ע. צופיה היא תולעת ספרים בלתי נלאית, העובדת בשב"ס. לא, לא שירות בתי הסוהר כי אם שירות בילוש ספרותי, סוכנות בלשים השייכת לה ומתמחה בפענוח תעלומות-חיים באמצעות עלילותיהם של ספרים. מדי פעם מתייצבים במשרדה לקוחות שפנו לכל בלש, חוקר או פסיכולוג בעיר, אך העניין שמציק להם נשאר בלתי פתור. ע. מקשיבה להם, סורקת את מאגר הספרים הענק שבראשה ובמשרדה - וכמעט תמיד מספקת את התשובה.

•

תחילה הגיעו המאבטחים, אחריהם - המזכיר האישי, ורק לבסוף נכנסה אל החדר אשה עגלגלה שע. הכירה היטב מן הטלוויזיה. היא התיישבה מול ע. ומשכה את חצאיתה המחויטת על ברכיה בחיוך ביישני.

"איך אני יכולה לעזור לך?" ע. שאלה בפליאה.

"את יודעת מי אני ומה הבעיה שלי", אמרה האשה.

"אני קוראת עיתונים", השיבה ע.

"עורכי הדין, היחצ"נים ואפילו בעלי, כולם משיאים לי עצות".

"משיאים...", אמרה ע., "מזמן לא פגשתי מישהו שמשתמש במלה היפה הזאת".

"היא מלה חדשה יחסית, שלא מופיעה בתנ"ך. לעומת זאת, תמצאי אותה ב'משנה תורה' לרמב"ם".

ע. הציצה במזכיר שישב במרחק מה והחריש ובמאבטחים שניצבו ליד הדלת. "עדיין לא הבנתי איך אני יכולה לתרום לפתרון הבעיה שלך", העירה.

"כמו שאמרתי, אני מקבלת הרבה עצות מכל מיני כיוונים, ולמען האמת - אני די מבולבלת. היות שאני מעריכה במיוחד ספרות ורואה בה מאגר של ניסיון אנושי שעולה על מה שמצוי במוחו של כל יועץ, יהיה מנוסה ככל שיהיה, החלטתי לבוא אלי? ולשאול אם מצוי ספר שאוכל להיעזר בו".

"בואי נראה", אמרה ע., מהורהרת, "יש לך בעיה של..."

"אני מבקשת שלא ניכנס להגדרות".

"והבעיה הפכה לסיפור בסדר גודל לאומי רק משום שבעלך נמצא בעמדה רמה מאוד".

"בדיוק".

"אני חושבת שיש לי ספר שעוסק בדיוק בנושא הזה, על אדם שהיתה לו בעיה, בעצם מום שהטילו בו כשהיה ילד קטן מאוד וגרם לכל מי שפגש בו לפרוץ בצחוק. המום הזה לא הפריע כל עוד האדם ההוא הסתובב בירידים בלוויית אדם שלבש פרוות דוב, כלב גדול ונערה יפהפייה אך עיוורת. אבל ברגע מסוים, שליח המלכות פגש אותו והוביל אותו לחצר המלכה. שם התברר שהאיש היה בן אצילים שנחטף בגיל מאוד צעיר ופניו עוותו כדי שאפשר יהיה להציגו בקרקס. הוא קיבל כמובן את תוארו בחזרה ואת מעמדו, אבל בפעם הראשונה שבה כינס אסיפת אצילים - כל הנוכחים פרצו בצחוק בגלל העיוות שבפניו".

"את מכירה את הספר", אמרה ע. בהערכה.

האשה השפילה את ראשה, "זה לא עוזר לי הרבה. סיום הספר מתאר כיצד האיש נטש מרצונו את המעמד שקיבל, חזר אל הנערה העיוורת, אל הגבר בתלבושת הדוב ואל הכלב - וסופו היה מר. אם אפעל על פי הספר, יהיה עלי להתרחק מן החיים הציבוריים, ולהסתתר בבית".

"או להפיק מן הספר לקח אחר: שמי שבוחר בחיים ציבוריים צריך לפתח עור עבה במיוחד ולא לברוח כשבעיותיו נגלות. אילו גיבור הספר לא היה נבהל ונפגע מתגובתם של האצילים - הם היו מתרגלים למראהו, ואחרי זמן מה הפגם שלו היה הופך שקוף, או במלים של היום - no news".

האשה הירהרה במשך רגע ארוך ואז אמרה: "אני חושבת שעזרת לי. תודה לך", היא שלפה מתיקה פנקס המחאות: "כמה לרשום?"

"רשמי את גילה של הנערה העיוורת כשהאיש המעוות מצא אותה".

האשה חייכה לראשונה: "היא היתה בת פחות משנה".

ע. השיבה לה חיוך.

מהו הספר?

פתרונות לחידה אפשר לשלוח למייל: sfarim@haaretz.co.il בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה ספרים. לזוכים תימסר הודעה

פתרון חידה מספר 95:

הספר שעלילתו מתרחשת ברוריטניה הוא "השבוי מזנדה", מאת אנתוני הופ. בין הפותרים נכונה עלו בגורל: בטסי קרפנקופף, גדי אידלהייט, דורון ארזי