קשה להתבטא במונחים כמו "ספר חשוב" או "הכי חשוב", אבל אין ספק שהספר "תום ותהום: תפילת הקדיש בספרות העברית" (עם עובד והמדרשה באורנים) הוא אחד מן הנחוצים והשימושיים ביותר שראו אור בשנה החולפת. מדובר באסופה שנערכה בידי המשורר יורם ורטה והאמן והאוצר ירון דוד, ומכונסים בה קטעי שירה ופרוזה שמתכתבים עם הקדיש - מהקדיש שכתב אלן גינזברג על אמו נעמי ועד הקדיש שכתב עודד פלד, בהשפעת גינזברג, על אביו יוסף.

אם בשירה - לצד אצ"ג, אמיר גלבע, דן פגיס ורבים אחרים - יש ייצוג נרחב לשיריו של יהודה עמיחי, הרי בפרוזה בולטים קטעים מיצירותיהם של קלאסיקונים דוגמת שלום עליכם, ש"י עגנון, י"ח ברנר ומ"י ברדיצ'בסקי, וגם של סופרים מאוחרים יותר כגון יוסל בירשטיין ויואל הופמן. הספר מגוון בנקודות המבט על הקדיש ובהתחברויות המאוחרות אליו וכולל רצף ממשי של פניני ספרות. המבוא של הפרופ' אביגדור שנאן מעניק רקע מתבקש לקהל שמשתמש בטקסט אך אינו בקיא בגלגוליו, ושמונת תחריטיו של משה גרשוני, בהשראת מלות הקדיש, מוסיפים לספר צללים ועוצמה.

כספר המוחמץ של השנה בחרתי ב"67 שירים" מאת פול ורלן (כרמל, מצרפתית: עמינדב דיקמן). במדינה תרבותית פרסומו היה נהפך ליום חג. אצלנו, כפי שקורה לא פעם, פורסמה עליו רק רשימה אחת עד כה. חבל שהתרבות שלנו צריכה לחכות שנים עד שהיא זוכה לקרוא תרגום חרוז ושקול, מנגן ואמין של אחד מגדולי המודרנה. אפשר להחיל על מצב זה את שורותיו של ורלן "זיכרון, זיכרון, מה תציק לי כל-כך?" - שהרי בלי הזיכרון הזה רבים מאתנו לא היו כותבים את שורותיהם שלהם ופול ורלן, כמו בודלר ורמבו, הוא מורה גדול.

בספר-אוצר זה שירים מכל תקופות יצירתו של ורלן, כתובים בשלל דגמים ספרותיים, מנגנים את העיר ואת הים, מהרהרים על שירה ועל חיים, מתכתבים עם מסורות דתיות וספרותיות עשירות. פתח-הדבר של דיקמן הוא סינתזה מעולה בין המסה והמסע האישיים בעקבות המשורר הצרפתי לבין הדיון המלומד בתולדות תרגומי שירתו. הלוח הכרונולוגי המפורט וההערות לשירים יוצרים הקשר ביוגרפי ופואטי והופכים את הספר, עם דיוקנו של ורלן שצויר להפליא בידי שירלי אגוזי, למתנה יקרה.

רפי וייכרט הוא משורר, מתרגם והמו?ל של הוצאת קשב לשירה