גנב החלומות

יפתח אלוני. הוצאת ידיעות ספרים, 215 עמ', 88 שקלים

את עלילת "גנב החלומות" מניעות 12 דמויות מרכזיות. מיד בתחילת הספר מציין המחבר, יפתח אלוני, את שמותיהן וגם את הקווים המרכזים באישיותן. כך לדוגמה הוא כותב על שאול: "איש יפה בן עשרים, גדל בכפר למיוחדים. יש לו סינדרום סינסתזיס ואובססיה לתיעוד. בא לגור אצל ג'וי וטבת". נדמה שהערה זו היא חלק מניסיונו של אלוני להתמודד עם משימה גדולה שלקח על עצמו: את טבת לדוגמה, שהוא דמות המספר, הוא מתאר כמי שמתחבא בפיסות הזיכרון שהוא גונב מאחרים. ההצגה המעורפלת הזאת של הגיבורים מעלה חשד מסוים, שהמחבר רוצה לחסוך לעצמו את המלאכה המפרכת של עיצוב הדמויות באמצעות קיצור הדרך שמאפשרת הדבקת התוויות.

אלוני בוחר בגוף ראשון לאורך כל העלילה: אחד-אחד הוא מעלה את גיבוריו לבמה ושם בפיהם טקסטים, שלעתים קרובות נשמעים דומים מאוד לטקסטים של חבריהם. הם כותבים זה לזה אי-מיילים, מנהלים יומנים, מפלרטטים האחד עם השני, נפגשים מדי פעם בפעם למאבקי כוח גבריים בעיקר, וגם לכמה תצוגות של מיניות מזויפת מצד הנשים.

עלילת הספר פשוטה למדי: צ'יקו, בעלה של אלה, מחליט יום אחד להסתלק לאמריקה. אמנם נראה שהסיבה להסתלקותו היא משבר אישי, שתחילתו בכך שהוא עוזב את מקום עבודתו ואחריתו בחובות כספיים שהוא מסתבך בהם כתוצאה מהימורים, אבל יש בזה יותר: צ'יקו נוסע לאמריקה כי נמאס לו מההוויה הדביקה שמציעה לו שגרת חיי הנישואים, גידול הילדים ותשלומי המשכנתה. בכך הוא מגשים למעשה את חלומם של רבים מהגיבורים, שמכירים זה את זה, מודעים זה למעשיו של זה ויש ביניהם קשרי חברות ועבודה.

האומנם יתפכח צ'יקו מהחלום האמריקאי, יעזוב את ג'ינה, האשה שפגש שם, ייטוש את המשרה שקיבל באוניברסיטה ואת הדירה בהארלם וישוב אל אלה ואל הילדים, או שיישאר שם ויבנה לו חלומות חדשים - שגם סופם להתנפץ אל מול השגרה והקשיים? את השאלה הזאת בוחנים הוא וחבריו שנשארו בארץ, וזה הרקע שעליו מפתח אלוני את עלילות המשנה שלו, ושעליו מנהלות הדמויות האחרות את חייהן - תוך שהן מתמודדות עם השעמום, האחריות, חוסר המשמעות, העדר התשוקה והרצון לסיים את כל העניין הזה שנקרא החיים.

המשימה שלקח על עצמו יפתח אלוני לכתוב ספר מעניין על אנשים משועממים שאינם בטוחים אם עליהם לנסות להחיות את רגשותיהם או לנוס מהם כל עוד נפשם בם, היא משימה כבדה, ולעתים קרובות הוא מתקשה לעמוד בה. את דפי ויובל למשל הוא שולח לסנט פטרסבורג כדי להתנער קצת מהדיכאון ומתחושת חוסר השייכות שמלווה את דפי, שעלתה לארץ מרוסיה, מאז נעוריה.

אבל מתברר, כצפוי, שהגיהנום אינו מצב גיאוגרפי אלא מצב שאותו נושאים הגיבורים אתם לכל אשר יילכו. כאשר מתברר לדפי שאפילו סנט פטרסבורג אינה מאירה את יובל באור חדש, היא מציעה לו לצאת לבלות עם נינה, העוזרת הרוסייה שלו, בוגדת בו קצת עם זה וקצת עם ההוא, אבל כשהוא מציע להתגרש היא חושבת שזה רעיון רע.

גם טבת וג'וי מנסים להחיות את מה שמת ביניהם באמצעות קניית בית חדש, ובכלל, נדמה שאלוני מוליך את גיבוריו בכל נתיבי הבורגנות האפשריים בדרך לקונסנסוס המדומה על האושר והעושר: הוא מפייס ביניהם באמצעות הריונות, מרענן אותם באמצעות חיים בחו"ל וכובל אותם זה אל זה במשכנתאות בממדים מפלצתיים שכל זמן שהם צעירים ובריאים, בעלי חשקים ורצונות, לעולם לא יצליחו להחזירן ולנוס על נפשם.

מה בעצם רוצה אלוני ומה רוצים גיבוריו? הוא אמנם שולח אותם למצוא תוכן לחייהם ומשמעות לקיומם, כאלה שיעירו אותם ולא רק יגררו אותם בכוח האינרציה מיום ליום, אבל למעשה הוא מוכיח להם שוב ושוב שהם כלואים בתוך נפשותיהם הדלות והמשעממות בכלא שאין ממנו מנוס זולת המוות.

הקיום, ללא ספק, קודם למהות ב"גנב החלומות", אבל הקיום הזה הוא עלוב, לא מהבחינה החומרית, אלא דווקא מהבחינה הנפשית. אולי משום שאלוני מודע לקושי שבקריאת החומרים שהוא מציג, הוא מנסה לצבוע אותם בהמון מליצות: לא כל הדלקת סיגריה היא אחוות פרומתיאוס. אם מטרתו הספרותית של אלוני היתה לספר לקוראיו על אנשים שמשבר גיל ה-40 מוביל אותם למחשבה שפלאי הרפואה גוזרים על המין האנושי חיים ארוכים מדי וחסרי משמעות אין קץ, הוא מצליח באמצעות יכולת מימטית מרשימה לשחזר את החוויה הזאת ולמצות אותה עד תומה.