הסמל האבוד

דן בראון. תירגם מאנגלית גיא הרלינג. הוצאת מודן, 587 עמ', 94 שקלים

תיאוריות קשר הן דבר שמושך את הלב; הרצון לגלות משמעויות נסתרות מבעד למציאות הגלויה טורד את מנוחתם של רבים. אפשר למצוא בכל מקום עדויות על אירועים שונים שמצביעים, לטענת חובבי הקשרים, על כוונות זדוניות מצדם של גופים אפלים. רצח קנדי ורצח רבין, רוזוול והחייזרים, הנחיתה על הירח, מותו של אלביס פרסלי, מותה של מרילין מונרו, כל אלה שימשו כר פורה לתיאוריות על מה שקורה "באמת", על הדברים שמבעבעים מתחת לפני השטח ושרק מתי מעט יודעים עליהם. האמונה בפעולות שנעשות במחשכים, ההסתמכות על עובדות תוך סינונן והתאמתן לטענה הכללית והיכולת לדמיין הן הכרחיות אצל כל חובבי תיאוריות הקשר. הן אלה שיקבעו עד כמה מוצלחת תהיה השערתם ועד כמה יוכלו לשכנע אנשים בצדקתה.

רבים כנראה אוהבים תיאוריות קשר. שאם לא כן, איך נסביר את הצלחתו של דן בראון? ב"הסמל האבוד", ספרו החדש, הוא בחר להתמקד באחד הגופים שמופיעים תדיר בתיאוריות קונספירציה - הבונים החופשיים. אותו מסדר אפוף סודות שהואשם פחות או יותר ברצון להשתלט על העולם, ועומד ביחד עם היהודים במרכז "הפרוטוקולים של זקני ציון", ניצב שוב על המוקד. רוברט לנגדון, המומחה לסמלים שמוכר לקוראי בראון מ"מלאכים ושדים" ומ"צופן דה-וינצ'י", מוזעק להציל את המסדר מידיהם של החובבים את תעתועי הדמיון וגם מידיו של אדם אשר חדר לשורות המסדר, ומאיים להרוס אותו מבפנים. הקווים הכלליים של העלילה הדן-בראונית נותרו בעינם, פחות או יותר, אם כי מיקומה השתנה: את הבירות האירופיות, הכנסיות, המוזיאונים והכס הקדוש מחליפה גבעת הקפיטול ואת מאבקם של הכמרים הקתולים במדענים ובמצילי שושלת ישו מחליפים אנשים פרטיים רבי עוצמה, הסי-איי-אי, עולם הפשע, המדע הנואטי והאגודה הסודית, שאת רזיה מתעקש לנגדון להציל.

כמו בספרים הקודמים גם כאן מופיעים סמלים שמוסתרים ביצירות אמנות, צפנים שאותם יש לפענח, מדע שנוגע במיסטיקה וסוד גדול שרבים היו מוכנים להרוג על חשיפתו או הסתרתו.

כמו בספרים הקודמים בסדרה, הסיפור מאחורי "הסמל האבוד" הוא לכאורה פשוט יחסית - לנגדון מוזמן לוואשינגטון על ידי חברו הטוב פיטר סולומון כדי לשאת הרצאה בערב נוצץ של מכון הסמיתסוניאן. לאט לאט הוא מגלה כי ההזמנה אינה כה תמימה וכי מצפה לו לילה ארוך, שבו ייאלץ לעמוד לפני אתגרים מחשבתיים ואף להתייצב לפני המוות. כמובן שמקומה של הרומנטיקה לא נפקד ולנגדון מתמודד עם האתגרים כשלצדו בת לוויה נאמנה, אחותו של פיטר, קתרין.

נדמה שבראון עושה מאמץ מיוחד להפריך את רוב העמדות השליליות שהופנו ומופנות כלפי חברי הבונים החופשיים. כשלנגדון, גיבור הספר, נתקל בסרטון המתעד את טקסיהם, הוא מגיע למסקנה ש"גלי האתר יוצפו בקולותיהם של קבוצות אנטי-מאסוניות, גורמים קיצוניים וחובבי תיאוריות קונספירציה, שיפיצו שנאה ופחד לכל עבר ויפתחו שוב בציד מכשפות פוריטני. האמת תעוות... כפי שקורה תמיד עם הבונים החופשיים". זו אינה הפעם היחידה שלנגדון מציג עמדה מעין זו וניכר שהושקעה מחשבה רבה בניסיון לסתור את היסוד המרדני שמודבק למסדר.

עם זאת, נדמה שבראון לא יכול בלי יצירת תיאוריית קשר בעצמו. הבונים החופשיים של "הסמל האבוד" אולי לא מתוארים כפושעים צמאי דם, אך הם עדיין שומרים על סוד נשגב ומרומם. הסוד הוא סוד הנאורות שמדגישה את גדלות האדם ואת התקרבותו לאל בכל רגע ורגע בעזרת החתירה לאמת. לאור העובדה שהספר עוסק בנאורות, הרי שגם זירת ההתרחשות צריכה להצביע על כך; ומה יותר מתאים מוואשינגטון, עיר מנומנמת שבצל כוחו של הסמל האבוד נהפכת למבוך פתלתל של סימנים וסמלים? כל פרט על גבעת הקפיטול נעשה משמעותי תחת שרביטו של לנגדון, ומנהיגיה הראשונים של ארצות הברית - רבים מהם בונים חופשיים בעצמם - מוצגים כאנשי עמל ששמרו על הסודות היקרים מפז במשך שנים. הכל כדי להחזיר את כוחה של ארצות הברית של אמריקה ולהציגה שוב כמרכזו של העולם החדש, הבנוי על רב-תרבותיות ועל ערכים של חירות ואמונה כמעט מוחלטת בצדקת הדרך ובקיומו של האל-שבאדם.

כרגיל אצל בראון, העולם מחולק לשניים - טובים ורע(ים). אין כמעט זהויות ביניים או אנשים שמטרתם שונה ואחרת מזו שנדמה בתחילה, וגם כשנראה שיש ביניהם כאלה שמשרתים את כוחות האופל, הרי שזה רק לכאורה. למעשה כולם, למעט ה"רע(ים)" כמובן, באים להציל את ארצות הברית של אמריקה ואת מסדר הבונים החופשיים, עמודי התווך של המחשבה החופשית והפתוחה של העולם. על המלאכה מנצח ביד רמה הפרופסור המבריק, המשמש בתפקיד המוח, שמצליח לפענח כל הצפנה וסמל. גם אם לנגדון חזר למולדתו וגם אם עליו להתמודד עם בעיה שונה לגמרי מזו שניצב לפניה בשני הספרים הקודמים, אין זה משנה. גם הפעם הוא יכריע את יריביו בעזרת יכולות מחשבתיות, כמות ידע עצומה וקישורים (לעתים הזויים מעט) בין היסטוריה, אמנות, מדע ודת. ייסוריו של הגיבור יהיו זהים לאלה שעבר בפעמים הקודמות כמו גם הדרך הכמעט-נסית שבה הוא ניצל. הסוף, איך לא, טוב. עד לפעם הבאה. בניגוד למחברים כמו ג'ון לה-קארה, שהמציא את ג'ורג' סמיילי או ז'ורז' סימנון שיצר את המפקח מגרה, אצל בראון אין מקום לכישלונות. גם כאשר הוא עומד למות והפחד אוחז בכל יישותו, לנגדון מצליח לפענח את אחד מכתבי הסתרים נכונה. ואם בתנאים שכאלה הוא מצליח, על אחת כמה וכמה כשמוחו צלול ומחשבתו פנויה.

למרות החזרתיות והתפניות הצפויות לעתים, "הסמל האבוד" עונה על הציפיות. הוא מקומם מהריסותיה את ארצות הברית החבולה ומשיב את לפיד החוכמה לאזרחיה. מי שיקרא יגלה שמבעד לעלילה המעט שחוקה ולדמותו של הגיבור שאינה מתפתחת, הסיפור על מזימה וזדון שמושך את לבנו במקומות אחרים עובד גם כאן. דן בראון עשה זאת שוב.

ספרו של דביר צור, "משה בהיפוך אותיות", ראה אור בהוצאת בבל

מצעד של הבונים החופשיים, 2006


דן בראון