טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אני ואמא בבית המשוגעות" מאת יעל ישראל | להימלט אל הטירוף

חסך רגשי, תסכול, קיפוח, ניצול ציני והזנחה מתלכדים לזעקה גדולה של אשה, אם ובת. הזעקה הזאת צוברת תאוצה במונולוג הנוקב של הגיבורה, שמעיד על כישלון חרוץ ביחסי הורים וילדים, דור אחרי דור

תגובות

אני ואמא בבית המשוגעות

יעל ישראל. הוצאת ספרא, 216 עמ', 79 שקלים

"מפלצי הקטן נולד באפריל", פותחת המספרת את קורותיה באגביות נונשלנטית ומעוררת מיד דריכות וחשד. מי הדמות הזאת? איזו אשה מדברת על התינוק שלה ככה? הרושם הראשון מוחץ ומחייב אחת מן השתיים: הסבר קונפורמיסטי מרגיע או פורקן יצרים חסר רסן, מתריס, לועג, מתחשבן ורווי מאוויים.

מי שמכירים את כתיבתה של יעל ישראל יודעים שהאפשרות הראשונה לא רלוונטית. לכן נשארים הקוראים (ויש לשער, לשביעות רצונם), עם האפשרות השנייה: צונאמי של מלל אירוני שנון, מושחז וחף מהתנחמדות, שסוחף אל תהומות האבסורד את כל הפרות הקדושות. אין חנינה כאן לילדות עצובה וחרדתית, נעורים משוללי ערכים, זהות מבולבלת, אהבה נצלנית ונרקסיסטית, הורות מסויטת, נישואים צחיחים, שפיות שנעה בין קטבים של פעלתנות עצבנית לדיכאון, תוכניות חרבות ועתיד חסום. ובראש זרם הנכאים הבלתי פוסק של הניצבים האומללים הללו, מסתחרר לו השחקן הראשי, כוכב הספר בכבודו ובעצמו - הטירוף.

"קודם כל דרושה לנו נפש יציבה השולטת בעצמה", טען סנקה הרומי, ונדמה שגיבורת הספר משתוקקת לשווא להגיע למטרה הזאת בתוך עולמה הכאוטי. פעם היא קרויה דושקה, פעם איז'ה ופעם מיידעלע; היא אשה צעירה המטופלת בילד פגום ומעוות, אמא משוגעת, חבר דון ז'ואן חמקמק שמתעלם מאבהותו ושוגר דדי עשיר וקמצן ששימש בעבר כמאהב גם לאמו המתעלקת של החבר.

ואם לא די בכך, הנה צצות ועולות שאר הדמויות בזרם התודעה, שדוהר באי סדר לפנים ולאחור: אב נוכח-נפקד, אחיות אגוצנטריות, חברה בכיינית, פסיכולוגית נלעגת, מנהלת מעון והחסודה והחידתית מכולם, שממגנטת אליה את דמיון המספרת היא אשתו הראשונה של אבי הגיבורה, מינה, המכונה "האנדרוגינוס". איזו משמעות יש לחייהם של האנשים האלה, שמתעסקים בזוטות ומייחלים לדבר הגדול, מי לממון מי לשררה ומי לאושר - ובעצם מצפים כולם כאחד, לאהבה? קורותיהם משולים למחזה אבסורד נעדר סדר והיגיון שמתנהל בגלקסיה חלולה ודיס-הרמונית.

אם נותרת נחמה כלשהי, הרי זאת היכולת של המחברת להתעלות על הריקנות בשפתה הדחוסה, המשעשעת וחסרת הפניות, שעם כל הזעם והעלבון, יש בה יותר מקורטוב של סלחנות. הלשון אסוציאטיבית, דחוסה ורבת דימויים מקוריים שנדבקים לחיך כסוכר צמר-גפן טבול בחומץ: "הסבתא היתה צמרירית כמו גביש ספוג גדול" ו"אמי השקופה שכל חייה ליחכה את תחומיו הבלתי מוגדרים של שדה הדיכאון". הקטעים המתארים את הפגישות בין האם לבתה בבית החולים לחולי נפש הם מן היפים בספר.

המספרת פורשת לפנינו תמונה גרוטסקית שסכום מרכיביה ההזויים גדול בהחלט מן השלם. בת 16 היא יולדת בייסורים תינוק פגום, שמכונה בפיה לסירוגין "מפלצון", "פוחלץ" או "חתלתול". המאהב-האב ואמו הרודנית-פתיינית אחוזים בקשר אדיפאלי עמוק ופולשים לחייה של המספרת רק כדי לשלוט, לסחוט ולהציק ולא כדי לסייע. כך גם המטפלת, המאהב הקשיש, האחיות הרחוקות, החברות, השכנות והאמא המשוגעת (או שמא מתחזה למשוגעת?) שמתעלה על כולם. האבא מת וצץ רק בהבזקים של זיכרון. כל הנטל של הטיפול בילד הפגום ובאם חולת-הנפש, נופל אפוא על כתפי המספרת.

חסך רגשי, תסכול, קיפוח, ניצול ציני והזנחה מתלכדים לזעקה גדולה של אשה, אם ובת. הזעקה הזאת צוברת תאוצה במונולוג הנוקב של הגיבורה, שמעיד על כישלון חרוץ ביחסי הורים וילדים, דור אחרי דור. פסיכיאטר הילדים ויניקוט כתב בהרחבה על הקשר המכריע בין אם לילד, וטען שתינוק בא לעולם במצב של חוסר אינטגרציה ורק קשר נכון עם האם מעניק לו ייחוד אישי ועצמאות. הוא מבחין בין אם טובה דיה ואם שאינה טובה דיה. ניכר שבספר שלפנינו ידן של האמהות מן הסוג השני על העליונה.

מה מבדיל בין שפיות לאי שפיות? ההומור. היכולת לצחוק על עצמנו, לקרוא תיגר על הייאוש, להתבדח ולשחק. ואמנם, המספרת משתמשת כאן בנשק האירוניה בכל החזיתות, מה שמאפשר לה להתבונן במתרחש ממרחק בטוח, להיות ערמומית, שקרנית, רבת תושייה ושורדת, כמו גם פגיעה ומסורה. לא כך האם החידתית, שחייה המרירים עברו עליה בשכיבה במיטה, עם הפנים לקיר ואחר כך בבית חולים לחולי נפש, שקועה בעולמה הכפייתי, הכבד והנטול חיוך. אבל האם באמת כך היה? הטירוף היה טירוף, או טירוף בספק או תרגיל חרום של נפש דואבת לברוח ולהתכנס בעצמה?

אחרי מותה של האם, מגלה הגיבורה, להפתעתה, שאמה המטורפת כתבה ספר. הפרק האחרון בספר שלפנינו הוא גם הפרק הראשון בספרה של האם, שמתגלה לפתע כאשה חכמה, שפויה וברוכת כישרון. היא מוסרת את סיפורה בסגנון מוקפד, גבוה וחגיגי, שעומד בסתירה למזג הסוער והסקסי של הרומן וחושפת סוד משפחתי טראגי ונוגע ללב. בסיום מיוחד זה, שאולי אינו תואם את דמות האמא המשוגעת בתפישת הקורא, יש משום תיקון שמוסיף פשר חדש ומפויס לטירוף הנשכני ומשאיר טעם של מתיקות עדינה.

יעל ישראל היא סופרת, עורכת ספרותית, מבקרת ספרים וסרטים ומנחת סדנאות כתיבה. זהו ספרה הרביעי, בנוסף כתבה רומן רשת, וסיפוריה מופיעים באנתולוגיות שונות. קולה של ישראל שוצף ומלא חיות רוטטת, סלנג עכשווי והומור שחור והיסוד האוטוביוגרפי מעניק לספר ממד של חוזק ואמינות.

ספרה של רבקה קרן "הפקרות" יראה אור בהוצאת אגם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות