רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני החזיר ובני הקוף

אין זה מן הנמנע כי שמות השבטים היהודיים של חצי האי ערב, נדיר וקורייזה, כפי שהגיעו אלינו במקורות הערביים, אינם אלא שיבושים של שמות בתי כוהנים מימי בית שני, בית חזיר ובית קייפא

תגובות

"ועשה אותם (אלוהים) קופים וחזירים", הקוראן, סורת אלמאאידה (סורת השולחן), פסוק 63. סורה (פרק) זו עניינה הוויכוח עם הנוצרים ועם היהודים.

המקורות התלמודיים והערביים מלמדים על אוכלוסייה יהודית שעברה מארץ ישראל לחלק הצפוני של חג'אז שבחצי האי ערב. האזור שבו ישבו היהודים כלל גם את העיר ית'רב, שנקראה אחר כך אלמדינה ("העיר"), כי היתה עירו של מוחמד. נאמר על יישובי היהודים בחג'אז שהם נוסדו בימי השלטון הרומי-ביזנטי, ואכן השתמרו כתובות יהודיות שזמנן כנראה המאה הרביעית. אבל היהודים התיישבו באזור זה זמן רב לפני כן. לפי המסורות המוסלמיות נמנתה ית'רב עם ערי העמלקים שכבשו בני ישראל. דבר זה למדו המוסלמים כנראה מן המקרא. מכל מקום, המקורות הערביים רואים ביהודים את הראשונים שפיתחו באזור זה חקלאות, חפרו בארות ונטעו דקלים - כל זה בשונה משבטי הערבים הקדומים, שהיו נוודים.

באזור זה היתה מעורבות, ולעתים אף שליטה, של ממלכת פרס, שתמכה ביהודים אלה. ערבי מבני בנו עטפאן מתאר את בני בנו קורייזה, אחד מבתי האב היהודיים בחג'אז: "הם היו אנשים ממוצא נכבד מאוד, היו בעלי נכסים. בעוד לנו, לשבטים הערביים, לא היו עצי תמר ולא כרמים, בהיותנו אנשי הגמל ורועי צאן".

על פי מסורות תלמודיות, ההתיישבות היהודית העיקרית בצפון חצי האי אירעה מיד אחרי מרד בר כוכבא (135 לספירה), לאחר שרבים מן הלוחמים היהודים נמלטו לשם, אל שבטי הערבים. מסורת חז"ל מדברת על שמונים אלף פרחי כהונה שהלכו (אחרי כישלון מרד בר כוכבא) "אצל ישמעאלים; ביקשו לשתות כי היו צמאים מאוד, הביאו לפניהן מיני מלוחים ונאדות נפוחות, ואמרו להם אכלו ואחר כך תשתו (ונתנו להם את המים בנאדות). וכשהיו מתירים את הקשר ושמים בפיהם היתה הרוח יוצאת וחונקת אותם". המסורות המוסלמיות קוראות ליהודים האלה "אלכאהנאן", לשון זוגי, "שני הכוהנים", והכוונה כנראה לשני האישים הקדומים שהיו אבותיהם ושנתנו את שמותיהם לשניים מהשבטים היהודיים באזור: נדיר וקורייזה.

במאה שלפני האיסלאם אנחנו מוצאים את השבטים הערביים שקועים עמוק במלחמות בינם לבין עצמם, או מצטרפים - בדרך כלל כחיל חלוץ - למלחמות שהתנהלו בין שתי מעצמות התקופה: ביזנטיון ופרס. ליהודי הסביבה היתה השפעה רבה על האמונות ועל חיי הדת של השבטים, ומהם למד גם מוחמד על הנביאים הקדומים ועל מעשיהם ודעותיהם, מה שהביאו להצטער על היעדר נביא ערבי. היה זה כ-500 שנים אחרי מרד בר כוכבא והתיישבות היהודים בית'רב. נוכח המלחמות הבלתי פוסקות בין השבטים, נולד בלבו של מוחמד הרעיון לאחד אותם לכוח אחד. אם יתאחדו, יוכלו להקים צבא אדיר, ובעיקר חיל פרשים, על סוסים ועל גמלים. מתוך אמונה שלמה שמקור המחשבות האלה הוא אלוהי, ניהל מוחמד מאבק אכזרי במתנגדיו. המסתייגים העיקריים היו היהודים, אבל היתה באזור גם השפעה נוצרית חזקה.

את הניצחון על השבטים היהודיים קורייזה ונדיר השיג מוחמד עד מהרה, והתוצאה היתה רציחת הגברים מן השבט היהודי האחד, בני קורייזה, ומכירת הנשים והילדים לעבדות; וגירוש השבט האחר, בני נדיר, על רכושם: "והם העמיסו מרכושם כמה שיכלו הגמלים לשאת, והיה כל אחד מחריב את ביתו, עד סף הבית, והיו מעמיסים את החלקים על הגמלים, והם יצאו אל ח'ייבר", אזור בצפון חצי האי; ויש לנו ידיעות שמשם המשיכו ליריחו.

ראינו עד כאן שהיו שני שבטים יהודיים עיקריים; נזכר גם שבט נוסף, בני קינאקאע, שנגדם לא נלחם מוחמד ושעליהם אין לנו שום ידיעות משמעותיות. על שני השבטים היהודיים הראשונים אמר מוחמד שאלוהים קילל אותם שיהיו חזירים וקופים. הסורה (פרק) החמישית של הקוראן, שפסוק ממנה מובא בתחילתו של מאמר זה, היא המקור המרוכז והמפורט ביותר לטענותיו של מוחמד נגד שתי הדתות האחרות, נצרות ויהדות.

כאמור, שבטי קורייזה ונדיר מכונים במקורות המוסלמיים "אלכאהנאן", "שני הכוהנים". מיהם בתי האב האלה שנאחזו במשך חמש מאות שנה בחצי האי ערב? יכולים וחייבים אנו לשער שהיו שייכים לבתי אב של כוהנים, ואלה הלא נזכרים במקורותינו לא מעט. בתחילה, כמובן, במקרא. כאן אנחנו מוצאים שמות בתי אב של כוהנים. ובהמשך הם נזכרים, לפחות באופן חלקי, במקורות המאוחרים יותר, במשנה, בתלמוד הירושלמי, ואף אצל יוסף בן מתתיהו ואפילו בכתבי הברית החדשה. שמות של משמרות כוהנים (הכוהנים היו מחולקים ל-24 משמרות, שהיו מתחלפות מדי שבוע בבית המקדש) הונצחו בכתובות בבתי כנסת, ששרידים ארכיאולוגיים מהן התגלו בתקופתנו. השמות שקועים גם בספרות ימי הביניים, בעיקר בפיוטים. חכמי ישראל בדורותינו ניסו לשחזר את השמות ולהכניס סדר בדברים המפוזרים והמעורפלים האלה.

במקרא אנחנו מוצאים שמות של כוהנים, בדרך כלל בתור בתי אב. בין שמות הכוהנים הנזכרים במקרא, במשנה ובירושלמי מוצאים את השמות חזיר והקוף (בארמית: קייפא). מנהג השבטים באותה תקופה היה לקרוא לעצמם בשמות דוחים, או אף מפחידים; ואילו לעבדים קראו בשמות יפים. מוחמד ביקש לשנות את המנהג הזה, ודרש ממאמיניו שיבחרו לעצמם שמות יפים, שבהם יופיעו, כשיבוא יומם, לפני האלוהים. נראה שהכוהנים הביאו את שמותיהם ממצרים ומכל מקום, אין בכל המסורות על כוהנים, לא במקרא, לא במשנה ולא בירושלמי, שם שידמה לנדיר ולקורייזה.

נפנה עתה לשני מקורות חיצוניים, שאחד מהם הוא יהודי, יוסף בן מתתיהו. בסיפור חייו הוא כותב על משמרות הכהונה, שאבותיו תמיד היו בראשונים שבהן. הוא מזכיר את הכוהן הגדול יוסף, Kaiafa, הוא קייפא או קייפה: הקוף, בארמית. מוצאים אותו גם בברית החדשה, כ-Kaiafas, שנאמר עליו שהיה כוהן גדול ושהשתתף בפרשת צליבתו של ישו.

כלומר, אין במקורות יהודיים קדומים זכר או אזכור של ראשי כוהנים ששמם נדיר או קורייזה; ואין במקורות ערביים זכר כלשהו לשם מן השמות של הכוהנים היהודים הנזכרים במקרא. כאן באה לעזרתנו ביאטריס גרונדלר, שכתבה ספר (1993 ,The Development of the Arabic Scripts) על התפתחות הכתב הערבי. היא חקרה שרידים ארכיאולוגיים ופפירוסים עתיקים והרכיבה רשימות של אותיות; תחילת הכתב הערבי היה הכתב הנבטי, והסדרות הראשונות אצלה מראות אותיות מן הכתב הזה; אחר כך היא מביאה תמונות אותיות מן התקופה הסמוכה לאיסלאם, בדרך כלל מתחילת המאה השישית לסה"נ; ומדור שלישי הוא הכתב מתחילת התקופה המוסלמית. מעבר הדרגתי לכתיבה הערבית הידועה לנו החל כנראה בסביבות 200 שנה מתחילת האיסלאם.

באופן כללי אפשר לשער שהמעתיק הראשון קרא ללא קושי מלים ושמות ערביים שהיו ידועים לו היטב; אבל לא שמות שהיו זרים לו, כ-200 שנה אחרי זמנם. ספרה של גרונדלר מלמד אותנו על חוסר האחידות הקיצוני של הכתב הקדום הזה. אפשר לומר בבטחה רבה שהשמות נדיר וקורייזה הם העתקות שגויות של הכתב הקדום, והאפשרות הסבירה ביותר היא ששמות בתי האב הכוהניים האלה היו: חזיר והקוף (בארמית ?קייפא').

כאן יאמר אולי הקורא: אבל עדיין זו השערה, דרושה עוד הוכחה יותר אמינה. והלא היא לפנינו, כתובה בערבית, קללת אלוהים על היהודים: "עשה אותם חזירים וקופים". זה מה שנאמר ליהודים באלמדינה, שהיו כוהנים, בני חזיר ובני הקוף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות