סודו של סיסרא: מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה

אדם זרטל. הוצאת דביר, 381 עמ', 89 שקלים

הספר "סודו של סיסרא" נולד מתוך סקר ארכיאולוגי שעורך הפרופ' אדם זרטל כבר יותר מ-30 שנים בשומרון, בנחלת מנשה. בחפירות שקיים התגלו מאות אתרים חדשים, רבים מהם מתקופת ההתנחלות הישראלית במאות 13-12 לפני הספירה. אל-אחוואט, נושא הספר, התגלה במערב השומרון ליד נחל עירון ובתחילה יוחס להתנחלות הישראלית עד שהתבררו קשריו לעברו האחר של הים התיכון, אבל בל נקדים את המאוחר.

אתרי ההתנחלות הם קטנים ומפורזים בעוד שאל-אחוואט היה מבצר אדיר שהוקף חומה בעובי שבין 5-7 מטרים. העיר המתוכננת הזאת נבנתה על קרקע בתולה. תחילה הוקמה החומה בשלמותה ואחר כך נבנו הרבעים והבתים בתוכה. עיר כזאת אינה מוכרת במרחב שלנו בתקופה ההיא, והיו מוזרויות נוספות: בחומה, שנבנתה בצורת זיגזג ללא סיבה טופוגרפית או ארכיטקטונית, נבנו מסדרונות קצרים ללא מוצא, שתקרתם הנמוכה מקורה ב"קשת מדומה". קשת זו נוצרת על ידי נדבכי אבן הבולטים פנימה, זה מעל זה, עד שהחלל נסגר. תפקיד המסדרונות לא ברור. באחד המבנים נמצא בית בד וכן התגלה, לראשונה בדרום הלבנט, כור ובו עפרות ברזל גולמי. לדעת החופרים, הכור לא שימש להתכה אלא לריקוע וחישול.

העיר ננטשה באופן מסודר, ללא חורבן או שריפה, והתושבים לקחו אתם את חפציהם. המעט שנותר כלל חרפושיות וחותמות, כולן מסוף תקופת הברונזה וראשית הברזל (השושלות 19-20 במצרים (1293-1098 לפני הספירה). ב"בית המושל" התגלו חותמות מלכותיים וחפצי פאר המעידים על מרכז חשוב וקשרים הדוקים עם החצר המצרית. שם נמצאה גם דיסקית ברונזה עם תבליט אשה או אלה, שתיזכר בהמשך. העיר נוסדה בסוף המאה ה-13 לפני הספירה ונעזבה עשרות שנים לאחר מכן. אבל תפקידו של האתר, זיהויו, זמן קיומו הקצר ונטישתו הפתאומית נותרו כחידות מסתוריות.

תשומת לבו של זרטל הופנתה לדמיון אפשרי בין האתר בכנען ל"תרבות הנוראגית" בסרדיניה, שזמנה בין המאה ה-20 למאה ה-10 לפני הספירה. הנוראגים הם מבנים מיוחדים בעלי חומות מתעקלות, מסדרונות נמוכים ללא מוצא וקירוי בקשת מדומה, בדומה למה שנמצא באל-אחוואט. מניחים שהם נועדו להגנה ולמסתור, ואולי לצורכי פולחן. מסרדיניה יצא כנראה חלק מגויי הים שהיגר ממערב הים התיכון למזרחו בתקופות המקבילות להתנחלות בני ישראל. גויי הים הגיעו בגלים שכללו את השרדנים (מסרדיניה?), הסכל והפלשתים. ב-1180 לפני הספירה הובסו גויי הים על ידי המצרים בסדרת קרבות. בתבליטים המצריים חובשים השרדנים קסדת קרניים ולפלשתים כובע עם עטרת נוצות. הפלשתים מתועדים היטב במקרא ובארכיאולוגיה, אך לשרדנים אין זכר במקרא או בארכיאולוגיה - עד ספרו של זרטל.

הדמיון בין אל-אחוואט לנוראגים העלה קשר אפשרי לשרדנים. בביקור בסרדיניה, כאשר עבר זרטל ליד העיר סאסארי שבצפון האי, עלה הרעיון שכאן אולי מקור השם סיסרא, מפקד הצבא הכנעני בשירת דבורה. כבר הוצע בעבר, משיקולים לשוניים, שסיסרא נמנה עם גויי הים. קריאה מחודשת בשירת דבורה העלתה את האפשרות עוצרת הנשימה שרגלי זרטל עומדות בעירו של סיסרא, חרושת גויים. בגיאוגרפיה המקראית לא זוהתה העיר בעלת השם המוזר. לפני כ-100 שנים הוצע, כירייה באפלה, שהמקרא מכנה "גויים" את גויי הים שאינם פלישתים, כמו "גויים לגלגל" (יהושע י"ב, כג) או "גליל הגויים" (ישעיהו ח, כ"ד). עתה מתבהר הדבר. גם תעשיית המתכת נקשרה לגויי הים (שמואל א' י"ג, יט-כב). אלה קיבלו קרקע להתיישבות בכנען ואל-אחוואט האימתנית נבנתה ברשותו, או בהוראתו, של רעמסס השני או השלישי בגבולה המערבי של הטריטוריה הישראלית, כחיץ בפני התפשטותם למישור החוף.

לאחר הופעת הספר התגלה שהדיסקית עם תבליט האשה מ"בית המושל" היא קצהו של פין ברונזה מגלגל מרכבה. ממצא זה נדיר ביותר ורק שני פינים כאלה נמצאו עד עתה בארץ, בערים פלשתיות, עדות למרכבות בערי פלשת ובעירו של סיסרא, כדברי המקרא.

המחבר מחשיב מאוד את הכרת הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה ותנאי השטח. אלה איפשרו קריאה מחודשת בשירת דבורה והסבר ריאלי לקרב בין ברק לסיסרא. על פי זרטל, נערך הקרב במוצא נחל עירון לעמק יזרעאל, כ-15 ק"מ מזרחית לאל-אחוואט. בני ישראל הגיעו מהר תבור ו"משכו" את צבא סיסרא לעמק דרך נחל עירון. המרכבות, אימת הישראלים, הובלו בנחל על גבי סוסים כשהן מפורקות כדי להרכיבן בעמק השטוח. ברק תקף במקום שבו היה הסיכוי המירבי - במוצא הנחל, בטרם הספיקו המרכבות להיערך. בעקבות המפלה ניטשה, כנראה, חרושת גויים שהיא אל-אחוואט.

בתיאור הארוע בשירת דבורה נעשה שימוש בספרות העולם היווני (האיליאדה של הומרוס). בין הארוע לבין הזמן המקובל לעריכת המקרא וכתיבתו במאה השישית לפני הספירה עברו כ-600 שנה. מפליא כיצד נשמרו בזיכרון שמות המעורבים, פרטי הקרב ומיקומו והשירה שחוברה בעקבותיו. ניתן אולי להניח שהדברים הועלו על הכתב סמוך להתרחשותם.

ספר זה מבשר על סוגה חדשה. לראשונה בספרות הארכיאולוגית הישראלית משתף החופר את הקוראים בגילוי לב בלבטיו, בגישוש המתסכל באפילה, ברעיונות שקיבל מעמיתים ומתלמידים, במסעותיו המרתקים לסרדיניה ולבסוף, בפיצוח חידת אל-אחוואט. זרטל החזיר לשרדנים את זהותם במקרא ובארכיאולוגיה. כך עלה בידו לחשוף, על דרך ההשאלה, את הבית שליד חלונו ישבה אם סיסרא הבורחת מבשורה. שירת דבורה העלתה אותה, באנושיות ובחמלה, מבין מיליוני האמהות השכולות בכל הזמנים.

תיאוריה מדעית נבחנת על פי מידת התאמתה לעובדות. הספר הזה מציג תיאוריה שבה כל חלקי הפסיפס משובצים במקומם, ועדיין זרטל נזהר במסקנותיו. לפנינו סיפור מתח ארכיאולוגי שלא יכולתי להניחו מידי. חובה מהנה לאוהבי תנ"ך, תולדות ישראל וארץ ישראל.

אברהם רונן הוא פרופסור אמריטוס לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה

מלמעלה, ובכיוון השעון: חרפושית מתקופת הברונזה ההתיכונה שנמצאה באל-אחווט; צלמית ברונזה של לוחם שרדני מסרדיניה, המאות 12-10 לפנה''ס; עגיל זהב בסגנון מצרי מאל-אחווט