המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

חקר הספרות | הבנת הנקרא

  • אברהם בלבן
  • 13.07.2011
  • 09:19

לקרוא את ש"י עגנון אריאל הירשפלד. הוצאת אחוזת בית, 246 עמ', 88 שקלים

לקרוא את דן צלקה אורי הולנדר. הוצאת אחוזת בית, 174 עמ', 88 שקלים

לקרוא את אורלי קסטל-בלום אורי ש. כהן. הוצאת אחוזת בית, 246 עמ', 88 שקלים


על רקע השפל המתמשך בחקר הספרות העברית, אי אפשר שלא לשבח את יוזמתה של הוצאת "אחוזת בית" להוציא סדרה של ספרי מבוא על סופרים ישראלים ותיקים וחדשים. חונכים את הסדרה ספרים הדנים בפואטיקה של ש"י עגנון, דן צלקה ואורלי קסטל-בלום, וההוצאה מבטיחה שלישייה דומה לקראת שבוע הספר 2012 (דבורה בארון, יהושע קנז ואתגר קרת), שאחריה יבואו ספרים נוספים. הרעיון, לדברי המו"לית והעורכת הראשית, שרי גוטמן, הוא ש"יהיו בכל שלישייה סופר ותיק שמאפיין את תחילת המאה ה-20, סופר מאמצע המאה, וסופר שהתחיל את כתיבתו לקראת סוף המאה ה-20. וזאת במטרה לתת תחושה בכל יציאה לאור של שלישייה של ציר היסטורי בספרות העברית (וגם ביטוי לסופרים פחות מוכרים, כגון דן צלקה)". גם הכיתוב על שערם האחורי של הספרים מבשר כי "סדרת ?לקרוא את' נועדה לאפשר לכל הקוראים, גם לאלה שלא למדו ספרות, להתוודע אל אופי הכתיבה הייחודי של סופרים עבריים מרכזיים".

*

הספר הקרוב ביותר למימוש מטרותיה של הסדרה הוא ספרו של עורך הסדרה, אריאל הירשפלד, ולו בגלל שהוא חוזר ומזכיר לקוראים כמה מיצירותיו הנפלאות של עגנון, ואכן מפתה לשוב ולקוראן. הפרק הראשון מתעכב על הפתיחות של סיפורי עגנון, על המוסיקליות העשירה שלהן, ועל העברית העגנונית הייחודית. הפרקים הבאים מתרכזים כל אחד ביצירה מסוימת, וממנה יוצאים להכללות מקיפות על נושאיו וסגנונו של עגנון. הסיפור הקצר "שלוש אחיות" מוצג כמפתח לקריאה בסיפורי המחבר, לראיית המרקם השירי העשיר שלהם ולמקומו המכריע של הקול המספר. הסיפור המפורסם "גבעת החול" משמש את הירשפלד כקרש קפיצה להצגת המושג "אירוניה" ולסקירה קצרה של התפתחות האירוניה העגנונית (אירוניה ועגינות הם שני המוטיבים השכיחים ביותר בספר).

גם הפרקים הבאים עוסקים בסיפוריו היותר ידועים של עגנון, "אגדת הסופר", "בדמי ימיה" ו"הרופא וגרושתו". קוראים המכירים את חקר עגנון יודעים כי תלי תלים של פירושים נכתבו על הסיפורים האלה. הירשפלד לוקח בחשבון את הספרות הענפה הזאת, גם מבלי שהוא סוקר אותה בהרחבה (סקירת הגנאולוגיה של "הרופא וגרושתו", סיפור שהחל את דרכו כאפיזודה ברומן "אורח נטה ללון", היתה אולי מסייעת לדיון בסיפור ובדרכי הסיפר שלו). הישגו העיקרי של הספר טמון בכך שלמרות שפע הדיונים בסיפורים אלה, מצליח הירשפלד להציג פרשנות מקורית משלו.

פרקיו האחרונים של הספר אינם מתמקדים בסיפור זה או אחר, אלא פורשים כמה היבטים מרכזיים ביצירת עגנון. עניין מיוחד מצאתי בפרק העוסק ביסודות הטראגיים ביצירת עגנון ובפרק הסיום, שעניינו יצירותיו המאוחרות של עגנון והשינוי שחל בפואטיקה העגנונית - הטלת ספק בעצם האפשרות לספר סיפור.

*

דן צלקה הוא הפחות מוכר מבין הסופרים החונכים את הסדרה. אורי הולנדר עוקב אחרי התקבלותו (למעשה, אי התקבלותו) של צלקה על ידי מבקרים וקוראים, מתאר את עיקרי הפואטיקה שלו, ומסביר היטב מדוע נשארו ספריו בשולי המערכת הספרותית. הפואטיקה של צלקה קשורה קשר הדוק בביוגרפיה-גיאוגרפיה שלו. צלקה נולד בוורשה, נדד עם בני משפחתו במשך מלחמת העולם השנייה ברוסיה, ושב לפולין כשהיה בן עשר. הוא עלה לישראל ב-1957, ובראשית שנות ה-60 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. אחר כך חי זמן מה בצרפת ונדד בין ערים אירופיות שונות, לפני ששב לישראל באמצע שנות ה-60. לא פלא שבאחד הראיונות המוקדמים שהעניק אמר כי "אדם נושא עמו מזוודה ובה כמה תווים, ספרים, איזה כלי נגינה, ובאופן תיאורטי מן הראוי שיעבור בחברתה של המזוודה על פני כל העולם, ויוכל לגור אפילו בניו זילנד. אני מחפש מעין קולוניה יוונית, ציוויליזציה הניתנת להעברה". בראיון המוקדם הזה נמצא את כל המרכיבים שהפכו את צלקה לזר ומוזר בעיני הקוראים הישראלים, ביניהם דגש רב על הצורניות של יצירת האמנות ואמונה בקיומה של איזו ציוויליזציה מופשטת-אפלטונית, שאין לה כל קשר הכרחי עם זמנה ועם מקומה (והשוו את תיאורי תל אביב ברומן השני של צלקה, "פיליפ ארבס", לתיאורי תל אביב ב"זיכרון דברים" של יעקב שבתאי, שני רומנים שיצאו ב-1977). הולנדר נעזר בראיונותיו של צלקה כדי להאיר את הפואטיקה המיוחדת שלו, אך הוא מודע היטב לכך שהמצב התרבותי הישראלי העכשווי אינו נוטה חסד לפואטיקה זו.

*

חסידיה הרבים של אורלי קסטל-בלום ימצאו בספרו של אורי ש. כהן סקירה כרונולוגית מקיפה של יצירתה, ודיון מעניין במפנה שמציינים הרומנים האחרונים שלה (בעיקר "חלקים אנושיים" ו"טקסטיל"), שבהם "קסטל-בלום מדברת בצורה די גלויה בשבחו של הרצף, ובכך סיפוריה ריאליסטיים מאי פעם ומשקפים בדייקנות את המציאות הישראלית שעדיין מתעקשת על הרצף, על השייכות לגוף הלאומי". פרקים מרכזיים בספר עוסקים ב"אי-הקריאות" של הטקסט הקסטל-בלומי ("אי-הקריאות עצמה היא קריאות של טקסט שאינו נשמע להיגיון של סיפורים שנהוג לספר על המציאות, אלא להיגיון של חומרי הלשון, הפיגורות המרכיבות את תודעת המציאות של בני האדם", כותב כהן), ביחסים בין הלשון למציאות, באפקטים ההומוריסטיים של הטקסט, בכלכלת הרגש, ובמתח בין "צפוניות" ל"מזרחיות". על "דולי סיטי" נכתבו כבר מחקרים מקיפים, והדיון ברומן הזה אינו מוסיף הרבה על מה שכבר נכתב עליו. הדיון ביצירות אחרות (בין השאר בסיפורים "סיפור של מישהו אחר" ו"אמי פה שורל") מקורי ומשכנע.

לזכותו של כהן יש לומר כי שלא כהירשפלד וכהולנדר, אין הוא מהסס להיכנס לסוגיות של הערכה, והוא מציין במפורש איזה מיצירותיה של קסטל-בלום נראות לו מקוריות ופורצות דרך ואיזה פחות מגובשות ומוצלחות.

*

המטרה המוצהרת של הסדרה החדשה, צריך לומר, אינה ברורה לגמרי. האם המטרה היא לבחור סופרים מרכזיים, מאפיינים; או שמא לנסות להסיט סופרים "פחות מוכרים" מן השוליים אל המרכז? הבחירה בדן צלקה לשלישייה הפותחת את הסדרה מוזרה. עולמו המיוחד של צלקה פנה לקורא ישראלי שכמעט שלא היה קיים בחייו של צלקה, ועל אחת כמה וכמה בימים אלה, ואני מסופק אם יהיה בספרו של אורי הולנדר כדי לקרב אותו לקהל הקוראים העכשווי. צלקה היה, מן הסתם, הראשון שיתנגד לכך שימקמו את יצירתו ב"ציר היסטורי" כלשהו של הסיפורת העברית. אם יש בשלישייה הראשונה הזאת כדי להעניק תחושה כלשהי של "ציר היסטורי", הרי זה רק במכנה המשותף המרומז של סופרים שיצירתם אינה צומחת רק מן החולות הישראליים, אלא מדגישה באופנים שונים את המתח שבין ישראל לבין הגולה, שממנה באו היוצרים (עגנון, צלקה) או הוריהם (קסטל-בלום).

שאלה עקרונית אחרת היא שאלת קהל היעד של ספרים אלה. לכאורה, נועדו המבואות האלה לקוראים הסקרנים והפתוחים, גם אלה שלא למדו ספרות (ובדברי הפתיחה של המו"לית, "בעיקר אלה שלא למדו ספרות"). במלים אחרות, הרעיון היסודי היה להוציא ספרי מסות קריאים ונגישים, ולא ספרי מחקר הנשענים על לשון מקצועית וכוללים אפאראט מדעי רחב ומפורט. אכן, לא נמצא כאן כלל הערות שוליים וגם הרשימות הביבליוגרפיות מצומצמות למינימום הכרחי. עם זאת, נדמה שהמחברים שכחו לא אחת מה עשויים להבין הקוראים הסקרנים והרגישים שלא למדו ספרות. מה עשויים, למשל, הקוראים להבין מן הפסקה הבאה, המובאת בעמודי הפתיחה של "לקרוא את אורלי קסטל-בלום":

"אם המיניות היא נקודת התורפה, אם הסופרת היא זונת צמרת, הנחדרות שלה היא המקום שדרכו עולם הדימויים והסמלים - השיח - נכנס אליה. הטקסט, אם כך, הוא מנגנון ההגנה שלה, מנגנון שהרצף שלו שומר על ההוויה, אבל הסובייקט שלו מפורק בתוך מקטעים של אותו רצף עצמו. במלים אחרות, הטקסט בהכללה הוא מנגנון ההגנה, אבל בו בזמן, אם יורדים לפרטים, הוא מחזיר מלחמה שערה בדרך שבה הוא מטפל בחומרים שבהם עשויה התוקפנות של השיח" (עמ' 18). סליחה? כותב שורות אלה, שלמד ספרות שנה או שנתיים, צריך היה לשוב ולקרוא את הדברים כדי להבינם. לקוראים רבים אחרים תשמש פיסקה זו ודומותיה עילה לזנוח סופית את הספר.

יכול להיות שהספרים האלה נועדו לקוראים שלא למדו ספרות, אבל, במודע או שלא במודע, הם נכתבו לקוראים המכירים היטב את השיח הפוסט-סטרוקטורלי (והתגברו כבר על כמה וכמה מספרי "רסלינג"). במלים אחרות, נדמה לי שהבעיה העיקרית העומדת לפני ההוצאה ועורך הסדרה היא הגדרה ברורה יותר של קהל היעד של המבואות האלה. אם קהל היעד הוא אכן בעיקר אלה שלא למדו ספרות, על הספרים להיכתב אחרת ולהיות יותר ידידותיים למשתמש. אם קהל היעד הוא בעיקרו סטודנטים, כדאי היה מאוד לפחות להוסיף אינדקס לספרים.

בדף הפרסומי של ההוצאה מציינת שרי גוטמן כי חלומה הוא שעשרות ספרי הסדרה יאכלסו עם השנים מדף שלם ומפואר. קוראים, חוקרים ומבקרים שהסיפורת העברית לדורותיה יקרה להם יצטרפו בהתלהבות למשאלה הזאת.

הפרופ' אברהם בלבן הוא משורר, סופר וחוקר ספרות. ספרו "גל אחר בסיפורת העברית" ראה אור בהוצאת כתר



דן צלקה


אורלי קסטל-בלום




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים