חוצות זתוניא

עודה בשאראת. הוצאת עם עובד, הספריה לעם, 255 עמ', 84 שקלים

אל תחפשו, רבותי, את הכפר הערבי זתוניא על המפה! ולא, אין שם מסעדת חומוס טובה! תשאלו את עצמכם בפליאה מדוע זה כך, והרי מהותו של כל יישוב ערבי קשורה במסעדת חומוס "אסלית", שאותה פוקדים מביני עניין! ובכן, זה בגלל ש"זתוניא", הכפר הערבי בגליל, הוא פרי דמיונו של העיתונאי והסופר, עודה בשאראת, המתאר ברומן הביכורים שלו את קורותיו של כפר ערבי דמיוני בעת מערכת בחירות לראשות המועצה - נושא הקרוב ללבו ולניסיונו של הסופר, שהוא פעיל ותיק בפוליטיקה המקומית של כפרו, יפיע, ובפוליטיקה הארצית של מפלגת חד"ש.

הגיבור של הספר הוא מורה לערבית בשם ח'אלד אל-מוסלי. בן לאותה חמולה, העסקן הפוליטי רשיד, זורק לפניו את רעיון הריצה לבחירות למועצה למקומית מטעם חמולת אל-מוסלי. פנייה סתמית זו - שנוסחה במלים הלא מחייבות ש"יש בכפר מי שחושב... שכדאי שתרוץ מטעם המשפחה" - משנה את חייו של המורה לבלי הכר, ומכניסה אותו למערבולת אישית וציבורית, הנשזרת בחיי הכפר זתוניא ותושביו, כחלק מאותה מציאות פוליטית, חברתית ותרבותית של המיעוט הפלסטיני אזרח מדינת ישראל.

וכך מחליט ("אל אוסתאד'", המורה), לא בלי עידודה של אשתו היאם, שהוא אכן ראוי לעמוד בראש חמולת אל-מוסלי, לא כחבר במועצה, אלא כראש המועצה - וזאת על אף היותו איש משפחה פשוט וא-פוליטי, ללא כל הישג ציבורי ראוי, שהמעשה המסעיר ביותר שהיה מנת חלקו בכל חייו השגרתיים, היה קשור ברומן שלו בתקופת האוניברסיטה עם היאם, אשתו לעתיד.

מסע חניכתו של המורה וההיכרות שלנו עם הכפר, הנפשות הפועלות בו והבעיות הפוליטיות, החברתיות והמגדריות הקיימות בזתוניא, מתחיל בפגישתו עם אחמד אל-חידק, בעל העיתון המקומי "כווכב אל בלד", איש רב פעלים שידו בכל ויד כל בו, אשר נרתם לעזרתו של המורה, ומקים מטה בחירות המורכב מחוסם, סטודנט למגמת שיווק ויחסי ציבור, ומבנו ומבתו של בעל העיתון.

מטרת קמפיין הבחירות, כפי שנוסחה בידי הסטודנט, היתה כפולה: ראשית, לצאת בסיסמת בחירות מוגדרת וברורה, בעוד שהסיסמה שנבחרה היתה קשורה בהבטחה לפוליטיקה אחרת, הנלחמת בפוליטיקה החמולתית; המטרה השנייה היתה קשורה ליצירת עבר מנהיגותי לאיש חסר מנהיגות זה, ובשל כך הוחלט על פיברוק ההיסטוריה האישית שלו כך שתכלול מעשיות גבורה פתטיות, שמטרתן להוכיח לעיני הציבור שהמורה האפור קורץ מחומר של מנהיגים דגולים.

לתוך המרקחת הזאת נכנסים שלל דמויות ואירועים ומתפתחות אינספור פרשיות ופרשיות משנה: מאבקי מנהיגות, שני סיפורי אהבה, מאבקים פוליטיים בין חמולות לבין עצמן ובינן לבין ארגוני נשים ותנועת השמאל הפוליטי, מאבק בין-דורי המתבטא (בין היתר) במתח הדיכוטומי שבין נאורות לבין שמרנות, הכפר הערבי והעיר היהודית, אקדמאים וחסרי השכלה, מאבקים מגדריים המתבטאים בשוויון בין גברים לנשים בכל מה שקשור לשאלת מין ומיניות, צביעות ואפליה נגד נשים, מאבקים אישיים בין המורה לאשתו, תעלומת רצח אחת וזה עוד לא הכל.

שלל אירועים אלה, המסופרים במידה של אירוניה מהולה באמפתיה ובתמימות יתרה, הם סוד קסמו של הספר, אך יחד עם זאת, גם חולשתו הגדולה. לדמויות לא ניתן מספיק מרחב להתפתח יחד עם העלילה, והשינויים הכבירים העוברים עליהן במשך הרומן מתוארים בצורה לאקונית ולא משכנעת. נוצר אוסף של אירועים, דמויות והתפתחויות, המחלישים את הלכידות הפנימית של הרומן, ומפריעים להתרחשויות אחרות שהיו יכולות לחזק את הקו הכללי של העלילה במקום לחייב את הקוראים להתנשף אחרי כל ההתרחשויות המתרגשות עליהם כל כמה עמודים.

כתיבתו של עודה בשאראת מזכירה את כתיבתו של מקסים גורקי, במובנה החיובי והשלילי של ההשוואה: "חוצות זתוניא" הוא ספר ריאליסטי המחויב לביקורת חברתית ופוליטית הנאמרת בקול ברור ואמיץ. ביקורת המתנערת מתפישת הקורבנות, ומאמינה בחופש הבחירה, בתבונה ובצדק חברתי. בכך היא משתייכת לז'אנר הספרותי הקרוב לספרות הריאליזם הסוציאליסטית או החברתי. אך מנגד, התחושה של ההטפה המוסרית והפוליטית הישירה שעולה מכמה מהדיאלוגים, ומתיאור האירועים והדמויות, נותנת את ההרגשה שלא הדמות היא המדברת מתוך עולמה הפנימי וקווי האופי שלה, אלא המחבר.

הספר נכתב במקור בערבית ותורגם על ידי המחבר בשיתוף עם משה רון. התרגום טוב מאוד, אך עדיפה בעיני הגרסה הערבית, וזאת בשל העובדה ששם משתמש המחבר בערבית הספרותית בגוף שלישי, ובערבית המדוברת בחלק מן הדיאלוגים. לדואליות זו השפעה ברוכה, שכן המחבר מצליח לנוע באמצעותה בין שפה גבוהה לשפה העממית, דבר המקנה לו יכולת לשלב את הצד השכלתני של הסיפור עם האותנטיות של תיאור חלק מהדמויות - דבר שאינו יכול להתקיים בתרגום העברי.

קושי נוסף בספר היה השימוש הרב במשלים עממיים, שלפעמים לא היה להם צידוק של ממש, וכך גם כתיבת המשל בתעתיק הערבי שלו, דבר שהעיק לפעמים. עדיף לו היה המתרגם שם את התרגום בגוף הטקסט ואת התעתיק בהערת השוליים. ככלות הכל, המקור והתרגום קשורים בשאלת גבולות הטקסט, לא רק בשל השוני שבין השפות, אלא בגלל השוני בזהות הקורא - התוחם את גבולות הטקסט ואת פרשנותו. לקורא הערבי זהו טקסט ביקורתי, שיותר משהוא משקף תמונת מצב אמיתית ומורכבת של המציאות, הוא מתכתב אתה על ידי העלאה לדיון ציבורי סוגיות רלוונטיות המתרחשות בחברה הערבית; מצד שני, לקורא העברי זוהי, כדברי ההוצאה לאור, "הצצה נדירה לחיי כפר ערבי בארץ".

על כך יש לי להוסיף רק הערה אחת: כשתקראו רומן מעניין זה, נא זכרו שזה רומן ואין כאן יומרה למחקר אנתרופולוגי, שכן ליומרות כאלה יועדו "כתבינו לענייני ערבים" ולא סופרים מן השורה.

תאמר מסאלחה עובד כיועץ משפטי של ארגון "מוסאווא" ומשורר

בחירות לעיריית שפרעם, 2008. למצולמים אין קשר לרשימה