המקרית

אלי סמית. תירגמה מאנגלית: ארנה קזין. הוצאת בבל, 331 עמ', 88 שקלים

כשגמרתי את "המקרית" הצטערתי שלא קראתי ספרים קודמים של אלי סמית. היא פשוט מצוינת. כתיבתה פיוטית ובעלת עומק רגשי כאחד, והסיפור עצמו קולח ומכיל גם משחקים צורניים כמו שילובי שירים, ראיונות ומלים בודדות השזורים בפרוזה ה"רגילה". גם התרגום של ארנה קזין מצליח להעביר את המורכבות והעושר הלשוני ולהתמודד עם אתגרי השפה שמציבה סמית.

למרות השימוש בתבנית הידועה של "הזר המגיח לפתע בחייה של משפחה ומטיל בה מהומה", מצליחה סמית לרקום חוטי עלילה הנחלצים מקלישאות שדופות. "המקרית" מספר סיפור רוחש מחיות על יחידים הנמסים כמעט מרוב בדידות, שמנסים, בכוח ובאומץ, גם להיות משפחה וגם להתמודד עם הקושי להכיל "יותר מדי אמת".

"המקרית" עצמה היא אשה עלומה בשם אמבר, הפולשת ערב אחד לדירת נופש מוזנחת בנורפוק שבבריטניה שבה מתגוררות למשך חופשת הקיץ ארבע נפשות: הסופרת איב סמארט, בן זוגה, מייקל סמארט, מרצה באוניברסיטה, ושני ילדיה של איב, מגנוס ואסטריד, המצויים בעיצומו של גיל ההתבגרות הבלתי אפשרי. סמית בונה את הרומן מיחידות טקסטואליות גדולות וקטנות. היחידות הגדולות מבתרות את הספר לשלושה חלקים וקרויות "ההתחלה", "האמצע" ו"הסוף", כאשר בכל חלק מצויים המונולוגים הפנימיים של הדמויות. תוך כדי הארועים משתנים קווי המתאר של אמבר לנגד עינינו, ומיישות בדיונית-למחצה ומלאכית למדי היא הולכת ותופסת מוצקות גשמית ונפח אנושיים לגמרי, על כל מגרעותיהם.

המונולוגים המשמעותיים ביותר בספר לטעמי הם קטעי התודעה של הנער מגנוס, הנאלץ להתמודד עם תוצאותיו ההרסניות והנוראיות של מה שהוא וחברו תפסו כשעשוע: הדבקת פניה של בת כיתתם קתרין מייסון לתצלום עירום ושליחתו באי-מייל לתלמידי בית הספר; קתרין מייסון התאבדה מחמת הבושה. בית הספר אינו מצליח לאתר את שולחי המייל. לאחר רגשות אשמה בלתי נסבלים וייסורי מצפון קשים מחליט מגנוס גם לשים קץ לחייו ולתלות את עצמו באמבטיה, שם הוא פוגש באמבר. מהו הכוח הזה, שרגע לפני ביצוע המעשה שאין ממנו חזרה, גורם לנו להתעשת, להוריד את החבל מן הצוואר, לשטוף את הפנים, להתקלח, ולשוב לחיים נורמטיביים כאילו לא אך לפני שניות ספורות עמדנו לצאת ללא שוב מן העולם? מאיפה צץ הכוח הזה לפתע - ולא משנה אם זה כוח טרנסנדנטי פלאי חיצוני לנו או כזה שמצוי במעמקי הנפש האנושית - ומדוע לא הופיע עד עתה?

בהצהרה כי יש צורך ב"מצב חירום אמיתי" כדי שכוח זה יואיל בטובו להפציע יש דבר מה מסתורי ומעליב כאחד. בהשלכה של מעשה-ההצלה של מגנוס על דמות אנושית דווקא "פותרת" סמית בעיה שהספרות מתקשה להתמודד אתה. לא פעם תיאורים של רגעים מהפכי-תודעה כאלו סובלים ("שלא באשמתם") מחוסר אמינות בולט. סמית משתמשת בסצינה הזאת בדיוק כדי לאפיין את דמותה המנותקת של איב, אמו של מגנוס, השבויה בעולמות מומצאים משלה: "מה עוד בבחורה מצא חן בעיני איב, באופן מפתיע? ההערה שהבחורה העירה על מגנוס באמבטיה. ?מצאתי אותו מנסה לתלות את עצמו'. היא לא טיפשה הבחורה אם הצליחה לראות כל כך בבירור, אם הצליחה לתמצת כל כך במדויק, את תקופת האבל המיוחדת של גיל ההתבגרות".

הפחדנות והאטימות של איב אינן מוצגות רק בספרה הפרטית. כך מתואר הדיאלוג בין איב לבין הסוכנת הספרותית שלה, אמנדה, כאשר איב מעלה את הרעיון שלא להמשיך ולכתוב עוד את הסדרה המצליחה שלה, הבנויה מראיונות בדיוניים עם מי שנרצחו ונהרגו במלחמת העולם השנייה, אלא לכתוב על "ילד פלסטיני, חשבתי, כמו הילד ההוא בן השתיים עשרה שהחיילים הרגו, אומרת איב. מתי? אומרת אמנדה. כלומר, באיזו שנה פחות או יותר? היא נראית מבולבלת. בחודש שעבר, אומרת איב. בחודש שעבר? אומרת אמנדה. טוב. זה פוגע בצורה דרמטית באפיל השיווקי". נימוק המחץ הזה מכריע את איב והיא נכנעת וחוזרת לכתוב מתוך אזורי הביטחון שבקונסנזוס, הפעם על "צבא עובדות האדמה", הנשים שהחליפו את החקלאים הבריטים במלחמת העולם השנייה.

אוי איב, איב. מתחשק לטלטל אותה טלטלה הגונה, מה שאמבר אכן עושה, בטלטול רגשי המתבצע בנשיקה: "איב מתרגשת מהנשיקה עד כלות. כלות הוא מקום מבעית". זה עולה לאמבר בגירושה מן הבית.

איב היא הראשונה שהתאהבה באמבר; גם מגנוס ואסטריד נשבו בקסמיה בתוך דקות מרגע הופעתה, ולמייקל, הנוהג לשכב עם הסטודנטיות שלו כאורח קבע, יש חולשה מובנית לנשים נאות. אולם אמבר בוחרת לנהל מערכת יחסים מינית לוהטת דווקא עם מגנוס, באקט שיש בו ממדים של התרסה ופרובוקטיביות גם יחד.

עם גירושה של אמבר מן הבית ותום החופשה חוזרים הארבעה לבית הקבע שלהם. שם מתגלות להם אמיתות רבות וכואבות. זו סיטואציה שתפריה הסמליים יכולים היו להיראות בבירור, אולם תחת עטה המעודן של סמית, ומבעד לתודעתו של מייקל, הקישור בין הופעתה של אמבר בדירת הנופש לבין מה שהם מגלים בבית מקבל נופך אחר: "אפשר לחשוב על זה כך. אשה צעירה ויפה מופיעה בפתח הבית. היא מרופטת, רעבה ואבודה. היא מקישה על כל הדלתות של כל הבתים כדי לראות מי יהיה נדיב; זה מבחן. המשפחה התמימה, בטוב לבה, מכניסה אותה לביתה, מאכילה אותה ומארחת אותה. ואז מתעוררים בני המשפחה למחרת, שכובים על הרצפה... הצעירה היפה פתחה לו את החזה בזמן שישן, הכניסה יד וגנבה את לבו מקרבו".

הנדיבות והחמלה האינסטינקטיביות של איב, מגנוס ואסטריד (שירשו זאת ממנה) זוכות להכרה ופיתוח לאורך כל הספר, מה שיוצר בקוראים אהדה וקרבה מיידית אליהם, למרות כל מגרעותיהם. דמותו של מייקל מעוררת הזדהות משום שנראה שהוא כל הזמן נתון בקושי אדיר. "גניבת לבו" של מייקל היא למעשה לקיחת לבו ה"מקולקל" והחלפתו באחר, רך יותר, רגיש ואוהב יותר. השקרים שליוו את חייו מתפוגגים עם חזרתו מהחופשה. וגם איב עוברת שינוי דרמטי שמשפיע על כל בני משפחתה, מה שטומן בחובו דווקא אפשרויות של מחוות פיוס והשלמה.

הד"ר קציעה עלון היא חוקרת ספרות ואוצרת