טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | חלומות של פרעונית

תגובות

מרב סודאי - "הולכת כמו מצרייה", גלריה ג'ולי מ', תל-אביב

נדמה אולי למי שמתבונן בציוריה העכשוויים של מרב סודאי שהיא חוזרת אחורה בזמן לשנות השמונים, אל עידן "ציורי המדרשה". זה סוג הרגישות המסוים - וסודאי ניחנה ברגישות אישית גבוהה - לציור חומרי, המשתמש באמצעים טכניים חיצוניים לציור, כשבלונות, ספריי-תעשייתי ומסקינטייפ; אמצעים המחדירים אלמנט ידני בציור. אמצעי העשייה טכניים לכאורה, אך מיזוגם ברגישות ובעזרת חומרים ויזואליים מושאלים ממקורות אחרים, בורא רטרו אישי, המצטיין ביכולת ציורית עשירה ופלסטית. הציור של סודאי נראה לפעמים כתבליט, כאשר הצבע נהפך בעצמו לחומר, לנוכחות בעלת עובי ונפח.

בעולם הציורי הזה יש ישראליות חילונית, סגפנית ובדלנית, אך מעורה בחומרי המזרח התיכון. היא משחזרת ומשנה את המפגש בין מצרים העתיקה לאמנות האיסלאם ומחדירה לתוכו אלמנטים של תרבויות שכנות ומסוכסכות, בסטייה אישית ונשית. היא סובבת תמיד את האיסור על עשיית פסל ומסכה, חוברת למופשט מודרני. באופן נסי היא מאחדת את הסלסול של האות הערבית עם נוקשותה המתרצה תחת ידיה של האות העברית. היא מקיימת ביצירתה מתח בין הכמיהה להשתלב לבין הרצון לשמור על עצמאות, כישראל עצמה, שהיא שטעטלית ומזרחית בעת ובעונה אחת.

בסורג האוריינטלי של "ענני רקיע", משתלב החלק התפוח בחלק הצר של הסמוכים לו וחוזר חלילה בתנועה המתערסלת פנימה והחוצה בהרמוניה. סודאי ממירה את משחקי הפוזיטיב והנגטיב הבוראים זה את זה, כמו "כד" ו"ראש" של רפי לביא. האורנמנטיקה משמשת לסודאי תבנית יציקה לעולמה הציורי, גריד שרירותי וגמיש כאחד. במימיו של "אגם קדוש", שקישוטיות המקדשים שמסביב נשקפת בו, חודרים גורמים זרים להפר את האידיליה. "שני כוכבים" מציג כוכב נגטיבי הגוזר את צורתו במעין פות נבצע; הכוכב השני תלוי ככוכב בית לחם על קצה נזילה שחורה. הכוכבים המהופכים כמו מנסים לאזן זה את זה בנוף הפנים והחוץ, המשמש להם נוסחה של יופי.

ב"אינשאללה נוף" מיתמר, מתוך מישור של זהב בחושך ועל פני שכבות ארכיאולוגיות קדומות, עמוד עשן מקראי, כמו זה שהלך לפני בני ישראל במדבר, וקרעיו מטמיעים אותיות ערביות-עבריות הנושאות תפילה ותקווה מתוך התוהו ובוהו של כל האלמנטים המופרדים. ב"מצרי" ניצב אל, או פרעה, בפרופיל משוטח והרואי, דורך את קשתו כנגד האויבים, מתממש ונמוג בעבודה המסתירה ומגלה סודות של יופי סבוך. ב"עפיפון", אחת העבודות היפות בתערוכה, שט באלכסון עפיפון של שבלונת הענן או הפרח, שסודאי ריססה בתרסיס חום-כהה על שמים של ירוק בהיר מאוד וחצי שקוף. בחובו מתגלה גריד צפוף של מפת תחרה המשמשת שלד עדין ונוקשה, ובחלק התחתון סוחפים מי נהר את דם הקרבות, זולגים כדמעה.

ב"מתפללות" כמו נקברו חיים הנשים המתפללות, המקוננות, בתוך פירמידה מנוחשת - חיזיון הנגלה כמו על בימת האופרה "אאידה" לאחר סתימת הגולל על הקבר המלכותי. יש להתקרב אל הציור גדול הממדים כדי להבחין בעושר הרבוד בו (כמו בכל הציורים בתערוכה): בפסיפס הצורות הגיאומטריות המרכיב ומפרק את דמויות הנשים מבפנים. בציור מונומנטלי אחר מתחלפות היוצרות, וחלקה התחתון של אלה פרעונית, המתגשם מנבכי מסכים סבוכים של קליגרפיה צבעונית ושל זהב, רומס בסנדליה המלכותיים ראשי גברים.

גלעד ברעם - "פוטוסקייפ 2.0", אוצרים דנה גילרמן ושגיא רפאל, גלריה טבי, נוה צדק

כסוג אחר של ריבוד, מארג ומיסוך, המתקיים לעצמו, כיחידה אוטונומית, פועל המיצב/ג הזה של גלעד ברעם. בטבור החלל ניצבת מדפסת המחוברת למחשב המחובר למנוע החיפוש של גוגל אימג'. הוא מזין את המדפסת בשיטתיות מדי כמה דקות בדימויים אקראיים, והם מודפסים על נייר מעגלי מחזורי, הנסמך על שלושה "חמורי" ברזל. המדפסת מדפיסה במשך כל שעות פעילות הגלריה דימויים על גבי דימויים: תמונות של מצולות הים על פני אנשים אנונימיים, על פני מכוניות וכיו"ב - בסוף כל שבוע נגזר הנייר ונתלה באטבים לאורכו של כבל, וכך בסוף התערוכה יהיו תלויות, מקבילות זו לזו, חמש מגילות, כפסיפס קיר עכשווי.

המדפסת נדמית למין אורקל עדכני הפולט נבואות אניגמטיות וסתומות. זה מארג בעל יופי המצוי מחוץ לכללים של היופי המקובל והמסורתי, כיופי אחר ועכשווי, המשקף את הקקפוניה הווירטואלית הא-טונלית. אך ברעם עושה זאת דווקא באופן א-וירטואלי, מוכני, חומרי, של צבע דפוס על נייר, חושף טעויות, שגיאות כמעט אנושיות.

מסביב, על הקירות, תלויים תצלומים מהסדרה "צילום בשלט רחוק". ברעם גייס באמצעות הזמנה שהעביר ברשתות החברתיות אנשים שונים מרחבי העולם לשיחת וידיאו בסקייפ. הוא הדריך כל אחד מהם לצלם, לפי הוראותיו המדויקות, באמצעות מצלמת האינטרנט של מחשבם את סביבתם המיידית. מתוך הרצף הזה ברעם מבודד דימוי, מדפיס ומגדיל אותו, ומתקבלות רוחות רפאים ודימויים - שוב צילום העונה לכללים אחרים, שכמו במודע מבטל את עצמו וכל הילה של יחידאיות או ייחודיות.

ואגב מדפסות ומגילות חסרות שחר: במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב, עוז מלול בתערוכתו "בפני עיוור לא תשים מכשול" מפיח חיים חלקיים בעדר של מדפסות אבודות, משתמש בגופן ובמנגנוני ההפעלה שלהן לשימושים נחותים, משובשים וסוטים, בורא מין יצורי כלאיים מופרכים במיזוג של הומור, תוגת מכונות שעבר זמנן, דמיון רב וכוח המצאה קינקי.



מרב סודאי, 'אינשאללה נוף', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות