המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

"קיצורי דרך הביתה" מאת אלכס אפשטיין | מחוז כישופים

עבור מי שמחפשים חוויות שגורמות לגבולות המציאות להפוך לזרזיפים דקיקים על זגוגיות התודעה, "קיצורי דרך הביתה" הוא ספר מעולה

  • מאשה צור-גלוזמן
  • פורסם לראשונה: 17.01.2011
  • 11:19
  • עודכן ב: 19.01.2011
  • 07:49

קיצורי דרך הביתה

אלכס אפשטיין. ידיעות ספרים, 123 עמ', 88 שקלים

למעט הכותרת, כל קשר בין סיפור זה ובין המציאות הוא פרי דמיונם של המחבר והקורא (הסימניה כמכשיר רצח)

המשפט הזה, כמו כל הציטוטים שיופיעו בהמשך, הוא סיפור קצרצר באוסף הסיפורים החדש של אלכס אפשטיין, "קיצורי דרך הביתה". את סיפוריו של אפשטיין כמעט משונה לפגוש מאוגדים בספר.

הדרך הראויה, בעיני, היא לפגוש אותם ספורדית: סיפור אחד מקופל בפתק בספר ששאלת מחבר, שני כקובץ לא מזוהה שצץ באורח פלא במחשב האישי, אחר על דף קרוע שנמצא על ספסל בזמן ישיבה בטלה בשדרה אקראית.

סיפוריו מתקצרים והולכים. הוא אומר: "אי אפשר לכתוב רומן כל כך רחוק מהבית". לפעמים הוא מצליח להאמין לעצמו (הסופר ממאדים)

הספרות מתקיימת באקס-טריטוריה, זה ידוע. ועם זאת, זוהי אקס-טריטוריה שגבולותיה תחומים היטב בין הבהרה משפטית ("כל קשר בין הדמויות המופיעות בספר זה ובין המציאות" וכו') בדף הראשון ורשימת תודות בדף האחרון. ספרו החדש של אפשטיין מתחיל במין הבהרה משפטית מעולם הספרות, בפרגמנט בשם "על כוחה של הספרות הרוסית". הוא מספר שם, בתמציתיות האופיינית לו, על סבתא-רבתא שלו, שסגרה ספר של טולסטוי כל כך חזק עד שמדפי הספר יצא ניצוץ שהצית, בסופו של דבר, את כל בית הקיץ. "לא ירשתי את הכישרון הזה של סבתי", מבהיר אפשטיין, אבל מוסיף שפעם כתב סיפור שהכל מתרחש בו בהילוך לאחור: בית הקיץ עולה באש, הווילון בוער, סבתא-רבתא סוגרת את הספר חזק כל כך עד שהאש נכבית. נראה לי שההבהרה הזאת לא מקרית: מאז שהחל לפרסם ולקבל תשומת לב מהביקורת, סומן אפשטיין כקול אינטלקטואלי מסוג אחר, משכיל בנוסח העולם הישן, שיש לו היכרות אינטימית עם הספרות הקלאסית והוא מלהטט בה כרצונו. לא פעם נרמז ש"הרוסיות" שלו יש בה כדי להסביר את הנאת המשחק בקאנון הספרותי, במובאות הרבות, בהדהודים ובמחוות למעשי ספרות קודמים, קלאסיים או לא.

מפתה לקרוא את "כוחה של הספרות הרוסית" כהבהרה נוסח אפשטיין, כאילו רצה לומר שהוא אינו בא כוחה של הספרות הרוסית, אינו רוצה לשאת את נטל ייצוגה על כתפיו הצרות, ובכוח המסוים שיש לו הוא אף עשוי לכבות את הציפיות המסוימות מאוד שהיא משיתה על כל נושא שם רוסי האוחז בעט ועושה זאת בכישרון ובייחודיות. גם רשימת התודות שלו, אגב, היא לא לגמרי מסורתית.

בתוכן העניינים הסיפור הזה בא לפני קודמו. התלמידים שאלו את מורה הזן: "התוכל לקשור את שרוכי נעליך ביד אחת?" הוא ענה: "אם אני מאוד ממהר" (תורת היחסות)

אפשטיין הספיק הרבה ב-20 השנים האחרונות - 11 ספרים יצאו תחת ידיו. ספרי שירה, רומנים, ספר ילדים וקובצי סיפורים קצרצרים, שמאפיינים את כתיבתו יותר מכל.

יש כמה דרכים לגיטימיות להתייחס למלאכתו: לעסוק בהשראות ובהשפעות המגוונות על כתיבתו מעולם הספרות והפילוסופיה; לנתח את יסודות הסיפור הקצר ואחיו הקטן והחצוף, הסיפור הקצרצר, בואכה המשפט היחיד; לסמן את אפשטיין כקול ייחודי אך לא חסר תקדים בקבוצה קטנה ומובחרת של סופרים מסוגו.

בינות לכותבי הרומנים ארוכי היריעה, הביקורת החברתית, הפצע הפרטי או הלאומי, מגיחים מדי פעם בפעם סופרים שעניינם הוא, אולי יותר מכל, המעשה הספרותי: הקריאה, הכתיבה, הקיום הפרדוקסלי של הספרות לעצמה, ללא כותב או קוראים - קיום שמזכיר את חידת הזן הידועה "אם אף אחד לא ראה ולא שמע את העץ הנופל ביער, האם הוא באמת נפל?" זוהי התייחסות לספרות כסוג של כישוף מעודן, המפעיל נימים מסתוריים בנפש הכותב או הקוראים, וביתר שאת במרחב הלא ממופה שבין הכותב לבין הקוראים.

יתרה מזאת, זה כישוף הממשיך לפעול גם כשהמלים הכתובות אינן חיות בתודעה אנושית כלשהי, ואולי דווקא אז הכישוף פועל עוד יותר: דמויות מספרים שונים מבקרות זו את זו, ספרים מחליפים מיקומים על המדף, ספריות מרוחקות מתקשרות אחת עם השנייה. לכן הדרך הנאותה ביותר להתייחס לאפשטיין היא כאל סופר שכותב את מה שאפשר לכנות "ספרות בישול לדז'ה-וו או למפגש לא צפוי בחלום". אחד מספריו אכן נקרא "מתכוני חלומות".

שנתיים של מחסום כתיבה. החדר הריק מלא בערימות ספרים. על זגוגית החלון, באבק, כתוב: "ללא כותרת.doc" (תכף אשוב) הספרות היא כלי רכב תודעתי, שהנוסעים בו נודדים בזמן או במרחב, ולעתים קרובות בשניהם. אפשטיין כותב לא רק כדי להפעיל את כלי הרכב הזה - אם כי הוא עושה זאת בהצלחה ניכרת - אלא אולי בעיקר כדי לבחון את אופן ההתרחשות של המסע התודעתי.

הבחינה הזאת, שנעשית באמצעים ספרותיים לעילא, גורמת לקוראים התקפי דז'ה-וו חוזרים ונשנים וחודרת לתוך החלומות, הן בשינה והן בהקיץ. לא כולם אוהבים לחוות משחקי מחבואים קוגניטיביים, אבל בשביל מי שמחפשים דווקא חוויות מהסוג הזה, שגורמות לגבולות המציאות להפוך לזרזיפים דקיקים על זגוגיות התודעה, "קיצורי דרך הביתה" הוא ספר מתכוני חלומות מעולה.



אלכס אפשטיין

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת