה מאת האמנית נקרא "על עקירה, פליטות והגירה: סיפורו של 'מחנה היהודים', מרסיי 1966-1944 - כרוניקה של חיפוש". כשמו, הוא אכן מגולל את סיפורו של מחנה זמני לפליטים, עובדים זרים וחיילים משוחררים שהוקם במרסיי בתום מלחמת העולם השנייה. במהלך שנות קיומו "אומץ" בידי הסוכנות היהודית, ושימש משכן זמני לעקורים מאירופה וליוצאי צפון אפריקה בדרכם לישראל, וכונה "מחנה היהודים". אילנה אורתר עצמה עברה במחנה בהיותה בת שלוש, כשעלתה עם הוריה מאלכסנדריה לחיפה. זיכרונות ילדותה התעוררו בה, לדבריה, כשהגיעה למרסיי ב-1998 בעקבות הזמנה ליצור פרויקט אמנותי בעיר, וכך החלה לחקור את הנושא.

כמחקר על המחנה עצמו, אין בפרק הרבה מעבר למידע כללי שאורתר שאבה ממקורות שונים, ואילו כסיפור אישי אין הוא חורג מהצהרות כלליות כמו "במרסיי הבנתי שמחנה המעבר מסמן את נקודת השבר בחיי - אך גם את נקודת החיבור" (עמ' 9). בשיחה עם צבי אפרת אומרת אורתר, שנושא המיצב במוזיאון הוא "ההיזכרות הקולקטיבית והאינדיווידואלית" באותו מחנה מעבר במרסיי, והוא נועד "להעלות הרהורים (...) ממרחק של זמן ומקום, על הציונות, הישראליות והיחסים הדיאלקטיים בין בית, מחנה וזיכרון". אפרת משיב לה: "זיכרון הוא אף פעם לא בית, הוא תמיד מחנה, חניה - זמנית, ארעית, קצובה" (עמ' 13).

החלק המרכזי והארוך של הספר מוקדש למאמר מאת סופי ואניש הסוקר את עבודותיה של אורתר, החוקרות מקומות ואת ההיסטוריה שלהם, במיוחד היסטוריה שנמחקה והושכחה - כמו זו הערבית בחיפה, עיר מגוריה.

הספרים שנסקרו כאן שונים זה מזה בכוונותיהם ובביצועם. בלי שהדבר נצפה מראש מתגלים כאן כמה מכנים משותפים בתחומי ההתעניינות של האמנים, כולם בני 50 ומשהו: החל במסע - אל תרבות אחרת או אל העבר הפרטי והלאומי; דרך החקירה - האמן כחוקר וכמתעד; במיוחד מעניין לראות את נוכחותו של העולם האיסלאמי המזרח-תיכוני בעולמם האישי ובעבודותיהם של אמנים ישראלים כה שונים זה מזה.



מלמעלה למטה: עבודות של אילנה סלמה אורתר, יהודה פורבורכאי ויהושע בורקובסקי

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת